סנהדרין פרק יא
(א) אלו הן הנחנקין
אלו הן הנחנקין - ממרא על פי בית דין. שמסרב על דברי בית דין הגדול שבלשכת הגזית:
. המכה אביו ואמו. וגונב נפש מישראל. וזקן ממרא על פי בית דין. ונביא השקר והמתנבא בשם עבודת כוכבים. והבא על אשת איש. וזוממי בת כהן
וזוממי בת כהן - אע״פ שהם באים לחייבה שריפה, אין נדונים אלא במיתה שהיו מחייבים את בועלה שהוא בחנק, כשאר הבא על אשת איש, דכתיב (ויקרא כ״א:ט׳) היא באש תשרף, היא ולא בועלה. וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו, ולא לאחותו:
. ובועלה
ובועלה - לבת כהן כשהיא נשואה. אבל ארוסה, היא ובועלה בסקילה:
. המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. זה חומר במקלל מבמכה. שהמקלל לאחר מיתה חייב
שהמקלל לאחר מיתה חייב - דכתיב (שם כ׳) אביו ואמו קלל, וקרא יתירא הוא לרבות לאחר מיתה:
. והמכה לאחר מיתה פטור
והמכה לאחר מיתה פטור - דהא לא מחייב עד שיעשה בו חבורה, ואין חבורה לאחר מיתה:
. הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו
עד שיכניסנו לרשותו - דכתיב (שמות כ״א) ונמצא בידו, ואין ידו אלא רשותו, וכן הוא אומר (במדבר כ״א) ויקח את כל ארצו מידו:
. רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו. וישתמש בו
וישתמש בו - תשמיש שיש בו שוה פרוטה. ות״ק מחייב אפילו בתשמיש שהוא פחות משוה פרוטה. והלכה כת״ק:
. שנאמר (דברים כד, ז) והתעמר בו ומכרו. הגונב את בנו
הגונב את בנו - טעמייהו דרבנן דפטרי, דכתיב ונמצא בידו, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב (דברים כ״ד:ז׳) כי ימצא איש, אלא למדרש מינה פרט לזה שהוא מצוי. והלכה כחכמים:
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחייב. וחכמים פוטרין. גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין. רבי יהודה מחייב
רבי יהודה מחייב - דכתיב (שם) מאחיו מבני ישראל, מאחיו למעוטי עבדים, מבני ישראל, אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין, השתא דכתיב מבני ישראל, מיעוטא אחרינא, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ורבנן סברי, מאחיו לאו למעוטי עבדים, דהא אחים הם במצות, אלא, בני ישראל למעוטי עבדים, מבני ישראל, למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. והלכה כחכמים:
וחכמים פוטרין:
(ב) זקן ממרא על פי בית דין. שנאמר (דברים יז, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו'. שלשה בתי דינין היו שם
שלשה בתי דינין היו שם - בירושלים דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:
. אחד יושב על פתח הר הבית
אחד יושב על פתח הר הבית - הוא שער מזרחי שלפנים מן החיל, לפני עזרת נשים:
ואחד יושב
ואחד יושב - למעלה הימנו, כשעברו עזרת נשים ובאים לפתח עזרת ישראל:
על פתח העזרה. ואחד יושב בלשכת הגזית
ואחד יושב בלשכת הגזית - שהיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול:
. באים לזה שעל פתח הר הבית
באים לזה שעל פתח הר הבית - זקן זה שהורה בעירו ונחלקו ב״ד שבעירו עליו והזקיקן הכתוב לעלות לירושלים, באים הוא וב״ד שבעירו לזה ב״ד שעל פתח הר הבית, שהרי בו פוגעים תחלה:
ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי. כך לימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו אומרים להם. ואם לאו באין להם לאותן שעל פתח העזרה. ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי. כך לימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו אומרים להם. ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצאת תורה לכל ישראל. שנאמר (דברים יז, י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. חזר לעירו ושנה. ולימד כדרך שהיה למד פטור. ואם הורה לעשות. חייב. שנאמר (דברים יז, יב) והאיש אשר יעשה בזדון. אינו חייב עד שיורה לעשות. תלמיד שהורה לעשות
תלמיד שהורה לעשות - תלמיד שלא הגיע להוראה ונחלק על ב״ד שבעירו ובאו לב״ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחלה, פטור, שאין להם לסמוך על הוראתו, והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב״ד, כדילפינן מכי יפלא ממך, במופלא שבב״ד הכתוב מדבר:
. פטור. נמצא חומרו קולו:
נמצא חומרו קולו - חומר העבירה שעבר והורה אע״פ שלא הגיע להוראה מוסף על ההמראה שהמרה על פי בית דין, היא נעשית לו קולא לפוטרו מן המיתה, שאם היה זקן שהגיע להוראה והמרה על פי בית דין היה חייב מיתה:
(ג) חומר בדברי סופרים מבדברי תורה. האומר אין תפילין
האומר אין תפילין, וכו׳ פטור: שאין זו הוראה - דזיל קרי בי רב הוא:
כדי לעבור על דברי תורה פטור. חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים. חייב.
חמש טוטפות - יש הוראה. ואע״פ שאין דבר זה אלא להוסיף על דברי סופרים, חייב, שבמדרש סופרים, [לטטפת לטטפת] לטוטפת כתיב, הרי כאן ארבע פרשיות:
(ד) אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו. ולא בב
ולא בב״ד שביבנה - שאלו לב״ד שבלשכת הגזית ואמרו לו, וחזר לעירו ושהה שם ימים רבים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ואח״כ הורה כבתחלה, אין ממיתין אותו ביבנה. אע״פ שסנהדרי גדולה שם, ואע״פ שעדיין הבית קיים, כיון שסנהדרי גדולה אינה יושבת במקומה בלשכת הגזית:
ית דין שביבנה. אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים. ומשמרין אותו עד הרגל. וממיתין אותו ברגל. שנאמר (דברים יז, יג) וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. דברי רבי עקיבא. רבי יהודה אומר אין מענין את דינו של זה. אלא ממיתין אותו מיד. וכותבין ושולחין שלוחים בכל המקומות. איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין:
(ה) נביא השקר. המתנבא על מה שלא שמע
מה שלא שמע - מה שלא נאמר בנבואה לשום נביא בעולם. ומה שנאמר לחבירו ולא לו, ושמעה מפי חבירו ובא ואמר שנאמרה לו, שני אלו נביאי השקר הם ומיתתן בחנק. דכתיב (דברים י״ח) אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, זה המתנבא מה שלא שמע מעולם. אשר לא צויתיו, הא לחבירו צויתי, זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחברו. וכתיב ומת הנביא ההוא, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:
. ומה שלא נאמר לו. מיתתו בידי אדם. אבל הכובש את נבואתו. והמוותר על דברי נביא. ונביא שעבר על דברי עצמו. מיתתו בידי שמים. שנאמר (דברים יח, יט) אנכי אדרוש מעמו:
מיתתן בידי שמים - דכתיב (שם) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, קרי ביה לא ישמע, וקרי ביה לא ישמיע, וקרי ביה לא ישמע הוא עצמו אל דברי, הרי שלשתן בכלל. וכתיב (שם) אנכי אדרוש מעמו, בידי שמים:
(ו) המתנבא בשם עבודה זרה ואומר כך אמרה עבודה זרה אפילו כיון את ההלכה. לטמא את הטמא. ולטהר את הטהור. הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל
לרשות הבעל - כגון שמסר האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך, תו לא קרינא בה בית אביה:
לנשואין. אף על פי שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק. וזוממי בת כהן ובועלה. שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה
לאותה מיתה - שהיו מחייבין את הנידון:
. חוץ מזוממי בת כהן ובועלה:
ובועלה - כלומר, וכל הבועלים נידונים כמיתת הנבעלת, חוץ מבועל בת כהן שהיא בשריפה והוא בחנק: