007_מסכת זבחים פרק ז

זבחים פרק ז

(א) חטאת העוף שעשאה למטה

חטאת העוף שעשאה למטה - מחוט הסקרא, כהלכתה שהיא נעשית למטה, כדאמרן בפרקין דלעיל:

. כמעשה חטאת

כמעשה חטאת - בהזאה ומיצוי:

לשם חטאת

לשם חטאת - אף על פי ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל, ובחטאת נאמר ולא יבדיל:

. כשרה

כשרה - הואיל ונעשית למטה ובשאר עבודות כהלכתה:

. כמעשה חטאת לשם עולה

כמעשה חטאת לשם עולה וכו׳ פסולה - דחטאת שלא לשמה פסולה:

. כמעשה עולה לשם חטאת. כמעשה עולה לשם עולה. פסולה. עשאה למעלה כמעשה כולם

כמעשה כולם - כלומר כמעשה אחד מכולם האמורים כאן, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת, הואיל ועשאה למעלה פסולה:

. פסולה:

(ב) עולת העוף שעשאה למעלה

עולת העוף שעשאה למעלה - כהלכתה שהיא נעשית למעלה:

. כמעשה עולה לשם עולה

כמעשה עולה לשם עולה - אף על פי ששינה במליקתה שלא הבדיל, ומן הדין היה לו להבדיל, אפילו הכי כשרה:

. כשרה. כמעשה עולה לשם חטאת

כמעשה עולה לשם חטאת כשרה - דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת:

. כשרה. ובלבד שלא עלתה לבעלים. כמעשה חטאת לשם עולה. כמעשה חטאת לשם חטאת פסולה. עשאה למטה

עשאה למטה כמעשה כולן - כמעשה אחד מכולן, ואפילו כמעשה עולה לשם עולה:

. כמעשה כולן. פסולה:

פסולה - הואיל ועשאה למטה פסולה:

(ג) וכולן אינן מטמאות

וכולן אינן מטמאות בבית הבליעה - אע״פ שנפסלו, מליקתן מטהרתן מידי נבילה, ואין מטמאין בבית הבליעה כדין נבלת עוף טהור שהאוכלה אע״פ שלא נגע בה כגון שתחבה לו חבירו בבית הבליעה נטמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, אבל אלו אף על פי שאין מליקתן מתירתן באכילה מפני הפסול שאירע בהן, מכל מקום מטהרתן ומוציאתן מידי נבילה:

. בבית הבליעה. ומועלין בהן

ומועלין בהן - הנהנה מהן בשוה פרוטה מביא קרבן מעילה כדין כל נהנה מן ההקדש. ואפילו חטאת, הואיל ונפסלה ולא היה בה שעת היתר לכהנים, לא יצאה מידי מעילה:

. חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת

חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת - דכשרה היא ויש בה שעת היתר לכהנים, ושוב אין בה מעילה אפילו לזר:

. לשם חטאת:

(ד) עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת. רבי אליעזר אומר. מועלין בה. רבי יהושע אומר אין

ר׳ אליעזר אומר מועלים בה - דהא עולה היא ומי הוציאה ממעילתה, והלא שעת היתר לכהנים לא היה לה:

רבי יהושע אומר אין מועלים בה - דכיון דשינה שמה ומעשיה ומקומה לשם חטאת, נעשית חטאת:

מועלין בה. אמר רבי אליעזר מה אם חטאת שאין מועלין בה לשמה. כששינה את שמה

ומה חטאת העוף שאין מועלים בה - כששחטה לשמה, שהרי נאכלת לכהנים:

שינה את שמה - נפסלה ולא באה לכלל היתר:

מועלין בה. עולה שמועלין בה לשמה. כששינה את שמה אינו דין שימעלו בה. אמר לו רבי יהושע לא. אם אמרת בחטאת ששינה את שמה לשם עולה. שכן שינה שמה לדבר שיש בו מעילה

מועלים בה - דהא רבי יהושע גופיה לא פליג עליה:

לדבר שיש בו מעילה - לשם עולה:

. תאמר בעולה ששינה את שמה לשם חטאת. שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה. אמר לו רבי אליעזר. והרי קדשי קדשים ששחטן בדרום

ששחטן בדרום - לשם שלמים, יוכיחו:

. ושחטן לשם קדשים קלים. יוכיחו. שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה ומועלין בהן. אף אתה אל תתמה על העולה שאף על פי ששינה את שמה לדבר שאין בו מעילה. שימעלו בה. אמר לו רבי יהושע לא. אם אמרת בקדשי קדשים ששחטן בדרום ושחטן לשם קדשים קלים. שכן שינה את שמן בדבר שיש בו איסור והיתר

ששינה שמן ומעשיהן לדבר שאין בו מעילה - שקדשים קלים אין מעילה אלא באימוריהן:

ומועלים בהן - מפני שנפסלו בשינוי מקומן ולא הוציאתן זריקתן מידי מעילה:

איסור והיתר - קדשים קלים יש באימוריהן משום מעילה ואין בבשרן משום מעילה:

. תאמר בעולה ששינה את שמה בדבר שכולו היתר:

בדבר שכולו היתר - בחטאת העוף שאין בו צד מעילה. והלכה כרבי יהושע:

(ה) מלק בשמאל

מלק בשמאל - דמליקתו פסולה. שכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא של ימין:

. או בלילה

או בלילה - דאין מליקה בלילה, דרחמנא אמר ביום צוותו:

. שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ. אינן מטמאין

אינן מטמאין - הואיל ופסולן בקודש ואהני מליקה דידהו שאם עלו לא ירדו:

בבית הבליעה. מלק בסכין

שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אין מטמאין בבית הבליעה - ואף על פי שאסורים באכילה:

מלק בסכין - לאו מליקה היא ולאו שחיטה היא, דהא מליקה בצפורן היא בעצמו של כהן:

. מלק חולין בפנים

מלק חולין בפנים - דלא שייך מליקה בחולין אלא בקדשים בפנים, והמולק חולין בכל מקום או קדשים בחוץ הוי כאילו נוחר או מעקר, ואין אותה מליקה מוציאה מידי נבילה:

וקדשים בחוץ. תורין שלא הגיע זמנן

תורין שלא הגיע זמנן - תורים גדולים, כשרים, קטנים פסולים. בני יונה, קטנים כשרים, גדולים פסולים:

. ובני יונה שעבר זמנן. שיבש גפה ושנסמית עינה. ושנקטעה רגלה. מטמא בבית הבליעה

ושיבש גפה - דמחוסר אבר פסול אף בעופות. דהא דקיימא לן אין תמות וזכרות בעופות, הני מילי כגון דוקין שבעין שאין מומן ניכר, אבל מחוסר אבר, הקריבהו נא לפחתך:

מטמא בבית הבליעה - דלא מהני מליקה דידהו למידי, שאפילו עלו ירדו:

. זה הכלל. כל שהיה פסולה בקדש אינה מטמאה בבית הבליעה. לא היה פסולה בקדש מטמא בבית הבליעה. וכל הפסולים

כל שאין פסולן בקודש - שנפסלו קודם שבאו לעזרה. וכל שאין פסולן בקודש אמרינן לקמן בפרק המזבח מקדש, דאם עלה ירד. אבל אותן שפסולן בקודש כגון הקדשים הראויין אלא שנפסלו בעבודותיהן, אין מטמאין, דהא אהני להו מליקה דאם עלו לא ירדו:

כל הפסולים - כגון זר, ואונן וטבול יום ומחוסר כפורים וכל אותן השנויין בריש פ״ב:

שמלקו. מליקתן פסולה ואינן מטמאות בבית הבליעה:

ואינן מטמאות בבית הבליעה - שאף על פי שאין מליקתן מתרת קדשים באכילה. מכל מקום מוציאתן מידי נבלה:

(ו) מלק ונמצא טריפה רבי מאיר אומר אינה מטמאה בבית הבליעה

אינה מטמאה בבית הבליעה - דמליקתה מטהרתה מידי נבלה:

. רבי יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה. אמר רבי מאיר מה אם נבלת בהמה. שהיא מטמאה במגע ובמשא. שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה. נבלת העוף שאינה מטמאה במגע ובמשא. אינו דין שתהא

ר׳ יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה - דסבירא ליה לר״י דלא אהני שחיטה בעוף של חולין ולא מליקה בקדשים בטריפה בעוף להוציאה מידי נבילה:

אינו דין שתהא שחיטה כו׳ - וכיון דילפת ששחיטה מטהר את הטריפה בעוף בחולין מק״ו, ילפינן מליקת קדשים מינה בבנין אב, מה מצינו בשחיטה כו׳, אף מליקה המכשרת באכילה תטהר טריפתה מטומאתה:

שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה. מה מצינו בשחיטתה שהיא מכשרתה באכילה ומטהרת את טריפתה מטומאתה. אף מליקתה שהיא מכשרתה באכילה. תטהר את טריפתה מטומאתה. רבי יוסי אומר

רבי יוסי אומר דיה כו׳ - כיון דלא אשכחן בהדיא דשחיטה מוציאה מידי נבילה בעוף, אלא מק״ו מנבלת בהמה אתה בא ללמוד, דיה שתהא כנבלת בהמה ששחיטתה מטהרתה מידי נבילה ולא מליקתה, דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. ושלש מחלוקות בדבר, ר״מ סבר, אחד שחיטה ואחד מליקה מוציאה בעוף מידי נבלה. ור׳ יהודה סבר, בין שחיטה בין מליקה לא מהני בטריפה בעוף להוציאה מידי נבלה. ור׳ יוסי סבר, שחיטה מהניא, מליקה לא מהניא. והלכה כר׳ יוסי:

. דיה כנבלת בהמה. שחיטתה מטהרתה אבל לא מליקתה: