006_מסכת מעילה פרק ו

מעילה פרק ו

(א) השליח

השליח - שנתן לו בעל הבית הקדש או מעות הקדש להוציאם בתורת חולין, ועשה השליח שליחותו:

שעשה שליחותו. בעל הבית מעל

בעל הבית מעל - דבמעילה יש שליח לדבר עבירה. ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה, חוץ ממעילה משום דכתיב בה (במדבר ה׳) ואשמה הנפש ההיא, מי ששגג תחילה דהיינו המשלח:

. לא עשה שליחותו השליח מעל. כיצד. אמר לו תן בשר לאורחים

תן בשר לאורחים - מאותו בשר של הקדש:

ונתן להם כבד

ונתן להם כבד - של הקדש:

. כבד. ונתן להם בשר. השליח מעל. אמר לו תן להם חתיכה חתיכה. והוא אמר טולו שתים שתים. והם נטלו שלש שלש. כולן מעלו. אמר לו הבא מן החלון. או מגלוסקמא

והוא אומר טלו שתים וכו׳ - ובלבד שיאמר השליח טלו שתים מדעתי, אז בעל הבית מעל, דלא עקר השליח שליחותו אע״פ שהוסיף על דברי המשלח, הלכך המשלח מעל שהרי נעשית שליחותו, והשליח מעל על זאת שהוסיף מדעתו, והאורחים נמי חייבים על השלישית שנטלו מדעתם. אבל אם לא אמר השליח טלו שתים מדעתי, אלא טלו שתים בשליחות בעל הבית, המשלח מעל שהרי נעשה דברו, והשליח פטור מפני שהוסיף על שליחות בעל הבית ולא עקר את השליחות ומה שהוסיף לא הוסיף מדעתו:

גלוסקמא - בלשון יון קורין לתיבה גלוסקוס. וישם בארון, תרגום ירושלמי ושוון יתיה בגלוסקמא:

. והביא לו. אף על פי שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה. והביא מזה. בעל הבית מעל. אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון. והביא לו מגלוסקמא. או מן גלוסקמא והביא לו מן החלון. השליח מעל:

אע״פ שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה כו׳ מעל - לפי שעשה השליח מאמרו, ודברים שבלב אינן דברים:

(ב) שלח ביד חרש שוטה וקטן

ביד חרש שוטה וקטן - שאינן בני שליחות. אפילו הכי הואיל ונעשית שליחותו המשלח מעל:

. אם עשו שליחותו. בעל הבית מעל. לא עשו שליחותו. החנוני

החנוני - שקבל המעות מיד חרש שוטה וקטן, חייב כשיוציא המעות של הקדש בחפציו:

מעל. שלח ביד פיקח. ונזכר

ונזכר - בעל הבית קודם שהגיעו המעות ליד חנוני, וכיון שנזכר שוב אינו חייב קרבן מעילה, שאין קרבן מעילה אצל מזיד:

עד שלא הגיע אצל חנוני החנוני מעל כשיוציא. כיצד יעשה

החנוני חייב - והוא שנזכרו בעל הבית והשליח, דהשתא אין כאן שוגג אלא חנוני. אבל אם נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח, השליח מעל שהוא שגג תחלה:

כיצד יעשה - כלומר אם ידע החנוני בפרוטה זו שהיא קודש קודם שיוציאנה ונתערבה כבר עם שאר פרוטות שיש לו, כיצד יעשה ויהיה מותר להשתמש בפרוטותיו:

. נוטל פרוטה או כלי. ויאמר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מחוללת על זה. שהקדש נפדה בכסף. ובשוה כסף:

(ג) נתן לו פרוטה. אמר לו הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות. והלך והביא לו בכולה נרות. או בכולה פתילות. או שאמר לו הבא לי בכולה נרות. או בכולה פתילות. הלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות. שניהם לא מעלו

שניהם לא מעלו - בעה״ב לא מעל שהרי לא נעשית שליחותו בפרוטה, והשליח לא מעל שלא עקר שליחותו של בעה״ב בפרוטה, ובפחות מפרוטה ליכא חיוב מעילה:

. אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני. ובחציה פתילות ממקום פלוני. והלך והביא לו נרות מבית פתילות. ופתילות מבית נרות. השליח מעל:

השליח מעל - שעקר שליחותו של בעה״ב בין בפתילות בין בנרות ויש בשניהן פרוטה:

(ד) נתן לו שתי פרוטות אמר לו הבא לי אתרוג. והלך והביא לו בפרוטה אתרוג. ובפרוטה רמון. שניהם מעלו

שניהם מעלו - והוא שיהא אותו האתרוג שוה שני פרוטות כמו שנתן לו בעה״ב. בעה״ב מעל כיון שקנה לו השליח כמו שאמר ושוה כמו שנתן לו, הרי נעשית שליחותו. והשליח מעל, שהרי קנה רמון בפרוטה מדעתו שלא בשליחות בעה״ב:

. רבי יהודה אומר. בעל הבית לא מעל. שהוא אומר לו אתרוג גדול הייתי מבקש. והבאת לי קטן ורע. נתן לו דינר זהב. אמר לו הבא לי חלוק. והלך והביא לו בשלשה חלוק. בשלשה טלית. שניהם מעלו. רבי יהודה אומר בעל הבית לא מעל. שהוא אומר לו חלוק גדול הייתי מבקש. והבאת לי קטן ורע:

ר׳ יהודה אומר בעה״ב לא מעל - דאמר ליה לשליח אילו היית קונה אתרוג בשתי פרוטות כמו שנתתי לך היית מביא לי אתרוג גדול שוה ארבע פרוטות, עכשיו שלא נתת אלא פרוטה הבאת לי אתרוג שוה שתי פרוטות שהוא קטן ורע, ונמצא שלא עשית שליחותי. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ה) המפקיד מעות אצל השלחני אם צרורין

אם צרורין - קשורים קשר משונה אע״פ שאין עליו חותם, או קשורים כשאר קשרים וחתומין:

לא ישתמש

לא ישתמש בהן - דגלי דעתיה דלא ניחא ליה שישתמש בהן הנפקד, הואיל וקשרן קשר משונה או הטיל עליו חותם:

בהם. לפיכך אם הוציא מעל. אם מותרים ישתמש בהן. לפיכך אם הוציא לא מעל

מותרין - קרי כל זמן שאין קשורים קשר משונה אלא קשור כשאר קשרים ואין עליו חותם:

לפיכך אם הוציא לא מעל - דהוי כאילו אמר לו המפקיד שישתמש בהן, כיון שלא היו צרורין, והרי שליחותו עשה, והמפקיד נמי לא מעל דהא לא אמר לו בפירוש שישתמש בהן:

. אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהם. לפיכך אם הוציא מעל. החנוני

החנוני - שמוכר פירות או בשמים בחנות:

כבעל הבית

כבעל הבית - ואם הפקידו אצלו מעות, אף על פי שאינן צרורים, לא ישתמש בהם, הלכך אם היו מעות של הקדש ונשתמש בהן מעל:

דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כשלחני:

כשלחני - ומותר להשתמש במעות שהפקידו אצלו כשאינן צרורים, הלכך לא מעל. והלכה כר׳ יהודה:

(ו) פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס. או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש. כיון שהוציא את הראשונה

כיון שהוציא את הראשונה - לצורך תשמישו מעל:

מעל. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים

וחכמים אומרים - לא מעל:

עד שיוציא

עד שיוציא - כל המעות שבכיס לצורך חולין. והלכה כחכמים:

את כל הכיס. מודה רבי עקיבא באומר פרוטה מן הכיס זה

פרוטה מן הכיס זה - כלומר לא תכלה פרוטה מכיס זה עד שיהא בה הקדש:

הקדש. שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס: