בכורות פרק ב
(א) הלוקח עובר פרתו
הלוקח עובר פרתו - אע״פ שאינו רשאי. למכור לו בהמה גסה:
של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי. המשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה. פטור מן הבכורה. שנאמר (במדבר ג, יג) בישראל. אבל לא באחרים. כהנים ולוים חייבים. לא נפטרו מבכור בהמה טהורה. ולא נפטרו אלא מפדיון הבן. ומפטר חמור:
(ב) כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן
כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן כו׳ - וכל שקדם הקדשן את מומן. הנך תרתי בבי פירשנו לעיל במסכת חולין:
ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות. ויוצאין לחולין ליגזז ולהעבד. וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן. והשוחטן בחוץ פטור. ואין עושים תמורה. ואם מתו יפדו. חוץ מן הבכור ומן המעשר:
(ג) כל שקדם הקדשן את מומן. או מום עובר להקדישן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות. ואינן יוצאין לחולין ליגזז ולהעבד. וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן. והשוחטן בחוץ חייב. ועושין תמורה. ואם מתו. יקברו:
(ד) המקבל צאן ברזל מן הנכרי ולדות פטורין
המקבל צאן ברזל מן הנכרי. ששם לו הנכרי בהמותיו בדמים קצובים ולתת לו אותן דמים עד עשר שנים בין מתו בין הוזלו, ואותן ולדות שיהיו להן עד אותו זמן יהו ביניהן:
ולדות פטורין - מן הבכורה. ולדותיהן של אותן צאן כשיגדלו ויבכרו יפטרו מן הבכורה. דאי לא יהיב זוזי לנכרי תפיס בהמה, ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות, אשתכח דשייכא יד נכרי בולדות. הלכך ולדות בכורות שיהיו לאותן ולדות פטורות מן הבכורה, דכל דשייכא יד נכרי באמו הוא פטור מן הבכורה. אבל מה שיבכרו ולדי ולדות, דהיינו רביעי לצאן ברזל, יתנו לכהן, דכולי האי לא שייכא יד נכרי למתפס ולדי ולדות:
. וולדי ולדות חייבין. העמיד ולדות תחת אמותיהם. ולדי ולדות פטורין. וולדי ולדי ולדות. חייבין. רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו עד עשרה דורות פטורין. שאחריותן לנכרי:
הכי גרסינן העמיד ולדות תחת אמותיהן ולדי ולדות פטורין ולדי ולדי ולדות חייבים. העמיד ולדות תחת אמותיהן, שפתח לו פתח לנכרי להיות לו כח בולדות ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול ולדות המגיעות לחלקי, השתא אלימא יד נכרי טפי ושייכא בדור אחד טפי משל הראשון. הלכך ולדי ולדות של בהמות צאן ברזל כשבכרו פטורות מן הבכורה, הואיל ושייכא יד הנכרי בדידהו. וולדי ולדות של ולדות כשיבכרו, דהילנו חמישי לצאן ברזל, ינתנו לכהן:
שאחריותן לנכרי - דלעולם כל מה דמשכח נכרי תפיס. ואין הלכה כרשב״ג:
(ה) רחל שילדה כמין עז
רחל שילדה כמין עז - אע״ג דתרווייהו מינים חייבים בבכורה, אפילו הכי אם אינו דומה לאמו פטור מן הבכורה. דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא [שור] ובכורו שור:
. ועז שילדה כמין רחל. פטור מן הבכורה. ואם יש בו מקצת
ואם יש בו מקצת סימנים - שדומה לאמו עד שהוא ניכר בהן שהוא מאותו המין, חייב:
סימנין. חייב:
(ו) רחל שלא בכרה. וילדה שני זכרים. ויצאו שני ראשיהן כאחד. רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן. שנאמר (שמות יג, יב) הזכרים לה' וחכמים אומרים אי אפשר
שנאמר הזכרים לה׳ - הזכרים משמע שנים:
אי אפשר - לצמצם שיצאו שני ראשיהן כאחד, אלא האחד יצא תחלה ולא ידעינן הי מינייהו:
. אלא אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה
בורר לו את היפה - דמסתמא היפה והבריא נפק ברישא:
. רבי עקיבא אומר משמנים ביניהן
משמנים ביניהן - הבעלים והכהן אין להם יתרון זה על זה בחלוקתן אלא השומן, שהישראל נוטל השומן ומניח הכחוש לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. והלכה כרבי עקיבא:
. והשני
והשני - שנשאר לישראל, ירעה עד שיפול בו מום ואח״כ יאכל, דספק בכור הוא, הלכך אינו נשחט תמים. ובאותו של כהן לא צריך למימר דודאי אינו שוחטו עד שיהא בו מום, דבזמן הזה קמיירי:
ירעה עד שיסתאב. וחייב במתנות
וחייב במתנות - הישראל כשישחטנו יתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. ממה נפשך, אי בכור הוא כולו לכהן, אי לאו בכור הוא חייב במתנות:
. ר' יוסי פוטר. מת אחד מהן. רבי טרפון אומר
ורבי יוסי פוטר - דהוי כאילו זכה בו כהן והגיע לידו וכשנפל בו מום נתנו לישראל, ונמצא שהוא פטור מן המתנות, הואיל וחשבינן ליה כאילו בא מיד כהן לישראל. והלכה כרבי יוסי:
רבי טרפון אומר יחלוקו - דהדר ביה רבי טרפון ממאי דאמר לעיל דכהן בורר לו את היפה, וסבר דמחיים נמי שמין את שניהם בדמים וחולקים את הדמים. דלשניהן יש חלק בשניהם, הלכך מת אחד מהם יחלוקו את החי:
. יחלוקו. רבי עקיבא אומר המוציא
רבי עקיבא אומר המוציא מחבירו עליו הראיה - והלכה כר׳ עקיבא:
מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה
זכר ונקבה אין לכהן כלום - דשמא נקבה יצאתה תחלה והמוציא מחברו עליו הראיה. והכא אפילו ר׳ טרפון מודה, דהתם הוא דקא פליג משום דודאי הוי חד לכהן הלכך יפה כחו לחלק בשוה, אבל הכא הורע כחו דשמא לא שייכא בכורה כלל. ומיהו ירעה עד שיסתאב ואח״כ יאכלנו, דספק הוא:
. אין כאן לכהן כלום:
(ז) שתי רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים. נותן שניהם לכהן. זכר ונקבה הזכר לכהן. שני זכרים ונקבה. אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה. רבי עקיבא אומר משמנים ביניהן. והשני ירעה עד שיסתאב. וחייב במתנות. רבי יוסי פוטר. מת אחד מהן רבי טרפון אומר יחלוקו. רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה. שתי נקבות וזכר. או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום:
(ח) אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה. רבי עקיבא אומר משמנין ביניהן. והשני ירעה עד שיסתאב. וחייב במתנות. רבי יוסי פוטר. שהיה רבי יוסי אומר. כל שחליפיו ביד כהן. פטור מן המתנות. רבי מאיר מחייב. מת אחד מהן. רבי טרפון אומר יחלוקו. רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה. אין כאן לכהן כלום.
(ט) יוצא דופן והבא אחריו
יוצא דופן. שנקרעה אמו והוציאו העובר דרך דפנותיה:
והבא אחריו - הנולד אחריו דרך הרחם:
. רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו
ירעו עד שיסתאבו - דמספקא ליה לר׳ טרפון אי בכור לולדות קדיש אף על פי שאינו בכור לרחמים, כגון יוצא דופן שהוא הראשון שנולד אף על פי שלא פטר הוא את הרחם, אי בכור לרחמים קדיש אף על פי שאינו בכור לולדות, כגון הבא אחר יוצא דופן שהוא הראשון שפטר את הרחם אבל אינו בכור לולדות שהרי יוצא דופן קדמהו. ומספיקא שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים, דשמא תרתי בעינן בכור לולדות ולרחמים ואין שום אחד מהן קדוש, והמוציא מחברו עליו הראיה. ור׳ עקיבא פשיטא ליה דתרווייהו בעינן ואין שום אחד מהן קדוש. והלכה כר׳ עקיבא:
. ויאכלו במומן לבעלים. רבי עקיבא אומר שניהן אינן בכור. הראשון משום שאינו פטר רחם. והשני משום שקדמו אחר: