006_מסכת פרה פרק ו

פרה פרק ו

(א) המקדש ונפל הקדוש על ידו. או על הצד

המקדש מי חטאת - הבא ליתן מאפר הפרה לתוך המים. והוא קידוש האמור בכל מכלתין:

או על הצד - על צדו של כלי:

. ואחר כך נפל

ואחר כך נפל לשוקת - על המים שבתוך השוקת. פסולים אותן המים להזאה, דכתיב [במדבר י״ט] ולקחו ונתן, עד שיבוא האפר בתוך המים מכח אדם:

על השוקת פסול. נפל מן השפופרת לשוקת פסול. נטל משפופרת וכסה או שהגיף את הדלת

נטל מן השפופרת וכיסה - נטל אפר מן השפופרת וכיסה השפופרת קודם שיקדש, דהיינו קודם שיתן האפר במים:

או שהגיף את הדלת - קודם שיקדש:

הקדוש כשר. והמים פסולים

הקידוש כשר - דהיינו האפר שבידו, לפי שמלאכה אינה פוסלת באפר, כדאמרן:

והמים פסולים - דנעשית מלאכה עם המים, ולעיל [סוף] פרק פרת חטאת שנינו שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר:

. זקפה בארץ

זקפה בארץ - לאחר שנטל האפר מן השפופרת הניח השפופרת בארץ קודם שיתן האפר במים:

פסול

פסול - המילוי דהיינו המים, לפי שעשה מלאכה עם המים. ואם הניח השפופרת בידו וכפה ידו עליה כדי שלא יתפזר האפר שבתוכה ואח״כ נתן האפר על המים, כשר המילוי דהיינו המים, דאין זו חשובה מלאכה:

. לתוך ידו כשר מפני שאפשר:

לפי שאי אפשר - לשמור האפר שבתוך השפופרת אם לא יכוף ידו על פיה, שהרי אינו יכול להשיב הפקק על פיה עד שיקדש. פירוש אחר, זקפה בארץ, הניח האפר בארץ, פסול האפר, דכתיב למשמרת, [ובארץ אינה למשמרת]. ואם נתן האפר לתוך ידו כשר, דאפשר לשמרו ושפיר קרינן ביה למשמרת. ולפי זה גרסינן לפי שאפשר:

(ב) היה קדוש צף על פני המים. ר' מאיר ור' שמעון אומרים נוטל

היה קידוש צף על פני המים - שנתן על המים אפר הרבה. ולאפר עצמו קרי קידוש:

נוטל - מאותו אפר:

ומקדש

ומקדש - בו מים אחרים, ואפילו באותו שנגע במים מקדש וחוזר ומקדש כמה פעמים, אלא שמנגבו:

. וחכמים אומרים כל שנגע במים אין מקדשין בו. זלף את המים

זלף את המים - הזה מן המים המקודשים על האדם ועל הכלים עד שכלו כל המים, והאפר נשאר בשולי הכלי:

. ונמצא קדש מלמטן. רבי מאיר ורבי שמעון אומרים מנגב ומקדש. וחכמים אומרים

וחכמים אומרים וכו׳ - והלכה כחכמים בתרוייהו:

כל שנגע במים. אין מקדשין בו:

(ג) המקדש בשוקת והטפי

טפי - פך קטן שפיו צר והמים היורדים ממנו יורדים טיף טיף:

בתוכה אף על פי שפיו צר כל שהוא. המים שבתוכו

אע״פ שפיו צר - פחות משפופרת הנוד:

המים שבתוכו מקודשים - וכשרים להזות אע״פ שלא נכנס שם מאפר הפרה כלל, דהוו כאילו מחוברים למים שבשוקת:

מקודשין. אם היה ספוג

היה ספוג - אם בשעת מילוי היה ספוג בשוקת, המים הבלועים בספוג פסולים, דמים חיים אל כלי בעינן, ואין הספוג כלי:

המים שבתוכו פסולים. כיצד יעשה יזלף עד שהוא מגיע לספוג

יזלף עד שהוא מגיע לספוג - כשבא ליטול המים וליתנם בצלוחית, שופך כל המים עד שמגיע לספוג, אבל לא ישפוך מן המים שבספוג כלל, כדי שלא יתערבו המים שבספוג שהם פסולים עם המים שבשוקת שהם כשרים ויפסלו כולם:

. נגע בספוג

נגע בספוג - נסחטים מי הספוג לתוך השוקת ונתערבו הפסולים בכשרים, ונפסלו כולם:

אף על פי שהמים צפין על גביו כל שהן פסולין:

(ד) נתן ידו או רגלו

נתן ידו או רגלו - הרי שהיה קילוח יורד מהר מעוקם ואינו יורד לתוך החבית שרוצה למלאותה לקידוש, ונתן ידו למעלה בראש ההר לעשותה כעין צנור כדי שיעברו המים דרך ידו לחבית של קידוש, וכן עלי ירקות הראויין לאכילה ומקבלין טומאה:

או עלי ירקות. כדי שיעברו המים לחבית פסולים

פסולים - המים. כדילפינן בפרק ב׳ דזבחים (דף כ״ה) מדכתיב [ויקרא י״א] מקוה מים יהיה טהור, הוייתן על ידי טהרה תהא. ואע״ג דהאי קרא במקוה הוא דכתיב, ילפינן מיניה כל הויות. והכי הוי משמעות דקרא, הוייתן של כל מים המטהרים, על ידי טהרה תהא, בין שאתה מהוה אותן להיות מקוה או מילוי הוי מהוה אותן על ידי דבר שאינו מקבל טומאה:

. עלי קנים ועלי אגוז כשרים. זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה פסול. ודבר שאינו מקבל טומאה כשר:

(ה) המפנה את המעין לתוך הגת

המפנה את המעין לתוך הגת - שעשה חריץ מן המעין עד הגת כדי שיפנו שם מי המעין, ואחר כך הפסיקן:

או לתוך הגבים

גת - בור שעושין לפני הגת כדי לקבל את היין, קרוי גת:

גבים - לשון עשה הנחל הזה גבים האמור בספר מלכים [ב׳ ג׳]. והוא רקק של מים:

פסולים

פסולים - לזבים לטבילה, דלאו מים חיים נינהו:

לזבים ולמצורעים

ולמצורעים - דבעינן מים חיים להזות עליו עם דם הצפור:

ולקדש בהן מי חטאת

ולקדש [בהן] מי חטאת - בעינן מים חיים, והני כיון דהפסיקן לאו מים חיים נינהו. והא דקתני מפני שלא נתמלאו בכלי, כדי לפוסלן לקידוש בכל ענין אפילו בא לקדש בתוך הגת או בתוך הגבים עצמן:

מפני שלא נתמלאו בכלי: