003_מסכת מנחות פרק ג

מנחות פרק ג

(א) הקומץ את המנחה

הקומץ את המנחה לאכול - חוץ לזמנו:

. לאכול דבר שאין דרכו לאכול

דבר שאין דרכו לאכול - כגון הקומץ והלבונה:

. להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר. כשר. רבי אליעזר פוסל. לאכול דבר שדרכו לאכול. להקטיר דבר שדרכו להקטיר. פחות מכזית. כשר. לאכול כחצי זית. ולהקטיר

ולהקטיר - חוץ לזמנו:

כחצי זית. כשר

דבר שאין דרכו להקטיר - השיריים שדרכן לאכול ואין דרכן להקטיר:

כשר - דאין זו חשובה מחשבה, דבטלה דעתו אצל כל אדם:

. שאין אכילה והקטרה מצטרפין:

רבי אליעזר פוסל - דכתיב (ויקרא ז׳:י״ח) ואם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו, בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח, לומר לך כשם שפוסלת אכילת אדם לאדם כגון שיריים אם חשב עליהם לאדם לאכלם חוץ לזמנו, ואכילת מזבח למזבח כגון קומץ אם חשב עליו להקטירו שלא בזמנו, כך פוסלת מחשבת אכילת אדם כגון שיריים אם חשב עליהם למזבח להקטירן חוץ לזמנן, מדאפקינהו רחמנא לתרווייהו בלשון אכילה שמע מינה כי הדדי נינהו, ומחשבים מזו לזו. ורבנן סברי, להכי אפקה רחמנא להקטרה בלשון אכילה, לומר לך מה אכילה בכזית אף מחשבת הקטרה בכזית. ולעולם אכילה כאורחיה משמע, קומץ למזבח ושיריים לאדם. והלכה כחכמים:

(ב) לא יצק

לא יצק - סדר המנחה, בתחלה נותן שמן בכלי, ואח״כ נותן את הסולת, ואח״כ חוזר ויוצק שמן ובולל והכי מפרש בפרק אלו המנחות נקמצות [דף ע״ה]:

לא בלל. לא פתת

לא יצק ולא בלל כשר - כגון שנתן כל השמן שבלוג במתן ראשון שהוא קודם לעשייתה. דאי חיסר שמנה אמרינן בפרק קמא [דף י״א] שהיא פסולה. ובגמרא בפרקין מוכח דיציקה מעכבת, ומפרש לא יצק, לא יצק כהן אלא זר, דמקמיצה ואילך מצות כהונה אבל יציקה ובלילה כשרים בזר. ולא בלל דקתני, על כרחך לא בלל כלל, דבלילה ודאי אינה מעכבת ומתניתין הכי קאמר, לא יצק כהן אלא. זר, או לא בלל כלל, כשר:

לא פתת - [כדכתיב] (ויקרא ב׳) פחות אותה פתים. אע״ג דבמנחת מחבת בלבד כתיב, הוא הדין לכל המנחות הנאפות תחלה, כגון מחבת ומרחשת ומאפה, מצוה לפותתן כולן ואח״כ קומץ. וזה אם לא פתת אלא כדי קמיצה, כשר:

. לא מלח

לא מלח - כל המנחה כולה, אלא הקומץ. דאילו מליחת הקומץ מעכבת היא:

. לא הניף

לא הניף - במנחת חוטא ומנחת קנאות דטעונות תנופה:

. לא הגיש

לא הגיש - כדכתיב (שם) והגישה אל המזבח. שהכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן:

. או שפתתן פתים מרובות. ולא משחן

פתיתים מרובות - גדולות יותר מהדין שמפורש בהן מנחת ישראל כופל אחת לשנים ושנים לארבע ומבדיל. ואיצטריך לאשמועינן פתיתים גדולות ואע״ג דאשמועינן דאי לא פתת כשרה. דסלקא דעתך אמינא דהתם הוא דאיכא תורת חלות עליהן, אבל הכא דלאו תורת חלות איכא ולא פתיתים איכא אימא לא, קמ״ל:

ולא משחן - הרקיקים הטעונים משיחה, כדכתיב (שמות כ״ט) ורקיקי מצות משוחים בשמן, אחר אפייתן מושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג:

. כשרות. נתערב קומצה בקומץ חברתה. במנחת כהנים

במנחת כהנים כשרה - שכולן כליל כמוהו:

. במנחת כהן המשיח

במנחת כהן המשיח ובמנחת נסכים פסולה - לפי שהקומץ דמנחת ישראל בלילתו עבה. לוג אחד שמן לעשרון סלת, ומנחת נסכים ושל כהן משיח בלילתן רכה, שלשה לוגים לעשרון, כדכתיב במנחת נסכים (במדבר ט״ו) עשרון בלול ברביעית ההין שמן, ובמנחת כהן המשיח הוא אומר (ויקרא ו׳) סולת מנחה תמיד. הרי היא לך כמנחת התמיד שהיא עשרון סולת בלול ברביעית ההין:

. במנחת נסכין. כשרה. רבי יהודה אומר במנחת כהן המשיח. ובמנחת נסכין. פסולה. שזו בלילתה עבה. וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו:

והן בולעות זו מזו - הקומץ בולע ממנחת נסכים וממנחת כהן משיח, ורבה שמנן של מנחות הללו על הקומץ ומבטלות ליה, והוי מנחה שלא הוקטר קומצה ופסולה הנקמצת. אבל מנחת נסכים כשרה ולא הוי כריבה שמנה, כיון שלא מדעת עירבו השמן שבולעתו בטל לגבה וכמאן דליתיה. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ג) שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו. אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה

אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה - שנפלה זו בצד זה של כלי וזו בצד זה ונשאר מהן כדי קומץ שלא נתערב, כשרות, ואם לאו, פסולות. דאמר בתורת כהנים מסלתה ולא מסולת חברתה:

כשרות. ואם לאו פסולות. הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה. לא יקטיר

לא יקטיר - ואפילו כל המעורבת, דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ, ומקמץ נמי לא קמיץ שני קומצים דילמא בכל קומץ יש מזה שנתערב וליכא קומץ שלם מחד מנחה:

. ואם הקטיר

ואם הקטיר - כל המעורבת, היא לא עלתה לבעלים, דהא לא נקמצה ואין מנחת נדבה ניתרת בלא קמיצה:

. זו שנקמצה עלתה לבעלים. וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים. נתערב קומצה

נתערב קומצה בשייריה - לא יקטיר את כולה משום דהשיריים אסורים להקטיר דכתיב (ויקרא ב׳:י״א,) לא תקטירו ממנו אשה לה׳, כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו:

בשיריה. או בשיריה של חברתה. לא יקטיר. ואם הקטיר עלתה לבעלים. נטמא הקומץ

נטמא הקומץ והקריבו, הציץ מרצה - דכתיב (שמות כ״ח:ל״ח) ונשא אהרן את עון הקדשים, אינו נושא אלא עון טומאה, שיש בה צד קל שהותרה מכללה בצבור, דכתיב בתמיד במועדו, ואפילו בטומאה:

. והקריבו. הציץ מרצה. יצא והקריבו אין הציץ מרצה. שהציץ מרצה על הטמא. ואינו מרצה על היוצא:

ואינו מרצה על היוצא - ואע״ג דיש בו נמי צד קל שהותר מכללו בבמה, שנאסר יוצא במשכן והותר בבמה שבנוב וגבעון שלא היו שם קלעים, אעפ״כ אין הציץ מרצה ביוצא, דכתיב (שם) לרצון להם לפני ה׳, עון דלפני ה׳ אין, עון דיוצא לא:

(ד) נטמאו שיריה. נשרפו שיריה. אבדו שיריה. כמדת ר

כמדת ר׳ אליעזר כשרה - על דעתו של ר׳ אליעזר דאמר בפרק כיצד צולין, דם אע״פ שאין בשר, הכי נמי קומץ אע״פ שאין שיריים כשר להקטיר קומץ:

בי אליעזר כשרה. וכמדת ר

כמדת ר׳ יהושע - דאמר אם אין בשר אין דם, הכי נמי פסול להקריב הקומץ. והוא שלא נשתייר דבר מן השיריים שלא נטמא. והלכה כרבי יהושע:

בי יהושע פסולה. שלא בכלי שרת

שלא בכלי שרת - שלא קידש הקומץ בכלי שרת. אבל בתחלת המנחה כולי עלמא לא פליגי דבעי כלי, כדאמרינן בפרק שתי הלחם:

פסולה. רבי שמעון מכשיר. הקטיר קומצה פעמים

ורבי שמעון מכשיר - טעמא דר״ש מפרש בגמרא, משום דאמר קרא (ויקרא ו׳:י׳) קודש קדשים היא כחטאת וכאשם, ומדאקיש רחמנא מנחה לחטאת דעבודתו במתנה באצבע ממש, שמע מינה דקומץ המנחה נמי אם רצה עובדה בידו בלא כלי. ובלבד שיעבוד בידו הימנית, דומיא דחטאת שנאמר בו אצבע דכתיב ביה (שם ד׳) ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו, וכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין. ואין הלכה כר״ש:

הקטיר קומצה פעמים - חצי קומץ בפעם אחת וחצי קומץ בפעם אחרת. ודוקא נקט פעמים ותו לא, דאין קומץ פחות משני זיתים וכי פליג ליה לשתי פעמים נמצא שאין הקטרה בפחות מכזית ולפיכך כשרה, אבל אם חילקה לשלש או לארבע פעמים, דעביד להו הקטרה פחותה מכזית, פסולה:

. כשרה:

(ה) הקומץ. מעוטו מעכב את רובו. העשרון

מיעוטו מעכב את רובו - שאם חסר כל שהוא פסול, דאמר רחמנא מלא קומצו:

העשרון - מנחה שהיא פחותה מעשרון אפילו כל שהוא פסולה:

. מעוטו מעכב את רובו. היין

היין - חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש. וכן השמן בין למנחת נסכים שהוא כשיעור היין, בין למנחת נדבה שהוא לוג אחד שמן:

. מעוטו מעכב את רובו. השמן. מעוטו מעכב את רובו. הסלת והשמן. מעכבין זה את זה. הקומץ והלבונה

הסולת והשמן - של מנחה:

מעכבים זה את זה - דכתיב (שם ב׳) מגרשה ומשמנה:

הקומץ והלבונה מעכבים זה את זה - דכתיב (שם ו׳) והרים ממנו בקומצו וגו׳ על כל לבונתה:

מעכבין זה את זה:

(ו) שני שעירי יום

שני שעירי יום הכיפורים - השעיר אשר עלה עליו הגורל לה׳ ושעיר המשתלח לעזאזל:

הכפורים מעכבין זה את זה. שני כבשי עצרת

שני כבשי עצרת - שני כבשי שלמים שבאים חובה על שתי הלחם:

מעכבין זה את זה. שתי חלות

שתי חלות - שתי הלחם של עצרת:

מעכבות זו את זו. שני סדרים מעכבין זה את זה. שני בזיכין

ושני סדרים - שתי מערכות של לחם הפנים, שש חלות לכל מערכת:

שני בזיכין - שתי כפות שבהן הלבונה, ונתונים על שתי המערכות:

מעכבין זה את זה. הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה

הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה - שאם אין מערכות של לחם על השלחן לא יתן בו את הבזיכין של לבונה. ואם אין בזיכין לא יתן את הלחם:

. שני מינים שבנזיר

שני מינים שבנזיר - חלות מצות ורקיקי מצות:

. שלשה שבפרה. ארבעה שבתודה

ושלשה שבפרה אדומה - עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

ארבעה שבתודה - ארבעה מינים של לחם שמביאים על שלמי תודה, חלות מצות, ורקיקי מצות, וסולת מורבכת, וחלות לחם חמץ:

. ארבעה שבלולב

ארבעה שבלולב - לולב ואתרוג הדס וערבה. אם נוטל ארבעתן בכל היום כולו אע״פ שנוטל אחד מהן בשחרית ואחד בין הערבים יצא, דקיימא לן לולב אין צריך אגד. אבל אם חסר אחד מן המינים ונטל כל השלשה, לא קיים מצוה כלל:

. ארבעה שבמצורע

ארבעה שבמצורע - עץ ארז ואזוב ושני תולעת והצפור החיה:

. מעכבין זה את זה. שבע הזיות שבפרה

שבע הזיות שבפרה - אדומה. דכתיב (במדבר י״ט) והזה אל נוכח פני אוהל מועד מדמה שבע פעמים:

. מעכבות זו את זו. שבע הזיות של בין הבדים

שבע הזיות של בין הבדים - ביום הכיפורים. דכתיב (ויקרא י״ז) ולפני הכפורת יזה שבע פעמים:

ושעל הפרוכת

ושעל הפרוכת ושעל מזבח הזהב - ביום הכיפורים, ובפר כהן משיח, ובפר העלם דבר של צבור, ושעירי עובדה זרה. שכל אלו טעונים הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב כמו שמפורש בפרשת ויקרא ובאחרי מות. ושעירי עבודה ורה מרבינן להו מקרא דכתיב (שם ד׳) ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת. לפר, זה פר כהן משיח. החטאת, אלו שעירי עובדה זרה. וארבע מתנות שעל ארבע קרנות שעל מזבח הזהב נמי מעכבות זו את זו, אף על פי שלא הוזכרו במשנה:

. ושעל מזבח הזהב. מעכבות זו את זו:

(ז) שבעה קני מנורה

שבעה קני מנורה - כדכתיב (שמות כ״ה) וששה קנים יוצאים מצדיה, והקנה האמצעי, הרי שבעה קני מנורה:

מעכבין זה את זה. שבעה נרותיה. מעכבין זה את זה. שתי פרשיות שבמזוזה

שתי פרשיות שבמזוזה - שמע והיה אם שמוע:

. מעכבות זו את זו. ואפילו כתב אחד מעכבן

ואפילו כתב אחד מעכבן - אפילו אות אחת שהיא דבוקה לחברתה ואינה מוקפת גויל כהלכתה פסול במזוזה ובתפילין ובספר תורה:

. ארבע פרשיות שבתפילין

ארבע פרשיות שבתפילין - קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע:

. מעכבות זו את זו

מעכבות זו את זו - בין בתפלה של ראש שכותבין כל פרשה ופרשה בקלף בפני עצמו, בין בתפלה של יד שכל ארבעתן כתובים בקלף אחד:

. ואפילו כתב אחד מעכבן. ארבע ציציות מעכבות זו את זו. שארבעתן מצוה אחת. ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות:

ארבעתן ארבע מצות - ואין מעכבות זו את זו ואין הלכה כרבי ישמעאל: