006_מסכת זבחים פרק ו

זבחים פרק ו

(א) קדשי קדשים

קדשי קדשים - כאילו נשחטו בצפון. דכתיב (שם כ׳) וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, כולו כשר לעולה וכולו כשר לשלמים, ואע״ג דעולה טעונה צפון ואין שלמים טעונים צפון:

ששחטן בראש המזבח. רבי יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון. רבי יוסי בר יהודה אומר מחצי המזבח ולצפון

מחצי המזבח ולצפון כצפון - דמשמע ליה חציו לעולותיך וחציו לשלמיך. דאי סלקא דעתך כולו לעולה כשר, השתא כולו לעולה אמרת דכשר, כולו לשלמים ששחיטתן בכל מקום מיבעיא. ואידך, איצטריך, סלקא דעתך אמינא עולה דדחיק לה מקום, שלא הוכשרו לה שאר הרוחות, ופעמים שהעולות מרובות וצר להם המקום, לפיכך הכשיר להם ראש המזבח, אבל שלמים דלא דחיק להו המקום לא הכשיר להם ראש המזבח, קמ״ל. והלכה כרבי יוסי:

. כצפון מחצי המזבח ולדרום. כדרום. המנחות היו נקמצות בכל מקום

היו נקמצות בכל מקום - ואינם טעונות צפון. דלא קבע הכתוב מקום לקמיצה:

בעזרה. ונאכלין לפנים מן הקלעים

לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה - דכתיב (במדבר י״ח) לכל קרבנם ולכל מנחתם, וסמיך ליה בקודש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו:

. לזכרי כהונה. בכל מאכל. ליום ולילה עד חצות:

ליום ולילה עד חצות - דילפינן ממנחת לחמי תודה:

(ב) חטאת העוף היתה נעשית

חטאת העוף היתה נעשית בקרן מערבית דרומית - משום דמנחת חוטא קרויה חטאת, דכתיב במנחת חוטא (ויקרא ה׳:י״א) לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא. ומשמע נמי שהחטאת קרויה מנחה. דחטאת נהפכה להיות מנחה בדלי דלות, ומנחה מצינו שטעונה הגשה בקרן מערבית דרומית דכתיב (שם ו) הקרב אותה בני אהרן לפני ה׳ אל פני המזבח, איזהו רוח שהוא לפני ה׳ ואל פני המזבח, הוי אומר זו רוח מערבית דרומית, דלפני ה׳ הוא מערב, ופני המזבח הוא הדרום ששם היה הכבש, ומה מנחה טעונה הגשה בקרן מערבית דרומית, אף חטאת העוף עבודתה בקרן מערבית דרומית. והזאת דמה היא עיקר עבודתה:

על קרן דרומית מערבית. בכל מקום היתה כשרה

בכל מקום היתה כשרה - למליקתה:

. אלא זה היה מקומה

אלא זה היה מקומה - להזאתה. והכי מפרש לה בגמרא:

. ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטן. ושלשה מלמעלן. מלמטן חטאת העוף. וההגשות

מלמטה - למטה מחוט הסקרא:

הגשות - של מנחות קודם קמיצתן, כדכתיב (שם ב׳) והגישה אל המזבח:

. ושירי הדם. מלמעלן. ניסוך המים

ושיירי הדם - של חטאות החיצונות היה שופך אל יסוד דרומי. כדילפינן בפרק איזהו מקומן:

ניסוך המים - בחג הסוכות:

והיין

והיין - בכל יום. ששם היו השיתין ולא היה אפשר לנסך כי אם שם:

. ועולת העוף

ועולת העוף כשהיא רבה במזרח - דעיקר מקומה בקרן דרומית מזרחית, מפני שקרובה לבית הדשן לזרוק שם מוראה ונוצה, כדכתיב (שם א׳) והשליך אותה וגו׳ אל מקום הדשן. וכשהיא רבה שם שיש כהנים הרבה באותה הקרן עסוקים בעולות ואין לזה מקום לעמוד בסובב דעולת העוף נעשית למעלה, בא לו לקרן דרומית מערבית, שאף היא סמוכה לבית הדשן יותר משאר שתי קרנות, שבית הדשן סמוך לכבש היה במזרחו של כבש ולדרומו של מזבח:

. כשהיא רבה במזרח:

(ג) כל העולים למזבח. עולין דרך ימין. ומקיפין ויורדין דרך שמאל. חוץ מן העולה

ומקיפים דרך שמאל - מקיפים את המזבח בשביל צרכי עבודה. כגון למתן דמי חטאות ולסידור מערכה או להפך אברים בצנורא, ויורדים במערבו של כבש שהיא שמאל העולין למזבח בעלייתן:

חוץ מן העולה לג׳ דברים אלו - הנעשים בקרן מערבית דרומית, שהן ניסוך המים והיין ועולת העוף, שכשהוא עולה למזבח פונה לסובב לשמאל באותה הקרן וכשגמר חוזר על עקב דרך עלייתו. בניסוך המים והיין, שמא יתעשנו בעשן המזבח בעוד שהוא פונה דרך ימין ומקיף לשמאל ויפיגו טעמן וריחן, ואנן בעינן תמימים יהיו לכם ונסכיהם שיהיו הנסכים תמימים. ועולת העוף נמי שמא תתעשן ותמות:

לשלשה דברים אלו. שהיו עולים. וחוזרים לעקב:

(ד) חטאת העוף כיצד היתה נעשית. הי' מולק את ראשה ממול ערפה ואינו מבדיל

היה מולק את ראשה - אוחז שתי גפיה בשתי אצבעותיו זרת וקמיצה של ידו השמאלית, והעוף על גבי ידו ופניו של עוף לצד גב ידו שיהיה העורף למעלה, ומותח צוארו הגרון על רוחב של שתי אצבעותיו אצבע ואמה. ומולק בצפרנו. וזו אחת מעבודות קשות שבמקדש:

ואינו מבדיל - הראש מן הגוף. אלא חותך שדרה ומפרקת ורוב בשר עמו עד שמגיע לושט או לקנה ונוטל סימן אחד לבדו ומולק, כדכתיב ולא יבדיל:

. ומזה מדמה

ומזה מדמה - אוחז בעוף ומזה. שלא היה מזה לא בכלי ולא באצבע אלא בגופו של עוף:

על קיר המזבח. שירי הדם היה מתמצה

היה מתמצה - שמקרב בית מליקתו למזבח ודוחקו בקיר והדם מתמצה ויורד ליסוד. דבחטאת העוף כתיב (ויקרא ה׳) והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח, איזהו קיר שהשירים שלו מתמצין ליסוד. הוי אומר זה קיר התחתון, דהיינו מן החוט ולמטה. דאי קיר העליון, דהיינו מן החוט ולמעלה, פעמים שהיה מתמצה לסובב, כיון שעושה למעלה מן הסובב שהחוט למטה מן הסובב אמה:

על היסוד. אין למזבח אלא דמה. וכולה לכהנים:

(ה) עולת העוף כיצד היתה נעשית. עלה בכבש

עלה בכבש - לפי שעולת העוף נעשית למעלה, דלא כתיב בעולת העוף יסוד, אלא בחטאת העוף בלבד. ובבהמה איפכא, דחטאת בהמה נעשית למעלה דכתיב בה קרנות המזבח, ועולת בהמה למטה דכתיב (שם ד׳) אל יסוד מזבח העולה, תלה היסוד בעולה:

ופנה לסובב. בא לו לקרן דרומית מזרחית

בא לו לקרן דרומית מזרחית - לפי שהיא קרובה לבית הדשן ששם משליך המוראה והנוצה:

. היה מולק את ראשה ממול ערפה

ממול ערפה - מול הרואה את ערפה. והוא אחורי הצואר. ואע״פ שלא נאמר בעולה מול עורף, למדנו בה מול עורף מחטאת:

. ומבדיל

ומבדיל - חותך שני סימנים. דמדכתיב בחטאת העוף ולא יבדיל, למדנו שבעולת העוף מבדיל:

. וממצה את דמה על קיר המזבח. נטל את הראש. והקיף בית מליקתו למזבח

והקיף בית מליקתו למזבח - מקרב ודוחק בית המליקה בקיר המזבח כדי שיתמצה הדם:

. וספגו במלח

וספגו במלח - לשון שאיבה ולקיחה, כמו סופג את הארבעים. אף כאן נותן עליו מלח כדי שיהא הראש מושך ומקבל המלח. פירוש אחר, ספגו בגימ״ל כמו סופקו בקו״ף, לשון ויספוק את כפיו (במדבר כ״ד):

. וזרקו על גבי האישים. בא לו לגוף והסיר את המוראה

מוראה - זפק:

. ואת הנוצה

נוצה - קודר בו כמין ארובה ונוטל כל העור והנוצה שכנגד הזפק עם הזפק ומשליך:

. ואת בני מעים היוצאים עמה. והשליכן לבית הדשן. שיסע ולא הבדיל. ואם הבדיל כשר. וספגו במלח. וזרקו על גבי האישים:

שסע - את העוף בין אגפים ולא היה מבדיל:

(ו) לא הסיר לא את המוראה. ולא את הנוצה. ולא את בני מעים היוצאין עמה. ולא ספגו במלח. כל ששינה בה מאחר שמיצה את דמה כשרה. הבדיל בחטאת

הבדיל בחטאת - שמלק שני סימנים בחטאת:

ולא הבדיל בעולה. פסל. מיצה דם הראש. ולא מיצה דם הגוף. פסול

או לא הבדיל בעולה - שמלק בה סימן אחד:

פסול - דכל שינוי שהוא לפני עבודת הדם פסול:

ה. מיצה דם הגוף. ולא מיצה דם

ולא מיצה דם הגוף פסולה - דעיקר דמים בגוף הוא דשכיחי:

הראש. כשרה:

(ז) חטאת העוף שמלקה שלא לשמה

חטאת העוף שמלקה שלא לשמה - מליקה בעוף במקום שחיטה בבהמה. ומיצוי בעוף במקום זריקת הדם בבהמה. והמחשבה הפוסלת בשחיטה וזריקת דם בבהמה, פוסלת במליקה ובמיצוי הדם בעוף. אבל קבלה והלוך אין בעוף:

. מיצה דמה שלא לשמה. או לשמה ושלא לשמה. או שלא לשמה ולשמה. פסולה. עולת העוף כשרה

עולת העוף כשרה - כדתנן בריש פרק קמא גבי בהמה, כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת:

. ובלבד שלא עלתה לבעלים. אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן. ושמיצה דמן. לאכול דבר שדרכו לאכול

לאכול דבר שדרכו לאכול - חטאת העוף:

. להקטיר דבר שדרכו להקטיר

להקטיר דבר שדרכו להקטיר - עולת העוף:

. חוץ למקומו פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת. ובלבד שיקרב המתיר כמצותו. כיצד קרב המתיר כמצותו. מלק בשתיקה ומיצה הדם חוץ לזמנו. או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם בשתיקה. או שמלק ומיצה הדם חוץ לזמנו. זה שקרב המתיר כמצותו. כיצד לא קרב המתיר כמצותו. מלק חוץ למקומו ומיצה הדם חוץ לזמנו. או שמלק חוץ לזמנו ומיצה הדם חוץ למקומו. או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו. חטאת העוף שמלקה שלא לשמה

שלא לשמה - אין מוציא עולה מידי פגול, לפי שהיא כשרה שלא לשמה. וכולה מתניתין מפורשת לעיל פרק ב׳:

ומיצה דמה חוץ לזמנה. או שמלקה חוץ לזמנה ומיצה דמה שלא לשמה. או שמלקה ומיצה דמה שלא לשמה. זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו. לאכול כזית בחוץ וכזית למחר. כזית למחר וכזית בחוץ. כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר. כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ. פסול ואין בו כרת. אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום. פגול וחייבין עליו כרת. ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת. וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת. לאכול כחצי זית. ולהקטיר כחצי זית. כשר. שאין אכילה והקטרה מצטרפין: