Chapter 9 - פרק ט

בבא קמא פרק ט

(א) הגוזל

הגוזל - משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר. ואין חייב להחזיר לו כלים, דקני בשינוי:

עצים ועשאן כלים. צמר. ועשאן בגדים. משלם כשעת הגזלה. גזל פרה מעוברת וילדה. רחל טעונה וגזזה. משלם דמי פרה העומדת לילד. דמי רחל העומדת ליגזז

דמי רחל העומדת ליגזז - והעודף ששוה יותר הולד והגיזה, שלו הוא, דקננהו בשינוי:

. גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה. רחל ונטענה אצלו וגזזה. משלם כשעת הגזלה. זה הכלל

זה הכלל - לאתויי גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, וטבחו או מכרו, שהוא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה, שכיון שנעשה שינוי בידו, קנאו, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:

כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה:

(ב) גזל בהמה והזקינה. עבדים והזקינו. משלם כשעת הגזלה. רבי מאיר אומר. בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך

בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך - דכקרקע דמו וברשותא דמרייהו קיימי. והלכה כר״מ:

. גזל מטבע ונסדק

מטבע ונסדק - שינוי הניכר הוא:

. פירות והרקיבו

פירות והרקיבו - כשהרקיבו מקצתן [אומר לו הרי שלן. לפניך]. אבל הרקיבו כולם, משלם כשעת הגזילה:

. יין והחמיץ. משלם כשעת הגזלה. מטבע ונפסל

מטבע ונפסל - שאינו עובר באותה מדינה, אבל עובר הוא במדינה אחרת:

. תרומה ונטמאת. חמץ ועבר עליו הפסח. בהמה ונעבדה בה עבירה

ונעבדה בה עבירה - שנרבעה או נעבדה [לעבודה זרה] שהיא פסולה לקרבן:

. או שנפסלה מעל גבי המזבח. או שהיתה יוצאת ליסקל. אומר לו הרי שלך לפניך:

שנפסלה למזבח - במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין:

(ג) נתן לאומנין לתקן

נתן לאומנין לתקן - נתן להם עצים לעשות כלי. ולאחר שנעשה הכלי קלקלוהו, חייבים לשלם דמי הכלי ולא דמי עצים בלבד:

וקילקלו. חייבין לשלם. נתן לחרש

נתן לחרש - השתא אשמועינן שאם נתן כלי עשוי לאומן כדי לתקנו, וקלקלו, חייב לשלם דמי הכלי. ותנא סיפא לגלויי רישא, דלא תימא רישא מיירי בכלי עשוי:

שידה

שידה - עגלה של עץ העשויה למרכב נשים:

תיבה ומגדל לתקן וקלקל. חייב לשלם. והבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל. ושבר את האבנים. או שהזיק. חייב לשלם. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר. פטור. ואם מחמת המכה. חייב:

(ד) הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה

והקדיחתו יורה - ששרפתו יורה. שהרתיחו יותר מדאי:

נותן לו דמי צמרו

נותן לו דמי צמרו - והכא ליכא שבחא כלל, שהרי נשרף לגמרי, וליכא למימר אם השבח יתר:

. צבעו כאור

צבעו כאור - כמו כעור. שצבעו בפסולת של צבע. ומזיק בכונה הוא, לפיכך ידו על התחתונה לדברי הכל:

אם השבח יותר על היציאה נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתירה על השבח. נותן לו את השבח. לצבוע לו אדום וצבעו שחור. שחור וצבעו אדום. רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו. רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה

ואם השבח - שהשביח הצמר:

יתר על היציאה - של צבע. נותן לו לצבע את היציאה ולא שכר שלם, ומקבל צמרו. ודמי צמרו לא אמרינן דניתיב ליה דנקני איהו שבחא דצמר, דהא בצבע שהתנה עמו צבע וליכא שינויא דנקני:

. נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתר על השבח. נותן לו את השבח:

לצבוע לו אדום וכו׳ - קנייה בשינוי. לרבי מאיר לא יהיב אלא דמי צמרו, או זה יתן שכרו משלם ויקח הצמר:

רבי יהודה אומר וכו׳ - דקניס ליה להאי דשינה, להיות ידו על התחתונה ולא נתהני משבחא, ואגרא נמי לא נשקול אלא יציאה. ואם יציאה יתירה על השבח, יתן לו השבח שהשביח. ואם ירצה לתת את שכרו משלם, ששבח יותר על השכר, יתן שכרו. והלכה כרבי יהודה:

(ה) הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו

נשבע לו - על שקר, והודה:

. יוליכנו אחריו אפילו למדי

יוליכנו אחריו אפילו למדי - דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו. דגבי נשבע על שקר כתיב (ויקרא ה׳:כ״ד) לאשר הוא לו יתננו:

. לא יתן לא לבנו

לא יתן לא לבנו - של נגזל. דלא הוי השבה עד דמטי לידיה:

. ולא לשלוחו. אבל נותן לשליח ב

לשליח ב״ד - תקנה הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים, שלא נחייבנו לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך:

ית דין. ואם מת

ואם מת - הנגזל:

יחזיר ליורשיו:

(ו) נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש. מחל לו על הקרן. ולא מחל לו על החומש. מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה

חוץ מפחות משוה פרוטה וכו׳ - ולא חיישינן שמא יתיקר וישוב על שוה פרוטה, ואפילו הגזל בעין אינו צריך להוליכו אחריו:

בקרן. אינו צריך לילך אחריו. נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן. מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן. מחל לו על זה ועל זה. חוץ משוה פרוטה בקרן. צריך לילך אחריו:

(ז) נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש

ונשבע לו על החומש - שבועה שניה, שנתנו לו, והודה שלא נתנו:

. הרי זה משלם חומש על חומש

הרי זה משלם חומש על חומש - חומשו של חומש, דחומש ראשון נעשה קרן:

עד שיתמעט

עד שיתמעט וכו׳ - שאם חזר ונתן לו חומש ראשון ונשבע על השני והודה, משלם חומשו וחומשו של חומש שני, וכן לעולם. שנאמר (שם) וחמישיתיו יוסף עליו, התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחד:

הקרן פחות משוה פרוטה. וכן בפקדון שנאמר (ויקרא ה, כא) בפקדון או בתשומת יד

תשומת יד - הלואה:

או בגזל או עשק את עמיתו

עשק את עמיתו - שכר שכיר:

או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר. הרי זה משלם קרן

משלם קרן - דאין חומש ואשם אלא אם כן הודה. דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא, והתודה:

וחומש ואשם. היכן פקדוני אמר לו אבד. משביעך אני ואמר אמן. והעדים מעידים אותו שאכלו. משלם קרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם:

(ח) היכן פקדוני אמר לו נגנב. משביעך אני ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו. משלם תשלומי כפל

תשלומי כפל - ואם הודה מעצמו אינו משלם כפל, דכתיב (שמות כ״ב:ח׳) אשר ירשיעון אלהים, פרט למרשיע את עצמו:

. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם:

(ט) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת. הרי זה משלם קרן וחומש לבניו

הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו - אם אין לו בנים. ואע״ג דנפלה ירושה קמיה דהיאך, בעי למעבד השבה ואין מעכב אצלו אפילו כנגד חלקו. דכתיב (ויקרא ה׳:כ״ג) והשיב את הגזלה, אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו. ובלבד שתהא הגזילה בעין דלא קניה בשינוי:

. או לאחיו. ואם אינו רוצה או שאין לו

אין לו - נכסים כל כך שיכול לוותר על חלקו:

. לוה

או שאינו רוצה - להפסיד חלקו:

לוה - מאחרים, ומחזיר את הגזל לאחיו לקיים מצות השבה:

ובעלי חוב באים ונפרעים:

ובעלי החוב - שלוה זה הגזלן מהם:

באים ונפרעים - מן הגזילה הזאת החלק שיש לגזלן בה. ואם אין יורש לאביו אלא הוא, נותן הוא עצמו הגזילה לבעל חובו בפרעון החוב, וצריך להודיעו ולומר לו זה גזל אבא. או נותן על דרך זה לכתובת אשתו או לקופת הצדקה. ובכולן צריך שיודיע שזה גזל אביו:

(י) האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי. אם מת יירשנו. בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו. ויחזיר לבניו או לאחיו. ואם אין לו

ואם אין לו - מה יאכל. לוה ואוכל. ובעלי חוב באים ונפרעים מן הירושה את חלקו. ולא חשיבא הנאה מה שפורע חובו באותם מעות, דהא תנן בנדרים [דף ל״ג] המודר הנאה מחבירו פורע לו חובו:

. לוה ובעלי חוב באים ונפרעים:

(יא) הגוזל את הגר ונשבע לו ומת

שנאמר ואם אין לאיש גואל - ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו. אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין:

ומת - הגזלן:

. הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. שנאמר (במדבר ה, ח) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת. הכסף ינתן לבניו

הכסף ינתן לבניו - של גזלן. שכבר זכה בהן ממיתת הגר, אלא דהשבה בעי למעבד כי היכי דתהוי ליה כפרה אשבועתיה, והשתא תו ליכא כפרה כיון דמית ליה:

והאשם ירעה

והאשם ירעה - כדין אשם שמתו בעליו, דקיי״ל כל שבחטאת מתה באשם רועה:

עד שיסתאב

עד שיסתאב - עד שיפול בו מום:

וימכר ויפלו דמיו לנדבה:

ויפלו דמיו לנדבה - לקיץ המזבח לקנות מהם עולות:

(יב) נתן הכסף לאנשי משמר ומת

לאנשי משמר ומת - קודם שהביא קרבן. אין יורשי הגזלן יכולים להוציא מיד הכהנים מאחר שזכו בהן כבר:

. אין היורשים יכולין להוציא מידם. שנאמר (במדבר ה, י) איש אשר יתן לכהן לו יהיה. נתן הכסף ליהויריב

ליהויריב - היא משמרה ראשונה של עשרים וארבע משמרות כהונה שבמקדש. ושל ידעיה אחריה:

ואשם לידעיה. יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה. ואם לא. יחזיר ויביא אשם אחר. שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא. הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא. נתן

נתן - הגזלן את הכסף ליהויריב במשמרתו. ואחר כך נתן האשם לידעיה במשמרתו, יצא. כדמפרש ואזיל, שהמביא גזלו עד שלא הביא קרבן אשמו, יצא. וזה המשמר זכה בשלו, וזה בשלו. אבל נתן אשם ליהויריב, שהביא אשמו תחלה, ואח״כ הביא גזלו ונתן למשמר שלאחריו, אם האשם קיים שלא הקריבוהו בני יהויריב, יקריבוהו בני ידעיה ויהא גזלו ואשמו לידעיה. ואם אין אשמו קיים, לא יצא באשם שנתן ליהויריב, כיון שלא נתן גזלו. ויחזור ויביא אשם אחר:

את הקרן ולא נתן את החומש. אין החומש מעכב:

נתן הקרן - לכהנים:

אין החומש מעכב - מלהקריב את האשם. אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן: