015_מסכת אהלות פרק טו

אהלות פרק טו

(א) סגוס עבה

סגוס עבה - הך מתניתין פירשנוה לעיל בפרק הבית שנסדק [משנה ג׳]. ואיידי דבעי למתני טבליות, הדר תניא הכא:

. וכופת עבה. אינן מביאין את הטומאה. עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח. קפולין זו על גבי זו. אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח. טבליות של עץ זו על גב זו. אינן מביאות את הטומאה. עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח. ואם היו של שיש

ואם היו של שיש - אפילו עליונה גבוהה מן הארץ טפח לא חשיבי אוהל להביא את הטומאה, כיון דהתחתונה ממעטת את האויר לפי שהן נחשבות כארץ. אבל טבלאות של עץ אינן חשובות כקרקע בזמן שהעליונה גבוהה מן הארץ טפח, אע״פ שהתחתונה ממעטת את האויר, העליונה מביאה את הטומאה:

. טומאה בוקעת ועולה. בוקעת ויורדת:

(ב) טבליות של עץ

טבליות של עץ - שהן סמוכות זו אצל זו וכל אחת מהן גבוהה מן הארץ טפח ונוגעות בקרנותיהן כל אחת בחברתה שאצלה, ודרך קרני הטבלאות שאין ברחבן טפח, הלכך כלים שתחת הראשונה שהטומאה תחתיה, טמאים, ושתחת השניה טהורים:

. שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהם. והן גבוהות מן הארץ פותח טפח. טומאה תחת אחת מהן הנוגע בשניה

הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה - ואף על גב דתנן בפרק קמא כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת שבעה, השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב, הא תנן התם אין האוהל מתחשב, הלכך טבלא שהטומאה תחתיה אינה מן המנין:

. טמא טומאת שבעה. כלים שתחת הראשונה טמאים. ושתחת השניה. טהורין. השלחן אינו מביא את הטומאה. עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח:

עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח - כמין תיבה פרוצה שיש לה ארבע דפנות היו עושים לשלחן שהשלחן יושב עליה, ואותה תיבה פרוצה קרוי ריבוע. ופעמים שהשלחן בולט ויוצא חוץ מאותו ריבוע טפח או פחות או יותר, והשתא קאמר דצריך שיהא השלחן בולט חוץ מאותו ריבוע בפותח טפח, דמה שבתוך הריבוע אינו מצטרף. ואם טומאה נמי בתוך הריבוע מבפנים, הריבוע חוצץ ומונע הטומאה מלעבור לחוץ:

(ג) חביות

חביות - שורות הרבה של חביות, זו אחר זו וזו על זו:

שהן יושבות על שוליהן

שהן יושבות על שוליהן - ופיהן למעלה:

. או מוטות על

או מוטות על צדיהן - ופיהן מן הצד:

צידיהן באויר

באויר - בגינה או בחצר:

. והן נוגעות זו בזו בפותח טפח

בפותח טפח - ברוחב טפח נוגעות זו בזו:

. טומאה תחת אחת מהן. טומאה בוקעת ועולה

טומאה בוקעת ועולה - לצדדין קתני לה. דמוטות על צדיהן אפילו כנגד הטומאה אין טמא אלא מה שתחתיהן ועל גביהן, אבל מה שבתוכן טהור, כיון דאין כלי חרס מיטמא מגבו על מה שבתוכו מציל, ומה שאינו כנגד הטומאה אפילו שתחתיהן ועל גביהן טהור. וביושבות על שוליהן אפילו על מה שבתוכו אין מצילות, כיון שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו, וחבית עצמה נטמאה ונטמאו כל כלים שבתוכה ואפילו שלא כנגד הטומאה, כדאמרינן טעמא בסוף פרק כוורת:

. בוקעת ויורדת. במה דברים אמורים

במה דברים אמורים בטהורות - דכיון דטהורות הן דמו לטבלאות של שיש שהתחתונות סותמות את חלל טפח וטומאה בוקעת ועולה:

. בטהורות. אבל אם היו טמאות

אבל אם היו טמאות - אפילו אין גבוהות מן הארץ, העליונות שגבוהות מן הארץ טפח מביאות את הטומאה, שאין התחתונות סותמות כיון דטמאות, מידי דהוה אקפולין זו על זו וטבלאות זו על זו:

. או גבוהות מן הארץ פותח טפח

או גבוהות מן הארץ פותח טפח - מביאות את הטומאה, ואפילו טהורות, כיון דנוגעות זו בזו ברוחב טפח נחשבות כולן כאוהל אחד:

. טומאה תחת אחת מהן. תחת כלם טמא:

(ד) בית שחצצו

שחצצו - שעשה בו מחיצה:

בנסרים או ביריעות. מן הצדדים או מן הקורות

מן הצדדין - שהיריעות והנסרים נתונות כנגד הכתלים של הבית:

או מן הקורות - שנתונות תחת תקרת הבית:

. טומאה בבית. כלים שבחצץ טהורים

כלים שבחצץ טהורים - דיריעות ונסרים חוצצים, ונחשבים ככלים שעל הגג וככלים שחוץ לכותל:

. טומאה בחצץ. כלים שבבית

כלים שבבית טמאים - דאין חציצה לטומאה, מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל, דאם טומאה בבית מציל על מה שבתוכו, ואם טומאה בתוכו אין צמיד פתיל לטומאה:

טמאין. כלים שבחצץ

כלים שבחצץ - הכלי שעם הטומאה בתוך המחיצה:

. אם יש שם פותח טפח

אם יש שם פותח טפח - שיש שם חלל רחב טפח:

. טמאים. ואם לאו

ואם לאו טהורים - הכלים שבחצץ. אבל בית מיהא טמא:

. טהורים:

(ה) חצצו מארצו

חצצו מארצו - שכיסה קרקעית הבית בנסרים או יריעות:

. טומאה בחצץ

טומאה בחצץ - אפילו יש בו טפח על טפח ברום טפח:

. כלים שבבית טמאים

כלים שבבית טמאים - כביב שהוא קמור תחת הבית, דתנן לעיל בפרק ג׳, יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח, טומאה בתוכו הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור:

. טומאה בבית. כלים שבחצץ אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח. טהורים. ואם לאו. טמאין. שארצו של בית כמוהו

שארצו של בית כמוהו - כשאין בו פותח טפח:

. עד התהום:

(ו) בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות פותח טפח. טומאה בפנים

טומאה בפנים - במקום התבן:

. כלים שכנגד יציאה. טמאים. טומאה בחוץ

שכנגד היציאה - מקום פנוי יש כרוחב אמה מן הפתח עד כותל שכנגדו שנכנסים ויוצאים דרך שם להוציא התבן ולהכניס. וכלים שבאותו מקום הפנוי טמאים, מידי דהוה אטומאה בחצץ דכלים שבבית טמאים:

טומאה בחוץ - היינו במקום הפנוי מן הפתח עד כותל שכנגדו:

כלים שבפנים

כלים שבפנים - במקום התבן:

אם יש

אם יש במקומן טפח על טפח ברום טפח טהורים ואם לאו טמאים - דבחצץ נמי אם טומאה בבית כלים שבחצץ שאין במקומן טפח טמאים:

במקומם טפח על טפח על רום טפח. טהורים. ואם לאו טמאים. אם יש בין תבן לקורות פותח טפח. בין כך ובין כך טמאים:

ואם יש בין התבן ולקורות פותח טפח - לא נתבטל התבן ההוא ליחשב כחצץ והרי הוא כשאר חפצים שבבית, ואין מציל על מה שבתוכו בין יש במקומו טפח בין אין במקומו טפח:

(ז) בית שמלאו עפר או צרורות. ובטלו. וכן כרי של תבואה

וכן כרי של תבואה - שביטלו:

. או גל של צרורות אפילו כגלו של עכן. ואפילו טומאה בצד הכלים

אפילו טומאה בצד הכלים - שהיתה הטומאה בתוך הגל, וכלים שם סמוכים לטומאה בתוך הגל אבל אינן נוגעים בטומאה:

. טומאה בוקעת ועולה

טומאה בוקעת ועולה - ומה שבצדה טהור. ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח ברום טפח, הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו:

בוקעת ויורדת:

(ח) חצר הקבר

חצר הקבר - חצר המוקפת מארבע רוחותיה ארבע מערות של קברות:

. העומד בתוכה טהור. עד שיהא בה ארבע אמות. כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים ארבעה טפחים. קורה שעשאה גולל לקבר

טהור עד שיהא בה ארבע אמות - כל זמן שיש בה ארבע אמות טהור העומד בה. אבל פחותה מארבע אמות, טמא העומד בה. ואם אין שם אלא שלש מערות משלש רוחות ורוח רביעית של חצר פתוחה לאויר העולם, אפילו אינו מרוחק מפתח המערה אלא כל שהוא, טהור, ובלבד שלא יגע למשקוף של פתח המערה. והני מילי, חצר הקבר דמסיימא מחיצתה, אבל מת בעלמא תופס ארבע אמות לטומאה:

גולל לקבר - כיסוי על פתח הקבר:

. בין עומדת בין מוטה על צדה. אין טמא אלא כנגד הפתח

אלא כנגד הפתח - של הקבר. והנוגע בקצה המונח חוץ לקבר, טהור:

. עשה ראשה גולל לקבר

עשה ראשה גולל לקבר - והרי היא עומדת על הקבר כמו אילן. הנוגע ממנה בארבע טפחים סמוך לקבר, טמא משום גולל, ומארבע ולמעלה טהור:

. אין טמא אלא עד ארבעה טפחים. ובזמן שהוא עתיד לגוד

בזמן שהוא עתיד לגוד - לקוץ. ואע״פ שלא קצץ עדיין. לגוד, כמו גודו אילנא (דניאל ד׳):

. ר' יהודה אומר כולה חבור:

כולה חיבור - כל זמן שלא קצץ, ואע״פ שעתיד לקוץ. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ט) חבית שהיא מליאה משקים טהורים. ומוקפת צמיד פתיל. ועשאה גולל לקבר. הנוגע בה

הנוגע בה - כל זמן שהיא גולל:

טמא טומאת שבעה

טמא טומאת שבעה - דכתיב (במדבר י״ט:ט״ז) וכל אשר יגע על פני השדה, לרבות גולל ודופק:

. והחבית והמשקין

והחבית והמשקין טהורים - דכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור מליטמא באוהל המת, שנאמר (שם) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, הא יש צמיד פתיל עליו טהור, ובכלי חרס הכתוב מדבר שאינו מקבל טומאה מגבו:

טהורין. בהמה שעשאה גולל לקבר. הנוגע בה טמא טומאת שבעה. ר' מאיר אומר כל שיש בו רוח חיים. אינו מטמא משום גולל:

רבי מאיר אומר וכו׳ - ואין הלכה כרבי מאיר, אלא אע״פ שאין לך דבר שיש בו רוח חיים ומטמא, חוץ מאדם, מכל מקום מטמאים הן משום גולל כל זמן שהן גולל לקבר:

(י) הנוגע במת והנוגע בכלים. המאהיל על המת

המאהיל על המת ונוגע בכלים - הכלים טמאין טומאת שבעה מטעם חיבורים, כגון דבשעה שנגע במת או מאהיל עליו, נוגע כמו כן בכלים:

והנוגע בכלים. טמאין. מאהיל על המת. ומאהיל על הכלים. הנוגע במת ומאהיל על הכלים. טהורים. אם יש בידו פותח טפח. טמאין. שני בתים

ואם יש בידיו פותח טפח טמאים - כיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים, מביאות את הטומאה:

שני בתים - ופתחיהן מכוונים זה כנגד זה:

ובהן כשני חצאי זיתים. פשט את שתי ידיו להן. אם יש בידיו פותח טפח. מביא את הטומאה

מביא את הטומאה - ונשארו שני הבתים טמאים. דאוהל של ידיו מצרף את הטומאה כאילו שני החצאים מונחים בזה ובזה:

. ואם לאו

ואם לאו - דאין בידיו פותח טפח, גברא מיהא טמא הוי כדתנן לקמן ועל עצמן בכל שהן, אבל שני הבתים טהורים:

. אינו מביא את הטומאה: