005_מסכת טהרות פרק ה

טהרות פרק ה

(א) השרץ

השרץ - שרץ מטמא במגע ולא במשא:

והצפרדע

צפרדע - טהור. ולפי שצפרדע דומה לצב וטעו ביה, משום הכי נקט צפרדע:

ברשות הרבים. וכן כזית מן המת

כזית מן המת - מטמא באוהל. ונבילה אינה מטמאה באוהל:

וכזית מן הנבלה ועצם מן המת

עצם מן המת - מטמא בהיסט, ועצם דנבילה טהור:

. ועצם מן הנבלה. וגוש מארץ טהורה. וגוש מבית הפרס

גוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים - מטמאים במגע ובמשא ואין מטמאין באוהל:

. גוש מארץ טהורה וגוש מארץ העמים. שני שבילין אחד טמא

שני שבילין אחד טמא - שאחד מהן קבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו, ואין עובר בו שלא יאהיל:

ואחד טהור. הלך באחד מהם. ואין ידוע באיזה מהן הלך. האהיל על אחד

האהיל על אחד מהן - על כזית מן המת וכזית מן הנבילה קאי:

מהם. ואין ידוע על איזה מהן האהיל. הסיט את אחד מהם ואין ידוע איזה מהם הסיט. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרים:

הסיט אחד מהז - [על עצם מן המת ועצם מן הנבילה, וכן] אגוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים קאי, דמטמאין בהיסט:

ר׳ עקיבא מטמא - דסבירא ליה לר׳ עקיבא דספק טומאה ברה״ר ספיקו טהור הני מילי כשעשה טהרות, כיון דאין להם תקנה כשנטמאו. אבל לגבי גברא להצריכו טבילה והזאה, סבירא ליה דצריך טבילה והזאה, שמא היום ומחר יתברר הדבר שנטמא:

וחכמים מטהרים - דאפילו גברא דאית ליה תקנתא לא מצרכינן ליה טבילה והזאה. והלכה כחכמים:

(ב) אחד שאמר נגעתי בזה

אחד שאמר נגעתי בזה - אהשרץ והצפרדע דרישא קאי, דצפרדע דומה לצב וטעו ביה:

ואיני יודע אם הוא טמא. ואם הוא טהור. נגעתי ואיני יודע באיזה משניהם נגעתי. ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים. ר' יוסי מטמא בכולן. ומטהר בשביל. שדרך בני אדם להלוך

שדרך בני אדם להלוך - שאי אפשר לאדם למנוע עצמו שלא ילך ברה״ר, הלכך ספק שבילין טהור. אבל מגע אפשר לאדם שלא ליגע, הלכך כי מספקא ליה אי נגע אי לא נגע, ספיקו טמא. ואין הלכה לא כר׳ עקיבא ולא כר׳ יוסי:

. ואין דרכם ליגע:

(ג) שני שבילים. אחד טמא. ואחד טהור. הלך באחד מהם. ועשה טהרות ונאכלו . הזה ושנה

הזה ושנה - הזה בשלישי, ושנה בשביעי:

וטבל וטהר והלך בשני ועשה טהרות. הרי אלו טהורות. אם קיימות הראשונות. אלו ואלו תלויות

אלו ואלו תלויות - אע״ג דבשנים שהלכו מוקמינן כל חד בחזקת טהרה, כדתנן לקמן, הכא גבי חד בתרי זימני לא שייך לטהר בקיימות, דאפילו בשנים כשבאו לישאל בבת אחת, טמאין. וחד אפילו בזה אחר זה כבת אחת דמי:

. אם לא טהר בינתיים. הראשונות תלויות. והשניות ישרפו:

והשניות ישרפו - דודאי טמא היה כשנעשו:

(ד) השרץ והצפרדע ברשות הרבים. נגע באחד מהם. ועשה טהרות ונאכלו. טבל נגע בשני. ועשה טהרות הרי אלו טהורות. אם קיימות הראשונות. אלו ואלו תלויות. אם לא טבל בינתים. הראשונות תלויות. והשניות ישרפו:

(ה) שני שבילין. אחד טמא ואחד טהור. הלך באחד מהן ועשה טהרות. ובא חבירו והלך בשני. ועשה טהרות. רבי יהודה אומר. אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. טהורין. ואם נשאלו שניהם כאחד. טמאים. רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים:

אם נשאלו כל אחד לחכמים על ספיקו בפני עצמו, אין בית דין יכולין לטמאן, דהא קיימא לן ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור. ואם באו בבת אחת, הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין אתם או טהורים אתם, אי אפשר לנו לומר טהורים אתם, שהרי אחד ודאי טמא:

ר׳ יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין - לא נחלקו ר׳ יוסי ור׳ יהודה כשבאו לישאל בבת אחת, דדברי הכל טמאין. וכשבאו לישאל זה אחר זה דברי הכל טהורים. על מה נחלקו, על הבא לישאל עליו ועל חבירו, דר׳ יהודה מדמי ליה לזה אחר זה, ורבי יוסי מדמי ליה לבת אחת. והלכה כרבי יוסי:

(ו) שני ככרים אחד טמא ואחד טהור. אכל את אחד מהם. ועשה טהרות. ובא חבירו ואכל את השני. ועשה טהרות. רבי יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. טהורין. ואם נשאלו שניהן כאחת טמאים. ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים:

אכל אחד מהן - תנא טומאה דאורייתא וקתני טומאה דרבנן. ופלוגתייהו דר׳ יהודה ורבי יוסי הכא נמי בבא לישאל עליו ועל חבירו, כפלוגתייהו לעיל. והלכה כר׳ יוסי:

(ז) מי שישב ברשות הרבים. ובא אחד ודרס על בגדיו. או שרקק ונגע ברוקו. על רוקו שורפים

על רוקו שורפים - שעל רוקים הנמצאים שורפים את התרומה, כדתנן בפירקין דלעיל, ואע״פ שהן ספק, ולא אזלינן בתר רובא:

את התרומה ועל בגדיו

ועל בגדיו הולכים אחר הרוב - אם רוב אנשי אותה העיר זבים וזבות, שורפין:

הולכין אחר הרוב. ישן ברשות הרבים ועמד. כליו טמאים מדרס דברי ר' מאיר. וחכמים מטהרין

כליו טמאין מדרס - אע״ג דבישב ובא אחד ודרס הולכין אחר הרוב, ישן שאני, דחיישינן שמא רוב בני אדם דרסו על בגדיו ואחד מהן זב או זבה:

וחכמים מטהרין - כיון דהוי ספק טומאה ברה״ר, טהור, שמא לא דרס כלל:

. נגע באחד בלילה

נגע באחד בלילה - ברה״ר דוקא מיירי:

. ואין ידוע אם חי אם מת. ובשחר עמד ומצאו מת ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאים. שכל הטומאות כשעת מציאתן:

וחכמים מטמאין - אם ראהו חי מבערב אע״פ שבא שחרית ומצאו שמת, מודים חכמים לר״מ שהוא טהור, וכשלא ראהו חי פליגי. והלכה כחכמים:

(ח) שוטה אחת בעיר

שוטה אחת בעיר - ודוקא אשה שוטה, אבל אדם שוטה לא, דאשה רגילה בנדות, ואין אדם רגיל בזיבות:

. או כנענית או כותית. כל הרוקים שבעיר טמאין. מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה

או נכרית - והוא הדין לנכרי, דמדאורייתא אין חילוק בין נכרי לנכרית, וכולן טהורין, ורבנן גזרו עלייהו שיהיו כזבים. וכן כותית אין חילוק בין כותי לכותית למאן דאמר כותים גרי אריות הן וגם האידנא גזרו עלייהו שיהיו כנכרים לכל דבריהם.

כל הרוקין שבעיר טמאים - שדרכן להלך בכל העיר:

או שישבה עמו בספינה - דמטמאה מדרס אע״פ שאין בגדיה נוגעים, כדתנן בריש פרק ג׳ דזבים:

. אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה

אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה כליו טהורים - דאם היתה נדה או זבה לא היתה דורסת על בגדיו ולא נכנסת עמו בספינה:

. כליו טהורין. ואם לאו ישאלנה:

(ט) עד אומר נטמא. והוא אומר לא נטמאתי. טהור. שנים אומרים נטמאת. והוא אומר לא נטמאתי. ר' מאיר מטמא. וחכמים אומרים

ר׳ מאיר מטמא - שאם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל:

וחכמים אומרים אדם נאמן על פי עצמו - דמתרצינן דיבוריה מאי לא נטמאתי דקאמר, לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי, והואיל וכן, אדם נאמן על ידי עצמו:

הוא נאמן על ידי עצמו. עד אומר נטמא. ושנים אומרים לא נטמא. בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים. טהור. שנים אומרים נטמא. ועד אומר לא נטמא. בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים. טמא. עד אומר נטמא. ועד אומר לא נטמא. אשה אומרת נטמא ואשה אומרת לא נטמא. ברשות היחיד. טמא. ברשות הרבים טהור.

ברה״י טמא ברה״ר טהור - דחשיב כשאר ספק טומאה דעלמא: