001_מסכת עבודה זרה פרק א

עבודה זרה פרק א

(א) לפני אידיהן של

לפני אידיהן של גויים - שם כינוי לגנאי לחגיהם ולמועדיהם:

עכומ"ז שלשה ימים אסור לשאת ולתת

לשאת ולתת - למכור ולקנות. משום דאזלי ומודו לע״ז ביום אידם:

עמהן. להשאילן

להשאילן - בהמה וכלים, מידי דהדרא בעינא:

. ולשאול מהן. להלוותן. וללוות מהן. לפורען

להלוותם - מעות. דלא הדרי בעין, דמלוה להוצאה נתנה:

לפורען - כשהן נפרעים אזלו ומודו לע״ז ביום אידם:

. ולפרוע מהן. רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר

מפני שהוא מיצר - על מעותיו שאינם חוזרים לו, ולא אזיל ומודה:

לו. אמרו לו אף על פי שמיצר הוא עכשיו. שמח הוא לאחר זמן:

שמח הוא לאחר זמן - למחר ביום אידו, ואזיל ומודה. ואין הלכה כר׳ יהודה. ודוקא במלוה בשטר אסור להפרע מהם, אבל במלוה על פה שרי, מפני שהוא כמציל מידם:

(ב) רבי ישמעאל אומר שלשה ימים לפניהם ושלשה ימים לאחריהם אסור. וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור. לאחר אידיהן מותר:

לאחר אידיהן מותר - וכן הלכה. ובגולה שאין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלשא וליתן עמהם שעקר פרנסתינו מהם ועוד משום יראה אינו אסור אלא יום אידם בלבד ויום ראשון הוא יום אידם של נוצרים לפיכך אסור לשאת ולתת עם הנוצרים בכל יום ראשון וכן בכל יום איד שלהם שעושים אותו כגון נט"ל ופשקוו"ה אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופשים בהם שם אלהות מותר. והאדנא נהוג עלמא היתר אפילו בכל יום אידם משום דקים להו לרבנן בגוייהו דלא אזלו ומודו. [דכל הני דאתסרי בזו המסכתא מיירי בעובדי אלילים וע״ז ממש]:

(ג) ואלו אידיהן של עכו"ם. קלנדא. וסטרנורא

קלנדיא - שמונה ימים אחר תקופת טבת:

סטרנורא - שמונה ימים קודם התקופה. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך, אמר, אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתוהו ובוהו, עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה], כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך, אמר מנהגו של עולם הוא, עמד ועשה שמונה ימים טובים. לשנה אחרת, עשאן לאלו ואלו ימים טובים. הוא קבעם לשמים, והם קבעום לע״ז:

. וקרטסים

קרטסים - יום תפיסת בו מלכות, וקבעום יום איד:

. ויום גנוסיא של מלכים. ויום הלידה

גינוסיא - יום שמעמידין בו מלך:

יום הלידה - יום שנולד בו המלך:

. ויום המיתה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שרפה. יש בה ע

שריפה - ששרפו עליו כלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:

יש בה ע״ז - כלומר אותו היום יש להם איד לע״ז, וכן משנה לשנה כל ימי בנו. וכל הנך דחשבינן עד השתא, חשיבי להו ואסורים שלשה ימים לפניהם:

בודה זרה. ושאין בה שרפה. אין בה עבודה זרה. יום תגלחת זקנו ובלוריתו

אבל יום תגלחת זקנו, - שאינו זמן הקבוע לרבים אלא כל אחד כשמגלח עושה יום איד:

ובלוריתו - שמניח בלורית מאחריו כל השנה כולה ואינו מגלחה אלא משנה לשנה, ויום שמגלחה עושה יום איד:

יום שעלה בו מן הים. ויום שיצא בו מבית האסורים. ועכו"ם שעשה משתה לבנו. אינו אסור אלא אותו היום. ואותו האיש בלבד:

ויום שעלה מן הים - ומקריב זבחים לע״ז על שנצול. בכל הנך אינו אסור אלא אותו היום ולא לפניו, דלא חשיבי כולי האי:

(ד) עיר שיש בה ע

עיר שיש בה ע״ז - שיום איד [יש] לבני העיר היום לע״ז שבעיר:

בודה זרה חוצה לה

חוצה לה - ואפילו סמוך לעיר מאד מותר לשאת ולתת עם היושבים חוץ לעיר, שאין נמשכים אחר אותה ע״ז. שכן מנהגם יום איד של אלו אינו כיום איד של אלו:

מותר. היה חוצה לה עבודה זרה. תוכה מותר. מהו לילך

מהו לילך שם - באותה העיר ביום ע״ז שלהם:

לשם. בזמן שהדרך מיוחדת

בזמן שהדרך מיוחדת לאותה העיר - שהדרך הכבושה מכאן לאותה העיר, מיוחדת לאותה העיר לבדה. אסור לילך שם, מפני שנראה כמהלך שם לעבוד ע״ז. ואם היה דרך מסלול הולך גם לעיר אחרת, מותר, שהרואה אומר למקום אחר הוא הולך:

לאותו מקום. אסור. ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר. עיר שיש בה עבודה זרה. והיו בה חנויות מעוטרות

היו בה חנויות מעוטרות - וסימן הוא להם שאותם חנויות של ע״ז, ליטול הכומרים מהם מכס:

. ושאינן מעוטרות. זה היה מעשה בבית שאן. ואמרו חכמים המעוטרות. אסורות, ושאינן מעוטרות מותרות:

ושאינן מעוטרות מותרות - דבאותם שאינם מעוטרות לא שקלי מיניה מכס לע״ז ולא מטי לע״ז הנאה מנייהו. ולמזבן מנייהו דבר המתקיים, שרי ביום אידם, שסתמו המוכר עצב ולא אזיל ומודה:

(ה) אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים. אצטרובלין

אצטרובלין - פירא דארזא:

ובנות שוח

בנות שוח - מין ממיני התאנים הגדולים הלבנים. אסור לישראל למכור אלו לעובדי ע״ז:

ופטוטרות

פטוטרות - בפטוטרותיהם קאמר, כלומר בעוקצין שלהם שהם נתלין בו. דמסתמא העובד ע״ז רוצה להקריבן תקרובת לע״ז:

יהן ולבונה ותרנגול הלבן. רבי יהודה אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולין. ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו לפי שאין מקריבין חסר לעבודה זרה. ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור

תרנגול לבן בין התרנגולין - לקח העובד ע״ז מישראל תרנגולים הרבה, מותר למכור ביניהם תרנגול לבן. דכיון דשקיל אחריני לאו לע״ז בעי להו:

ופירושן אסור - אם פירש דלע״ז בעי להו, אסור. ואצטריך למתני, דסלקא דעתך אמינא האי גברא לאו לע״ז בעי להו, והאי דקאמר הכי, סבר כי היכי דההוא גברא אביק בה כולי עלמא נמי אביקו, ואימא הכי כי היכי דליתבו לי, קמשמע לן:

. רבי מאיר אומר אף דקל טב

דקל טב - פירות דקל משובח שפירותיו רגילין להקריב מהן לע״ז:

וחצב

וחצב - קנים שעושין מהן הצוקר״א:

. ונקליבם

ונקליבם - מין עשב משובח מאד. והלכה כר׳ מאיר:

. אסור למכור לעכו"ם:

(ו) מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם מוכרין. מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין

אין מוכרין בהמה גסה - דגזרינן מכירה אטו שכירות והשאלה, שהיא בהמתו של ישראל, ויעשה בה הנכרי מלאכה בשבת. ועל ידי סרסור דליכא לאחלופי בשכירות, שאין הסרסור משכיר. שרי למכרה:

. ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. עגלים וסייחים שלמים ושבורין. רבי יהודה מתיר בשבורה

שלימים ושבורים - שאף השבורים חזו למלאכה, שטוחנים בהם:

רבי יהודה מתיר בשבורה - ואין הלכה כר׳ יהודה:

. ובן בתירה מתיר בסוס:

בן בתירא מתיר בסוס - ואפילו הסוס שהציידים מביאים עליו העופות שצדין בו. קסבר החי נושא את עצמו. ורבנן סברי, דוקא אדם נושא את עצמו, הלכך אם לא היה מיוחד אלא לרכוב עליו מותר, אבל להביא בעל חי אחר חוץ מאדם, אסור. ואין הלכה כבן בתירא:

(ז) אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים

כל דבר שיש בו נזק לרבים - כגון כלי מלחמה חרבות ורמחים:

. אין בונין עמהם בסילקי

בסילקי - טירה גבוהה. ושם יושבים לדון בני אדם ומפילין אותם משם ומתים:

. גרדום

גרדום - בנין אחד, והוא עשוי לדון דיני נפשות:

. ואצטדיא ובימה

איצטדיא - מקום שחוק שמביאים שם שור נגח והורג את האדם:

בימה - כעין מגדל קצר וגבוה. עשוי כדי לדחוף האדם משם והוא מת:

. אבל בונים עמהם בימוסיאות

בימוסיאות - בנינים שאינם לא לצורך ע״ז ולא להמית בני אדם:

. ובית מרחצאות. הגיעו לכיפה

כיפה - ארקוולט״ו בלע״ז. דרך עובדי עבודה זרה להעמיד ע״ז בבית מרחצאותיהם:

. שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנות.

(ח) ואין עושים תכשיטין לעבודה זרה. קוטלאות. ונזמים. וטבעות. רבי אליעזר אומר. בשכר מותר. אין מוכרין להם במחובר לקרקע. אבל מוכר הוא משיקצץ

אבל מוכר הוא משיקצץ - שלא יהא מוכר לו המחובר אלא לאחר שיקצץ. אבל כל זמן שהוא במחובר, לא, שנמצא נותן לו חנייה בקרקע, והתורה אמרה (דברים ז׳) לא תחנם, לא תתן לו חנייה בקרקע:

. רבי יהודה אומר מוכר הוא לו על מנת לקוץ. אין משכירין להם בתים

אין משכירין להם בתים - גזירה משום מכירה דאיסורא דאורייתא הוא:

בארץ ישראל. ואין צריך לומר שדות

ואין צריך לומר שדות - דאיכא תרתי דאיסורא, חנייה בקרקע ומפקיען מן המעשרות:

. ובסוריא

ובסוריא - ארם צובה, שכבש דוד ואינה קדושה כקדושת הארץ:

משכירין להם בתים

משכירין להם בתים - ולא גזרינן אטו מכירה. דאי נמי אתי לידי מכירה לא עבר אדאורייתא, דכי כתיב לא תתן להם חנייה, בארץ ישראל כתיב. ומיהו מכירה לכתחלה לא, משום מכירה דא״י:

אבל לא שדות

אבל לא שדות - דאיכא תרתי לאיסורא:

. ובחוץ לארץ מוכרין להם בתים ומשכירין שדות. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות. ובסוריא מוכרין בתים. ומשכירין שדות. ובחוצה לארץ

ובחוצה לארץ - דמרחק, וליכא למגזר מכירה דהתם אטו מכירה דארץ ישראל:

מוכרין אלו ואלו:

מוכרין בתים ומשכירין שדות - אבל מכירה דשדות לא, כיון דאיכא תרתי:

רבי יוסי אומר כו׳ - והלכה כרבי יוסי. ובלבד שלא ישכיר בארץ ישראל לשלשה נכרים ביחד, שלא יעשה שכונה של נכרים:

(ט) אף במקום שאמרו להשכיר

אף במקום שאמרו להשכיר - לר׳ מאיר בסוריא דוקא ולא בארץ ישראל, ולרבי יוסי אפילו בארץ ישראל:

. לא לבית דירה אמרו

לא לבית דירה אמרו - אלא להכניס שם תבן ועצים וכיוצא בזה:

. מפני שהוא מכניס לתוכו עבודה זרה שנאמר (דברים ז, כו) לא תביא תועבה אל ביתך. ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ. מפני שהוא נקרא על שמו:

מפני שהיא נקראת על שמו - והנכרי מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצים בה בשבת. ולא דמי לשדה של ישראל שאריס נכרי עושה בה מלאכה בשבת, דשדה לאריסות עבידא, והנכרי אריסותא דנפשיה קא עביד, אבל מרחץ לאו לאריסותא קא עבידא ואין הכל יודעים שהישראל השכירה לנכרי, ולכך אסור. ובזמן הזה שדרך להוריד אריס למרחץ לשנה, למחצה לשליש ולרביע כדרך שמורידין לשדות, שרי להשכיר מרחץ לנכרי, ואע״פ שהנכרי עושה בה מלאכה בשבת מידע ידעי שהעכו״ם אריס בה ואריסותא דנפשיה קא עביד: