025_מסכת כלים פרק כה

כלים פרק כה

(א) כל הכלים יש להם אחוריים ותוך

כל הכלים יש להם אחוריים ותוך - כלים שנטמאו במשקין טמאים, אם נגעו המשקין מאחוריהן של כלים נטמאו אחוריהן ולא נטמא תוכן, משום דטומאת משקים לטמא כלים לאו דאורייתא, הקלו חכמים בטומאתן. אבל אם נטמא תוכן, כגון שנגעו משקין טמאין בתוכן, נטמאו אחוריהם. והיינו דתנן יש להן אחוריים ותוך, כלומר שחלוק דין אחוריהם מדין תוכן:

. כגון הכרים והכסתות

כגון הכרים והכסתות - ואע״פ שמשתמשים בהן בתוכן ובאחוריהן, שראוי להפכן ולעשות תוכן אחוריהן ואחוריהן תוכן, אע״פ כן חלוק דין תוכן מדין אחוריהן:

והשקין והמרצופין

מרצופין - שקין גדולים של עור שמוליכים בהן סחורות בספינות:

דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר כל שיש לו תוברות

כל שיש לו תוברות - לולאות, כמו שיש למכנסים, תפורות לאחוריו של בגד:

. יש לו אחוריים ותוך

יש לו אחוריים ותוך - דכיון דיש לו תוברות לא חזי להפכו, ותוכו חלוק מאחוריו. אבל כשאין לו תוברות, דחזי להפכו, אין תוכו חלוק מאחוריו, אלא כשנגעו משקים טמאים בין מאחוריו בין מתוכו נטמא כולו. והלכה כר׳ יהודה:

. וכל שאין לו תוברות אין לו אחוריים ותוך. השלחן והדלפקי

השלחן והדלפקי - קסבר ר׳ יהודה, כיון דפניו משופים וחלקין, הפנים ההם נדונים תוכו. והלכה כר׳ יהודה:

. יש להן אחוריים ותוך. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר אין להם אחוריים. וכן טבלה שאין לה לזביז:

(ב) המרדע

מרדע - הוא מקל ארוך עגול ועב שליש טפח, ובראשו האחד ברזל רחב מחודד לחתוך בו שרשים, ושמו חרחור, ובראשו השני ברזל כמו מרצע, ושמו דרבן, שבו מלמד הפרה לתלמיה:

יש לו אחוריים ותוך. משבעה לחרחור

משבעה לחרחור מארבעה לדרבן - אם נפלו משקין טמאים על החרחור, אין טמא מן המרדע אלא שבעה טפחים ואם על הדרבן נפלו, אין טמא אלא ארבעה. ורמב״ם פירש, שאם נפלו משקין טמאין במרדע חוץ לשבעה טפחים מן החרחור או חוץ לארבעה טפחים מן הדרבן, הוי ככלי שנטמאו אחוריו ולא נטמא תוכו, ואותן שבעה טפחים הסמוכים לחרחור והארבעה הסמוכים לדרבן לא נטמאו:

. מארבעה לדרבן דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר. אין להם. לא הוזכרו ארבעה ושבעה אלא לשירים:

אלא לשיריים - כשנתנו חכמים שיעור לחרחור שבעה ולדרבן ארבעה, לא נתנו אלא לענין זה שאם נשבר המרדע ונשאר סמוך לחרחור שבעה טפחים או סמוך לדרבן ארבעה, טמא, מפני שראוי לעשות מעין מלאכתו. פחות מכאן, הוי כשברי כלי וטהור. והלכה כר׳ יהודה:

(ג) מדות יין ושמן. וזומא ליסטרא

זומא ליסטרא - כלי שראשו אחד כף וראשו האחר מזלג בכף מעלין בו מרק מן הקדרה ובמזלג מעלין בו בשר:

. ומסננת של חרדל. ומשמרת של יין. יש להן אחוריים ותוך. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר אין להם. רבי שמעון אומר יש להם. נטמאו מאחוריהן. מה שבתוכן טהור. וצריך להטביל:

ר׳ יהודה אומר אין להם - אחוריים ותוך. טעמא דר׳ יהודה, משום דכל הני כלים יש מאחוריהן חקק בית מושב כעין שעושים לכלי כסף, ופעמים שכופהו על פיו ומשתמש בחקק שבאחוריו:

ר׳ שמעון אומר יש להם - לענין מה שבתוך הכלי יש להן דין אחוריים ותוך, שאם נטמאו אחוריו לא נטמא מה שבתוך הכלי. אבל לענין הכלי עצמו אין חלוק דין אחוריו מדין תוכו, שאם נטמאו אחוריו צריך להטביל את כולו כאילו נטמא תוכו. והלכה כרבי יהודה:

(ד) הרובע וחצי הרובע

הרובע וחצי הרובע - כגון חתיכת עץ עבה וארוכה ובו שתי מדות חקוקות זו אצל זו, אחד מחזיק רובע ואחד מחזיק חצי רובע, ודופן מפסיק בין זו לזו:

. נטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע. נטמא חצי הרובע לא נטמא הרובע. אמרו לפני ר' עקיבא הואיל וחצי הרובע אחוריים לרובע. כלי שנטמא תוכו

כלי שנטמא תוכו - בתמיה. וכי כלי שנטמא תוכו לא נטמאו אחוריו, ואמאי תנן לא נטמא חצי רובע, והלא אחוריו של רובע היא:

. לא נטמא אחוריו. אמר להן של כת קודמין היא. או שמא הרובע אחוריים לחצי הרובע. כלי שנטמאו אחוריו לא נטמא תוכו:

[שלות] קודמין היא - כל אחת מהן לותה הקדימה מחברתה, כלומר שאין להם קדימה זו על זו. וכשם שאתה אומר שחצי רובע אחוריים לרובע, כך תאמר שהרובע אחוריים לחצי רובע. וכשנטמא הרובע, אחוריו של חצי רובע נטמאו ולא תוכו. וגירסת רבותי, של כת קודמים היא, לפי שכתות של תלמידים היו יושבים לפניו שורות, אמר להם שאלה זו כבר שאלוה ממני הכת של תלמידים יושבים בשורה הקודמת, וכך השבתי להם או שמא וכו׳:

(ה) נטמא הרובע. הרובע ואחוריו

הרובע ואחוריו טמאים - הרובע היינו תוכו, ואחוריו היינו הדפנות המקיפות את הרובע מבחוץ. אבל דופן המפסיק בין שניהם, בכלל תוכו של חצי רובע, וטהור צד שכלפי חצי רובע. וכן כשנטמא חצי הרובע, חצי רובע ואחוריו טמאין. חצי הרובע היינו תוכו, ואחוריו היינו דפנות המקיפות חצי הרובע מבחוץ, ודופן המפסיק, צד של כלפי הרובע בכלל תוכו של רובע:

טמאין חצי הרובע ואחוריו טהורין. נטמא חצי הרובע חצי הרובע ואחוריו טמאין. הרובע ואחוריו טהורין. נטמאו אחורי הרובע

נטמאו אחורי הרובע - היינו דפנות המקיפות מבחוץ:

. אחורי חצי הרובע טהורין. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין חולקין את

אין חולקין את הגביים - היינו האחוריים, וכל האחוריים טמאין כשנטמא אחד מן האחוריים:

הגביין וכשהוא מטביל מטביל את כולו:

מטביל את כולו - רובע וחצי רובע. ואין הלכה כרבי מאיר. ודין דופן האמצעי מפורש לעיל בסוף פרק ב׳, דר׳ יוחנן בן נורי אומר חולקין את עביו, המשמש לטמא טמא והמשמש לטהור טהור:

(ו) כני כלים ואוגניהם ואזניהם. וידות הכלים המקבלים שנפלו עליהן משקין מנגבן והם טהורים. ושאר כל הכלים. (שאינם יכולין לקבל רמונים) שאין להם אחוריים ותוך שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא. כלי שנטמא אחוריו במשקין. אחוריו טמאים. תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין. נטמא תוכו. כולו טמא:

כני הכלים - בסיסי הכלים. לשון ואת כנו, דמתרגמינן וית בסיסיה:

והוגניהן - כמו ואוגניהן, כלומר שפתותיהן:

ואזניהן - מקום שתוחבין בו הבית יד:

המקבלין - שיש להן תוך:

מנגבן והן טהורין - דלא חשיבי הני חיבור להביא טומאת משקין לכלי שיש בו בית קבול, וסגי בניגוב. אבל לכלי שאין לו תוך בעי טבילה:

ואזניו וידיו טהורין - עבדו רבנן ביה הכירא, כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים. ודוקא בתרומה עבדו הכירא אבל לא בקדשים, כדתנן לקמן בפרקין:

(ז) כל הכלים יש להן אחוריים ותוך. ויש להם בית צביעה. ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ

בית הצביטה - גרסינן. מקום שאוחזין הכלי כשמושיטין אותו מזה לזה. לשון ויצבט לה קלי (רות ב׳:י״ד) שפירושו ויושט. ואית דגרסי, בית הצביעה, מקום שאוחז בו באצבעו:

ויש להן בית הצביטה - שאם נטמאו אחוריו, בית הצביטה טהור. ואם נטמא בית הצביטה אחוריו טהורין:

לעריבה גדולה של עץ - יש לה בית צביטה. אבל לשאר כלים, לא. שבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים, שאם יש משקים באחורי העריבה וידיו טמאות, אוחז בבית הצביטה ואין חושש שמא יגע במשקין שבאחוריו ויחזרו ויטמאו את העריבה:

. רבי עקיבא אומר לכוסות. ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות

ר׳ עקיבא אומר לכוסות - אף לכוסות יש להן בית צביטה:

לידים הטמאות והטהורות - יש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים, לידים הטמאות כדפרישית, ולטהורות כדמפרש לקמן כיצד. ור׳ יוסי סבר לידים טהורות בלבד לא חיישינן, אבל לידים טמאות חיישינן. והלכה כתנא קמא וכדמפרש ר׳ יוסי:

. אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד:

(ח) כיצד היו ידיו טהורות

היו ידיו טהורות - ועליהם משקה טופח:

ואחורי הכוס טמאים. אחזו בבית צביעתו אינו חושש שמא נטמאו

אינו חושש שמא נטמאו - משקין שעל ידיו באחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים:

ידיו באחורי הכוס. היה שותה בכוס שאחוריו טמאים. אינו חושש שמא נטמא המשקה שבפיו באחורי הכוס וחזר וטימא הכוס. קומקום שהוא מרתיח. אינו חושש שמא יצאו משקין מתוכו ונגעו באחוריו וחזרו לתוכו:

(ט) כלי הקדש אין להם אחוריים ותוך

אין להם אחוריים ותוך - דהנוגע באחד מהן כנוגע בכולו. ויש להן אחוריים ותוך דתנן לעיל, דוקא לתרומה:

. ואין להם בית צביעה ואין מטבילים כלים בתוך כלים לקדש. כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה. ואינן עולים מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה שהמעשה מבטל מיד המעשה ומיד מחשבה. ומחשבה אינה מבטלת

ואין מטבילין כלים לתוך כלים - כששניהם טמאים, מפני שכבדו של כלי חוצץ. וחשו לקודש יותר מבתרומה:

יורדים לידי טומאתן במחשבה - כגון טבעת בהמה שאינה מקבלת טומאה, חשב עליה ליתנה באצבע אדם, מקבלת טומאה מכאן ואילך במחשבה זו. אבל טבעת אדם שחשב עליה ליתנה לבהמה, לעולם היא מקבלת טומאה, עד שיעשה בה שינוי מעשה לשנות צורתה:

ומחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה - אם לאחר שחשב על טבעת בהמה לעשותה לאדם שהיא מקבלת טומאה במחשבה זו חזר וחשב עליה להחזירה לבהמה, אין מחשבה זו השניה מעלה מידי טומאה שירדה לה במחשבה הראשונה:

. לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה: