005_מסכת מקואות פרק ה

מקואות פרק ה

(א) מעין שהעבירו על גבי השוקת

מעין שהעבירו על גבי השוקת - שהוא כלי. ולא שוקת שבסלע:

פסול

פסול - להטביל במים שבתוך השוקת ובמים שיוצאים ועוברים מן השוקת לחוץ, הואיל ומי המעין כולם שופכים לתוך השוקת. אבל אם מי המעין עוברים על שפת השוקת כל שהוא, אף על פי שמקצתם עוברים בתוך השוקת, כשר להטביל במים שעל שפת השוקת או חוצה לה, דמעין מטהר בכל שהוא:

. העבירו על גבי שפה כל שהוא. כשר חוצה לה. שהמעין מטהר בכל שהוא. העבירו על גבי בריכה והפסיקו

והפסיקו - שאין מי הבריכה מחוברין למעין:

הרי הוא כמקוה

הרי הוא כמקוה - ואין מטהר בכל שהוא, עד שיהא שם ארבעים סאה:

. חזר והמשיכו

חזר והמשיכו - שחיבר מי המעין לבריכה:

. פסול לזבים

פסול לזבים - דכבר פסק חיותן. וזבים ומצורעים ומי חטאת כתיב בהו מים חיים:

ולמצורעים. ולקדש מהן מי חטאת. עד שידע שיצאו הראשונים:

(ב) העבירו על גבי כלים

העבירו על גבי כלים - שהעביר המעין על דופני הכלי מבחוץ:

. או על גבי ספסל. ר' יהודה אומר הרי הוא כמו שהיה

הרי הוא כמו שהיה - לטהר בזוחלים ובכל שהוא:

. ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה

הרי הוא כמקוה - דבעי ארבעים סאה ובאשבורן:

. ובלבד שלא יטביל על גבי

ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל - גזירה שמא יטביל בכלים. והלכה כר׳ יוסי:

הספסל:

(ג) מעין שהוא משוך כנדל. ריבה עליו

שהוא מושך כנדל - שמימיו זוחלים במקומות הרבה, כשרץ זה שמרבה רגלים, וקורין לו בלע״ז צנטופיד״י:

ריבה עליו - מים שאובים, עד שנמשכו ונתגדלו המקומות שמימיו זוחלים שם:

והמשיכו. הרי הוא כמו שהיה

הרי הוא כמו שהיה - המקומות הללו מטהרים בזוחלים ובכל שהוא כמו שהיו בתחילה:

. היה עומד וריבה עליו והמשיכו. שוה למקוה. לטהר באשבורן. ולמעין. להטביל בו כל שהוא:

היה המעין עומד - ולא היו מימיו נזחלים, וריבה עליו מים שאובים ונתגדל המעין עד שמימיו נזחלים אילך ואילך מחמת המים שאובין:

שוה וכו׳ למעין - המקומות הללו שהמים נזחלים בהם, שוין למעין שמטהרים בכל שהן, ושוים למקוה שאין מטהרים בזוחלין אלא באשבורן. פירוש אחר, ריבה עליו והמשיכו, הרחיב הבריכות שהיו מושכות מים מן המעין ההוא והגדילן, הרי הוא כמות שהיה, דבמקום שהיו מימיו זוחלים קודם שריבה עליהן והרחיבן, שם מטהר בזוחלין, ומן הצדדים אין מטהר אלא באשבורן. אבל אם לא היו מימיו זוחלים אלא עומדים, וריבה עליו, שהרחיב מקום עמידתן, והמשיכם, שעשה מקום עמידתן זוחלין, שוה למקוה לטהר באשבורן, ואין מטהר בזוחלין, מאחר דעיקר מקום המעין אינן זוחלין:

(ד) כל הימים כמקוה. שנאמר (בראשית א, י) ולמקוה המים קרא ימים. דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר הים הגדול כמקוה

הים הגדול כמקוה - לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול, דביה משתעי קרא במעשה בראשית, ששם נקוו כל מימי בראשית:

. לא נאמר ימים. אלא שיש בו מיני ימים הרבה. ר' יוסי אומר כל הימים מטהרים בזוחלין. ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת:

ולא נאמר ימים - בלשון רבים, אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה, שכל הנחלים הולכים אליו:

רבי יוסי אומר כל הימים - וים הגדול נמי תורת מעין עליהם לענין שהם מטהרין בזוחלין, מפני שהנחלים הולכים וזוחלין עליהם. אבל פסולין הן לתורת מים חיים, שהכתוב קראן מקוה. והלכה כר׳ יוסי:

(ה) הזוחלין

הזוחלין - כגון נהרות שהן זוחלין, הרי הן כמעין ומטהרין בזוחלין ובכל שהן:

כמעין והנוטפים

והנוטפים - כגון מי גשמים:

כמקוה

כמקוה - לטהר בארבעים סאה ובאשבורן:

. העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפים. שהם כשרים

שהם כשרים - כזוחלין. הואיל ונוטפין מועטים. ואפילו במקום שאין כדי טבילה בזוחלין אלא אם כן נוטפין משלימים להם:

. ונוטפים שעשאן זוחלין. סומך. אפילו מקל. אפילו קנה. אפילו זב וזבה יורד וטובל. דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה

ונוטפין שעשאן זוחלין - כגון מקוה שפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין:

סומך אפילו מקל - או קנה, או זב או זבה סומכין ביד או ברגל, וסותמין מקום יציאת המים עד שיעמדו המים במקום אחד ונעשים אשבורן, ויורד הטמא וטובל:

כל דבר שהוא מקבל טומאה - לא מיבעיא זב וזבה שהן טמאין, שאינן יכולים לסתום מקום יציאת המים בידיהם או ברגליהם כדי להעמיד המים ולעשותן אשבורן, אלא אפילו טהור גמור, הואיל והוא מקבל טומאה:

. אין מזחילין בו:

אין מזחילין בו - כלומר אין מעמידין בו מקום הזחילה כדי שיעשה אשבורן ויוכל לטבול בו. וטעמא דרבי יוסי, דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור, הוייתן תהא על ידי טהרה. והלכה כרבי יוסי:

(ו) גל שנתלש

גל שנתלש - מן הים שהולך וסוער:

ובו ארבעים סאה. ונפל על האדם ועל הכלים

ונפל על האדם ועל הכלים טהורים - לחולין בלבד, דחולין לא בעו כונה. אבל למעשר שני ולתרומה, לא טהר הטובל עד שיכוין:

. טהורים. כל מקום שיש בו ארבעים סאה. טובלין

טובלין - איש ואשה:

. ומטבילין

ומטבילין - כלים או ידים במקום שצריך טבילת ידים, כגון לקודש דלא סגי בנטילה:

. מטבילין בחריצין

חריצין - רחבים ומרובעים כמערה, אלא שאינן מקורין:

ובנעצים ובפרסת החמור. המעורבת בבקעה

נעיצין - קצרים מלמטה ורחבים מלמעלה:

פרסת חמור - והוא הדין פרסת כל בהמה:

המעורבת בבקעה - גומא שנעשית בקרקע על ידי פרסת רגל של בהמה ונתקבצו בה מים, והיא מעורבת למקוה של ארבעים סאה על יד נקב כשפופרת הנוד, מטבילין בה:

. בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית

חרדלית - כמו הר דלית זרם מים הבאים מדליו של הר, פירוש מגובה ההר ואפילו אין מתחלתן ועד סופן אלא ארבעים סאה מטבילין בהן לבית שמאי.

. בית הלל אומרים אין מטבילין. ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהם. וכלים שגדר

ובית הלל אומרים אין מטבילין - עד שיהיו ארבעים סאה במקום אחד, שאין חרדלית מטהרת אלא באשבורן:

שגודר כלים וטובל בהם - עושה מחיצה בכלים כדי שיעכבו הילוך המים ולא יהיו זוחלין, וטובל באותן המים שבתוך מחיצת הכלים שהן כמי מקוה

וכלים שגדר בהן לא הוטבלו - לפי שלא הוטבל כל הכלי במים שבתוך המחיצה, כי אם הצד שכלפי החרדלית ולא צד שכלפי חוץ. ואי קשיא, והא אמר ר' יוסי לעיל כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו, והיכי פליג אבית הלל שמודים שגודר כלים וטובל בהן. יש לומר, דהאי ומודים אסיפא קאי, דאמר וכלים שגדר בהן לא הוטבלו, והכי קאמר, מודים בית שמאי לבית הלל שהגודר כלים וטבל בהן, כלים שגדר בהן לא הוטבלו. אבל בית הלל לעולם סברי שאין גודר כלים וטובל בהן, כר׳ יוסי דאמר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו. והכי משמע בתוספתא:

בהם. לא הוטבלו: