004_מסכת כלים פרק ד

כלים פרק ד

(א) החרס שאינו יכול לעמוד

החרס שאינו יכול לעמוד - כגון חרס הפורש מן החבית ומן הקדירה במקום האוזן, ואינו יכול לעמוד בלא סמיכה מפני כובד האוזן שמכביד ומכריעו, או מפני שהיה בו חידוד שהוא חד בתחתיתו ואינו יכול לשבת שלא מסומך:

מפני אזנו. או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו. טהור. נטלה האוזן

נטלה האוזן טהור - דכלי חרס כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם:

. נשבר החדוד. טהור. רבי יהודה מטמא. חבית שנפחתה. והיא מקבלת על דפנותיה. או שנחלקה

ור׳ יהודה מטמא - דלית ליה הך סברא:

או שנחלקה - לארכה כמין שתי עריבות, ואינה יכולה לישב על תחתיה אלא על דפנותיה:

כמין שתי עריבות. רבי יהודה מטהר

רבי יהודה מטהר - דסבר ר׳ יהודה דהא דתנן הדקים שבכלי חרס יושבים שלא מסומכים שהן טמאים, היינו מן השוליים ולא מן הדפנות, שצריך שיהיה שבר הכלי יושב על שוליו כדרך שיושב כשהוא שלם:

. וחכמים מטמאין:

וחכמים מטמאין - דסברי כלים עשויין להושיבן על דפנותיהן לפרקים:

(ב) חבית שנתרועע' ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות

ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות - מתוך שהיא רעועה והגרוגרות מכבידים נשברת לגמרי בטלטולה. ולכך שיערו בחצי קב, דהוא שיעור סעודה אחת. דקב גרוגרות הוא שיעור שתי סעודות, כדמוכח בסוף מסכת פאה גבי אין פוחתין לעני בגורן מקב גרוגרות. וכל דלא חזיא לטלטל בה שיעור סעודה אחת כשבורה דמיא:

. טהורה. גיסטרא

גיסטרא - כלי חרס שנחלק לשנים. ונעשה גיסי תרי:

שנתרועעה ואינה מקבלת משקין. אף על פי שהיא מקבלת אוכלין טהורה. (ספרים אחרים) שאין שירין לשירין:

שאין שיריים לשיריים - כלי שלם חסים עליו ומשום סדק פורתא לא שדו ליה ומביאין שיריים של כלי דהיינו שבר כלי ומשימין תחתיו, אבל שבר כלי מכי נסדק במוציא משקה משדא שדו ליה, שאין אומרים הבא שבר כלי אחר להניח תחת שבר כלי זה:

(ג) איזו היא גיסטרא. כל שניטלו אזניה

כל שניטלו אזניה - חשובה גיסטרא, ואפילו היא שלימה, הואיל ואין לה אזנים לטלטלה ממקום למקום. ואם נתרועעה, שיעורה כמוציא משקה:

. היו בה חדודים

היו בה חדודים - סתם חרס שנשבר יוצאין ממנו חידודים. כמו [איוב מ״א כ״ב] חדודי חרס:

יוצאין. כל המקבל עמה בזיתים

כל המקבל עמה בזיתים - אם אין כזית יוצא בין חידוד לחידוד, חשוב תוך כמו הגסטרא עצמה ומטמא אפילו באויר. אבל אם יוצא זית מבינתים, אינו מטמא באויר. אבל מטמא במגע מטעם יד:

מטמא במגע. וכנגדו מטמא באויר. וכל שאינו מקבל עמה בזיתים. מטמא במגע. ואין כנגדו מטמא באויר. היתה מוטה על צדה

היתה מוטה על צדה - שנחלקה לארכה כמין עריבה ואינה יושבת אלא על דפנותיה ויש לה חידודים:

כמין קתדרה. כל המקבל עמה בזיתים

כל המקבל עמה בזיתים - כדרך שמטמאה כשיושבת על שוליה כך מטמאה יושבת על צדה. וסתם מתניתין כחכמים דלעיל דמטמאין בחבית שנחלקה כמין שני עריבות:

מטמא במגע. וכנגדו מטמא באויר. וכל שאינו מקבל עמה בזיתים. מטמא במגע. ואין כנגדו מטמא באויר. שולי קורפיות

קתדרא - כסא של נשים ההולכות על העגלה:

קורפיות - על שם מקומן. והן כלים חדים שאין יושבים שלא מסומכין:

ושולי קוסים הצידוניים. אף על פי שאינם יכולים לישב שלא מסומכין. טמאין שלכך נעשו מתחילתן:

וקוסים - לשון קשות הנסך. ובסנהדרין הגונב את הקסוא והוא שם לכלי שרת. וקוסין הן מיני כלים ששוליהן חדין וכשמבשלים בהן מניחין אותן על כלי ברזל שקורין טריפיד״י בלע״ז, וכשמורידים אותן סומכין אותן באפר הכירה:

הצידונין - שנעשים בצידון:

(ד) כלי חרש שיש לו שלש שפיות

שפיות - מלשון שפה. שיש לו שלש שפתות לפיו, ואויר בינתים בין שפה לשפה:

. הפנימית עודפת

הפנימית עודפת הכל טהור - כל מה שהוא חוץ ממנה נחשב כגבו של כלי ואין כלי חרס מיטמא מגבו. אבל מה שבתוך הפנימית טמא:

. הכל טהור. החיצונה עודפת

החיצונה עודפת הכל טמא - דהוי חוצה לה כגבו של כלי ולפנים ממנה חשוב תוך. וכן אם אמצעית גבוהה, ממנה ולחוץ חשוב גב ולפנים חשוב תוך, שהכלי מתמלא עד הגבוהה:

. הכל טמא. האמצעית עודפת. ממנה ולפנים טמא. ממנה ולחוץ טהור. היו שוות

היו שוות - שאין אחת מן השפתות עודפת על חברתה:

ר' יהודה אומר חולקין האמצעית וחכמים אומרים הכל טהור

וחכמים אומרים הכל טהור - השפה שנפלה הטומאה באוירה בלבד היא טמאה, והשאר הכל טהור. וכן הלכה:

. כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה. משיצרפו בכבשן. והיא גמר מלאכתן:

משיצרפם בכבשן - וקודם צירוף הן כלי אדמה ואין מיטמאין:

והוא גמר מלאכתן - ואע״ג דלאחר צירוף הכבשן צריכין תיקון למרחן להחליקן ולהשוות שפתן, אעפ״כ משיצרפם בכבשן חשיב נגמרה מלאכתן ומיטמאין: