ישעיהו פרק ב
א הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָֽם׃
ב וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַֽחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶֽהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָֽהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
(ב) באחרית הימים - לאחר שיכלו הפושעים.
נכון - מתוקן.
בראש ההרים - בהר שהוא ראש לכל ההרים בחשיבות ההרים.
ונשא מגבעות - יגדל נס שנעשה בו מניסי סיני וכרמל ותבור.
ונהרו - יתקבצו ימשכו אליו כנהרות:
ג וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַֽעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֨נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵֽלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירֽוּשָׁלִָֽם׃
(ג) אל בית אלהי יעקב - לפי שהוא קראו: "בית אל", לפיכך יקרא על שמו.
אבל אברהם קראו "בהר ה' יראה", יצחק קראו: "שדה", "לשוח בשדה":
ד וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹֽא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃ {פ}
(ד) לאתים - קולטר"ש בלע"ז.
למזמרות - שרפ"ש בלע"ז שזומרין בהן הכרמים:
ה בֵּ֖ית יַֽעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵֽלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהוָֽה׃
(ה) בית יעקב וגו' - האומות יאמרו להם כן והמקרא הזה הוא מוסב על והלכו עמים רבים וגו'.
לכו ונלכה באור ה' - יאמרו להם כן.
וי"ת "יימרון דבית יעקב אתו וגו'":
ו כִּ֣י נָטַ֗שְׁתָּה עַמְּךָ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֤י מָֽלְאוּ֙ מִקֶּ֔דֶם וְעֹֽנְנִ֖ים כַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבְיַלְדֵ֥י נָכְרִ֖ים יַשְׂפִּֽיקוּ׃
(ו) כי נטשתה עמך בית יעקב - הנביא מיסב הדיבור אל השכינה, ואומר כי עד הנה עזבת את עמך, בשביל עונם.
(ד"א. הנביא מוכיחן ואמר להם כן, "כי נטשתה עמך בית יעקב כו'", עזבת את מעשה הטוב אשר על ידו נהיית לעם אדם, אתם "בית יעקב").
כי מלאו מקדם - נתמלאו צבאותם ממעשי ארמים שהיו יושבים במזרח שהיו מכשפים ומשתמשים בשם עבודת כוכבים.
ובילדי נכרים ישפיקו - בועלים בנות עכו"ם, ומתערבים בהם, ויולדות להם ילדים, ובהם הם מספיקים תמיד, ומתעסקים ומתרפקין ונטרחים בהם.
לשון: "פן יסיתך בשפק" (איוב לו,) דביטימנ"ט בלע"ז:
ז וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְאֹֽצְרֹתָ֑יו וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ סוּסִ֔ים וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְמַרְכְּבֹתָֽיו׃
(ז) אין קצה - לשון קץ:
ח וַתִּמָּלֵ֥א אַרְצ֖וֹ אֱלִילִ֑ים לְמַֽעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ יִֽשְׁתַּחֲו֔וּ לַֽאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֶצְבְּעֹתָֽיו׃
(ח) ישתחוו - כמו משתחוים:
ט וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְאַל־תִּשָּׂ֖א לָהֶֽם׃
(ט) וישח אדם - הקטנים.
וישפל איש - הגדולים והגבורים אנשי החיל.
ואל תשא להם - הנביא אומר להקב"ה, "וידעתי כי לא תסלח להם מלהפרע מהם":
י בּ֣וֹא בַצּ֔וּר וְהִטָּמֵ֖ן בֶּֽעָפָ֑ר מִפְּנֵי֙ פַּ֣חַד יְהוָ֔ה וּמֵֽהֲדַ֖ר גְּאֹנֽוֹ׃
(י) בוא בצור - לבוא בצור לברוח בנקרת הצורים.
והטמן בעפר - ולהטמן בעפר:
יא עֵינֵ֞י גַּבְה֤וּת אָדָם֙ שָׁפֵ֔ל וְשַׁ֖ח ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ {פ}
(יא) עיני גבהות אדם - גסות הרוח.
וכן כל לשון "גובה עינים", שבמקרא, כמה דאת אמר "גבה עינים ורחב לבב" (תהלים קא):
יב כִּ֣י י֞וֹם לַֽיהוָ֧ה צְבָא֛וֹת עַ֥ל כָּל־גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כָּל־נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל׃
יג וְעַל֙ כָּל־אַרְזֵ֣י הַלְּבָנ֔וֹן הָֽרָמִ֖ים וְהַנִּשָּׂאִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־אַלּוֹנֵ֥י הַבָּשָֽׁן׃
(יג) ארזי הלבנון - דוגמא הוא על הגבורים.
אלוני הבשן - השלטונין, כמו שאלונים פחותים מן הארזים:
יד וְעַ֖ל כָּל־הֶֽהָרִ֣ים הָֽרָמִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הַגְּבָע֥וֹת הַנִּשָּׂאֽוֹת׃
(יד) ועל כל ההרים הרמים - על יושביהם:
טו וְעַ֖ל כָּל־מִגְדָּ֣ל גָּבֹ֑הַּ וְעַ֖ל כָּל־חוֹמָ֥ה בְצוּרָֽה׃
טז וְעַ֖ל כָּל־אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ וְעַ֖ל כָּל־שְׂכִיּ֥וֹת הַֽחֶמְדָּֽה׃
(טז) ועל כל אניות - תירגם יונתן: "ועל כל דיתבין בניסי ימא", באיי הים, שמוצאן ומובאן באניות.
תרשיש - שם ים ששמו תרשיש.
שכיות החמדה - פלטרין רצופין במשכיות רצפת שיש.
כמו: "ואבן משכית" (ויקרא כו), על שם שסוככים בו את הקרקע:
יז וְשַׁח֙ גַּבְה֣וּת הָֽאָדָ֔ם וְשָׁפֵ֖ל ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
(יז) ביום ההוא - הוא יום הדין:
יח וְהָֽאֱלִילִ֖ים כָּלִ֥יל יַֽחֲלֹֽף׃
(יח) כליל יחלוף - כלו יחליף כולם יאבדו:
יט וּבָ֨אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵֽהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַֽעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃
(יט) ובאו - יושבי הארץ במערות צורים.
מחלות - הם הם מערות.
בקומו - ליום הדין.
לערוץ הארץ - לשבור רשעי הארץ:
כ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָֽאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָֽעֲטַלֵּפִֽים׃
(כ) להשתחות לחפור פירות - גלולים בדמות חפרפרות מיני שרצים שחופרין הארץ שקורין טלפ"ש בלע"ז.
ועטלפים - קלבא שורי"ץ בלע"ז.
יש לפתור עוד את אליליו אשר עשה לו להשתחות, ישליך האדם בחריצים ובנעיצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן:
כא לָבוֹא֙ בְּנִקְר֣וֹת הַצֻּרִ֔ים וּבִסְעִפֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵֽהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַֽעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃
כב חִדְל֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נְשָׁמָ֖ה בְּאַפּ֑וֹ כִּֽי־בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא׃ {פ}
(כב) חדלו לכם מן האדם - שלא לשמוע, לאותן המתעים אתכם מאחרי ולהשתחוות למעשה ידיו.
אשר נשמה באפו - אשר כל חייתו וכחו, תלויה בנשמת אפו שהוא רוח פורח, שהיום ישנה בו ומחר תצא ממנו. וק"ו לדמות חפרפרות שאין בו ממש.
ד"א, "חדלו לכם" מכל הדרכים הרעים, ולמדו "מן האדם אשר נשמה באפו", הראית' ל"מה נחשב הוא", וקל וחומר (לגלולים) שאינו נחשב לכלום: