003_מסכת טהרות פרק ג

טהרות פרק ג

(א) הרוטב והגריסים והחלב. בזמן שהן משקה טופח. הרי אלו

הרוטב והגריסין - שהן משקה טופח. שהן לחין כל כך שיש בהן טופח על מנת להטפיח:

הרי אלו תחילה - דחשובים כמשקין:

תחלה. קרשו. הרי אלו שניים. חזרו ונמוחו

קרשו הרי אלו שניים - דכיון שנקרשו, חשובים כאוכלים שנגעו במשקין:

חזרו ונמוחו כביצה מכוון טהור - דיצא מהן תורת אוכל וירד עליהן תורת משקה, ופרחה טומאתו כשנשתנו, ואין למשקה זה מי שיטמאנו, דמכי יצאת טפה ראשונה אמעיט האוכל מכביצה, ופחות מכביצה אין מטמא אחרים. אבל יותר מכביצה. טמא, כדמפרש טעמא, דמכי יצאת טפה ראשונה נטמאת אותה טפה בכביצה אוכל טמא, וכשנמחה אח״כ כולו חזרה הטפה וטמאה את הכל:

. כביצה מכוון טהור. יותר מכביצה טמא. שכיון שיצאה טפה הראשונה. נטמאת בכביצה:

(ב) רבי מאיר אומר השמן תחלה לעולם. וחכמים אומרים אף הדבש. רבי שמעון שזורי אומר אף היין. וגוש של זיתים

השמן תחילה לעולם - ואע״פ שקרש אינו יוצא מתורת משקה:

ר׳ שמעון - שזורי אומר אף היין שקרש אינו יוצא מתורת משקה. ואין הלכה כר״ש שזורי:

גוש של זיתים - זיתים הרבה מחוברים יחד. ובגוש טמא איירי:

שנפל לתנור והוסק. כביצה מכוון טהור

כביצה מכוון טהור - התנור. דאין אוכל מטמא כלי. ומשקה היוצא מן הגוש מחמת היסק אין לו במה יטמא, דמכיון דיצאת טפה ראשונה חסר ליה מכביצה. אבל כשיש בגוש יותר מכביצה, כשיצאת טפה ראשונה עדיין נשאר בגוש כביצה, ונטמאה הטפה בגוש, וחזרה להיות תחילה, וטמאה הטיפה את התנור, שמשקין מטמאים כלי:

. יותר מכביצה טמא. שכיון שיצאת טפה הראשונה. נטמאת בכביצה. אם היו

אם היו פרודים - אם היו הזיתים פרודים שאינן גוש:

פרודין. אפילו הן

אפילו הן מאה - כלומר אפילו הן שיעור מאה ביצים אין מצטרפין לכביצה לטמא את שמן היוצא, להיות תחילה:

סאה טהור:

(ג) טמא מת שסחט זיתים וענבים. כביצה מכוון. טהור. ובלבד שלא יגע

ובלבד שלא יגע במשקין - כגון שדרכן בפשוטי כלי עץ שאינן מיטמאים, דהשתא אין כאן מי שיטמא המשקין אלא הזגין שנגע בהן טמא מת, שהרי לא נזהר מנגיעתן אלא משיצא משקה, וכשהמשקין נוגעים בזגין כבר חסר שיעור כביצה, ואין אוכל מטמא בפחות מכביצה:

במקום המשקה. יותר מכביצה

יותר מכביצה טמא - שכיון שיצאה טפה ראשונה נטמאת בכביצה, דאע״ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו, משלים הוא את שיעורו. דדכוותיה אשכחן בסמוך גבי כזית מן המת ומן הנבילה שנתמעטו בחמה והניחן בגשמים ותפחו, דגשמים המובלעים משלימין לכשיעור:

. טמא. שכיון שיצאה טפה הראשונה. נטמאת בכביצה. אם היה זב או זבה. אפילו גרגר יחידי טמא. שכיון שיצאה טפה הראשונה. נטמאת במשא. זב שחלב את העז. החלב טמא. שכיון שיצאה טפה הראשונה נטמאת במשא

(ד) כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו. וכן כזית מן המת. וכזית מן הנבלה. וכעדשה מן השרץ. כזית פגול וכזית נותר. כזית חלב. הרי אלו טהורים

הרי אלו טהורים - אכביצה אוכלים ואכזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ קאי:

. ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא. הניחן בגשמים ונתפחו. טמאין. וחייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא:

הניהן בגשמים ונתפחו טמאין - דכל השיעורים בתר גודלייהו אזלינן. ומהכא קיימא לן דאין דיחוי אצל איסורים:

(ה) כל הטומאות כשעת מציאתן. אם טמאות טמאות

אם טמאות טמאות - כי הא דתנן לקמן בפרק השרץ והצפרדע [משנה ז׳] נגע באחד בלילה ואין ידוע אם חי אם מת ובשחר עמד ומצאו מת, חכמים מטמאים, שכל הטומאות כשעת מציאתן. ודוקא במקום מציאתן, למעוטי נגע באחד בלילה בזוית זו ולמחר מצאו מת בזוית אחרת וכיוצא בזה:

. ואם טהורות טהורות. אם מכוסות מכוסות

אם מכוסות מכוסות - כגון כלי חרס המוקך צמיד פתיל לא אמרינן שמא בשעה שהיה המת באוהל היה מגולה ועכשיו מכוסה, או אם מצאו מגולה לא אמרינן שמא בשעה שהיה המת (באוהל) היה מכוסה ומוקף צמיד פתיל:

. אם מגולות מגולות. מחט שנמצאת מלאה חלודה

מחט שנמצאת מלאה חלודה - שמעכבת את התפירה, דחלודה כזו מטהרתה מידי טומאתה:

. או שבורה

או שבורה טהורה - ולא אמרינן שמא כשהיתה שלימה נטמאה וכשיתקנוה ותחזור שלימה תחזור לטומאתה הישנה. והיינו פירושא דאם טהורות טהורות דתנן לעיל:

. טהורה. שכל הטומאות כשעת מציאתן:

(ו) חרש שוטה וקטן שנמצאו במבוי שיש בו טומאה. הרי אלו בחזקת טהרה

בחזקת טהרה - ואע״ג דספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא והאי מבוי רשות היחיד הוא, אפילו הכי כיון דספיקא הוי בדבר שאין בו דעת לישאל, כגון חרש שוטה וקטן, ספיקו טהור, דהכי ילפינן מקראי דכתיב [ויקרא ז׳] והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, משמע ודאי טמא לא יאכל ספק טמא יאכל, וכתיב כל טהור יאכל בשר, ודאי טהור הוא דיאכל, הא ספק טמא ספק טהור לא יאכל, אלא לאו שמע מינה כאן שיש בו דעת לישאל כאן שאין בו דעת לישאל:

. וכל הפקח

וכל הפקח - שיש בו דעת לישאל. אם לא ידע אם הלך במקום טומאה אם לאו, בחזקת טומאה הוא. דספק טומאה ברה״י ספיקו טמא, מסוטה ילפינן, דספיקא היא אם נטמאת אם לאו, וספק זה במקום סתירה הוא דהיינו רה״י, ואמר רחמנא ונסתרה והיא נטמאה, וסוטה יש בה דעת לישאל אם נטמאה אם לאו:

בחזקת טומאה. וכל שאין בו דעת להשאל. ספיקו טהור:

(ז) תינוק שנמצא בצד בית הקברות. והשושנים בידו. ואין השושנים אלא במקום הטומאה

ואין השושנים אלא במקום הטומאה - שאי אפשר שיקח השושנים אא״כ יכנס לבית הקברות:

. טהור

טהור - כיון דאיכא למתלי באחר, שמא לקטן אחר ונתנן לו, דתינוק אין בו דעת לישאל וספיקו טהור:

. שאני אומר אחר לקטן ונתן לו. וכן חמור

וכן חמור - שהיה עומד במקום טהרה ולא ידעינן אם נכנס במקום טומאה:

בין הקברות. כליו טהורין:

כליו טהורים - לפי שאין בו דעת לישאל:

(ח) תינוק שנמצא בצד

תינוק שנמצא בצד עיסה - תינוק טמא שנמצא. בצד עיסה טהורה וחתיכה של עיסה זו בידו:

העיסה. והבצק בידו. רבי מאיר מטהר. וחכמים מטמאים

ר׳ מאיר מטהר - ר׳ מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא וסבר דרוב תינוקות מטפחים בעיסה, ושמא לקח הוא עצמו את הבצק וטימא את העיסה, ומיעוט אין מטפחים ושמא אדם טהור לקח ונתן לו, ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת, סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא, והוי פלגא ופלגא וטהור לענין תינוק שאין בו דעת לישאל:

וחכמים מטמאים - לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא, ורוב תינוקות מטפחים. והלכה כחכמים:

. שדרך התינוק לטפח. בצק שיש בו נקירת

נקירת - נקבים נקבים יש בעיסה מחמת התרנגולים שנקרו בה:

תרנגולים ומשקין טמאין בתוך הבית. אם יש בין משקין לככרות. כדי שינגבו את פיהם בארץ

שינגבו את פיהם בארץ - דרך התרנגולים לאחר ששתו מנגבין פיהן בארץ, הילכך אם יש קרקע מפסקת בין משקין לככרות כדי שיוכלו לנגב בה פיהן לאחר ששתו, הככרות טהורים. ואם לאו, טמאים, שהרי נטמאו במשקין טמאים שהיה בפיהן של תרנגולים. ואע״ג דבשיש קרקע מפסקת מספקא לן אם נגבו פיהן אם לא, הוי ספק טומאה בדבר שאין בו דעת לישאל, וספיקו טהור:

. הרי אלו טהורין. ובפרה ובכלב. כדי שילחכו את לשונו. ושאר כל הבהמה כדי שיתנגב. רבי אליעזר בן יעקב מטהר בכלב. שהוא פיקח. שאין דרכו להניח את המזון ולילך למים:

שהוא פקח - ואין דרכו לשתות כל זמן שהוא מוצא לאכול, שהוא אומר כל שעה משקין מצויין ואין כל שעה אוכלין מצויין. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב: