008_מסכת פרה פרק ח

פרה פרק ח

(א) שנים שהיו שומרים את השוקת

שנים שהיו שומרים את השוקת - שנתמלא לחטאת:

. נטמא אחד מהם. כשרים. מפני שהן ברשותו של שני. טהר

טהר - אותו שנטמא טהר מטומאתו:

ונטמא שני

ונטמא שני - היינו חבירו שהיה טהור:

כשרים

כשרים - המים שבשוקת:

. מפני שהן ברשותו של ראשון. נטמאו שניהן כאחת. פסולין. עשה אחד מהן מלאכה. כשרין. מפני שהן ברשותו של שני. עמד ועשה השני מלאכה

עמד ועשה השני מלאכה - עמד הראשון ממלאכתו, ובא השני ועשה מלאכה תחתיו:

. כשרין. מפני שהן ברשותו של ראשון. עשו שניהן כאחד פסולין:

(ב) המקדש מי חטאת. לא ינעול את הסנדל שאם נפלו משקין על הסנדל נטמא. וטמאהו. הרי הוא אומר מטמאיך לא טמאוני

נטמא וטמאהו - נטמא הסנדל וטימא את האדם לחטאת. שכלים שנטמאו במשקים מטמאים את האדם לחטאת, שאין מונין ראשון ושני בחטאת, כדתנן לקמן פרק כל הראוי (משנה ו׳). אע״פ שאם נפלו המשקים הללו על בשרו, טהור, שהטהור לפרה אם נגעו משקין טמאים בבשרו, הוא טהור כמו שהיה. לבד אם נגעו בידיו, לפי שהמשקין טמאים מטמאים את הידים, וגבי טהרת חטאת קיי״ל דאם נטמאו ידיו נטמא גופו:

מטמאיך לא טמאוני - משקים שטמאו את הסנדל לא היו יכולים לטמא הטהור לחטאת אם נגעו בבשרו כדאמרן, והסנדל הבא מכוחם מטמאו:

. ואתה טמאתני. נפלו משקין על בשרו. טהור. נפלו על כסותו. נטמאת וטמאתו. הרי זה אומר. מטמאיך לא טמאוני. ואתה טמאתני:

(ג) השורף פרה

השורף פרה - אדומה:

ופרים

ופרים - הנשרפים, כגון פר יום הכפורים ופר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור, מטמאים בגדים, דבכולהו כתיב יכבס בגדיו, ולא שנא בגדים שהוא לבוש ולא שנא בגדים שהוא נוגע, וה״ה לכל שאר כלים. דלא ממעטינן אלא אדם וכלי חרס בלבד הוא שאין מטמאין אם נוגעים בהן:

והמשלח את השעיר מטמא בגדים. פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן. אין מטמאין בגדים. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני:

ופרה ופרים עצמן ושעיר המשתלח עצמן - אם נגעו בבגדים הרי הן טהורים. והיינו דאמרי ליה בגדים לאדם, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני:

(ד) האוכל מנבלת

האוכל מנבלת עוף טהור - נבלת עוף טהור אין לה טומאה אם נגעה באדם או בבגדים, אלא בבית הבליעה מטמא אדם לטמא בגדים, כדתנן במסכת טהרות, והיינו דאמרי ליה בגדים לאדם מטמאיך לא טמאוני וכו׳:

העוף הטהור. והיא בבית הבליעה מטמא בגדים. הנבלה עצמה. אינה מטמאה בגדים. הדי זה אומר מטמאיך לא טמאוני. ואתה טמאתני:

(ה) כל ולד

כל ולד הטומאה - כגון ראשון ושני, אין מטמא כלים. אלא אב הטומאה. ומשקה שנטמא בראשון ושני מטמא כלים, גזירה משום משקה זב וזבה, כגון רוקו וזובו ומימי רגליו שהן אב הטומאה:

הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה. נטמא משקה טימאן. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני:

(ו) אין כלי

אין כלי חרס מטמא חבירו - שאין כלי חרס נעשה אב הטומאה לעולם, ואין כלי חרס מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, אלמא שאין כלי חרס מטמא חבירו:

חרש מטמא חבירו אלא משקה. נטמא משקה. טמאתו. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני. ואתה טמאתני:

אלא משקין - אבל מטמא הוא משקין והמשקים חוזרים ומטמאים חבירו, גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרן:

(ז) כל הפוסל את התרומה

כל הפוסל את התרומה - כגון ידים שניות עושות משקים תחלה לטמא חולין, וידים עצמן שנגעו באוכלי חולין, טהורים, שאין שני עושה שלישי בחולין:

. מטמא את המשקין להיות תחלה. לטמא אחד ולפסול אחד חוץ מטבול יום

חוץ מטבול יום - שלא העריב שמשו. אע״פ שהוא פוסל את התרומה, אינו מטמא המשקין להיות תחילה. ואפילו משקין של תרומה אם נגע בהן טבול יום אינן אלא פסולים בלבד לא טמאים:

. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני:

(ח) כל הימים כמקוה

כל הימים כמקוה - לכל הני מילי דקתני בסופו. (וגם) אין מטהרין בזוחלין, דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא במכונסין, דכתיב [ויקרא י״א] אך מעין, מעין מטהר בזוחלין ואין מקוה מטהרת בזוחלין:

. שנאמר (בראשית א, י) ולמקוה המים קרא ימים. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה

ופסולין לזבין - דזב בעי מים חיים, דכתיב [שם ט״ו] ורחץ את בשרו במים חיים. ולמצורע [דכתיב [שם י״ד] אל כלי חרש על מים חיים. ולמי חטאת] דכתיב [במדבר י״ט] מים חיים אל כלי:

הים הגדול כמקוה - לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול, דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מימי בראשית. ולא נאמר ימים בלשון רבים, אלא מפני שמעורבים בו מיני ימים הרבה, שכל הנחלים הולכים אליו:

. לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה. רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת:

ר׳ יוסי אומר - כל הימים וים הגדול, תורת מעין עליהן לענין שהן מטהרין בזוחלין, מפני שהנחלים הולכין וזוחלין עליהן. אבל פסולין הן לתורת מים חיים, שהכתוב קוראן מקוה. והלכה כרבי יוסי:

(ט) המים המוכים פסולים. אלו הן המוכים. המלוחים והפושרים. המים המכזבים פסולין

מים המוכין - המזיקין. כגון שהן מלוחין ופושרין:

פסולין - : למי חטאת:

. אלו הם המים המכזבים. המכזבים אחד בשבוע

מים המכזבין - הפוסקין. כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א):

פסולין - דמים חיים בעינן:

אחד בשבוע - אבל אחד ביובל, שפיר מקרו מים חיים:

. המכזבים בפולמסיות

בפולמסיות - חיילות של גייסות ששותין ומקלקלים בהן:

. ובשני בצרון

בשני בצרון - שנים של עצירת גשמים:

כשרים. ר' יהודה פוסל:

ר׳ יהודה פוסל - אפילו אותן שאין מכזבין אלא בפולמוסיות ובשני בצרון. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(י) מי קרמיון

מי קרמיון ומי פוגה - נהרות שבארץ ישראל הן:

. ומי פוגה. פסולים. מפני שהם מי ביצים מי הירדן ומי ירמוך פסולים. מפני שהם מי תערובות

מי בצים - לשון היגאה גומא בלא בצה (איוב ח׳:י״א). כלומר, מים שחומר וטיט מעורב בהן. ורחמנא אמר מים חיים אל כלי, והכא איכא חציצה בין מים לכלי:

מי תערובות - שמים פסולים מתערבים בהם:

. ואלו הן מי תערובות. אחד כשר ואחד פסול

אחד פסול ואחד כשר - ונתערבו, אסור לקדש ממקום התערובות ולמטה:

שנתערבו. שניהן כשרין ונתערבו. כשרין. ר' יהודה פוסל:

ר׳ יהודה פוסל - אפילו בשניהם כשרים פוסל ר׳ יהודה ליטול ממקום התערובות, גזירה אטו אחד פסול. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(יא) באר אחאב

באר אחאב - לא אתפרש היכן הוא, והא קמ״ל דמים חיים הן:

ומערת פמייס

ומערת פמייס - מערה הסמוכה לעיר דן שמשם ירדן יוצא. ובלשון ישמעאל קורין לדן בניי״ס:

. כשרה. המים שנשתנו. ושנויין מחמת עצמן כשרין. אמת המים הבאה מרחוק. כשרה. ובלבד שישמרנה שלא יפסיקנה אדם. ר' יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת. באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה. ימתין לה עד שתצל

ר׳ יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת - ואין הלכה כר׳ יהודה:

עד שתצל - עד שיחזרו המים צלולים כדמעיקרא. ואין הלכה כר׳ ישמעאל:

. דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר. אינו צריך להמתין: