010_מסכת בבא מציעא פרק י

בבא מציעא פרק י

(א) הבית והעליה של שנים

הבית והעליה של שנים - הבית של אחד, ועלייה של אחר:

שנפלו. שניהם חולקים

שניהם חולקים - לפי שאין ניכר אלו אבנים של עליון ואלו אבנים של תחתון:

בעצים ובאבנים ובעפר. ורואים אילו אבנים הראויות להשתבר. אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו

ורואים אלו אבנים הראויות להשתבר - שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו, יש לדעת שהתחתונות נשברו. ואם עליונו של כותל נפל להלן ממנו הרבה, העליונות נשברו, שנפלו ממקום גבוה, והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך. ורישא דתנא שניהם חולקים, מיירי שנפל הכותל בלילה ופנו את האבנים מיד, וליכא למיקם אי בחבסה נפל ותתאה אתבור, אי בחבטה נפל ועלייתא אתבור:

מקצת אבניו - והן שלמות:

נוטל. ועולות לו מן החשבון.

נוטלן - וכגון שהלה טוען בקצת מהן שהוא אמת, ובקצת אומר שאינו יודע, שכיון שהוא מודה במקצת הוה ליה מחוייב שבועה דאורייתא ואינו יכול לישבע, וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. אבל אם אמר על כולן איני יודע, ישבע שאינו יודע וחולק עם חבירו בשוה:

(ב) הבית והעליה

הבית והעליה - המשכיר לחבירו עלייה שעל גבי ביתו ואמר לו עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך, ונפחתה העלייה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, דהשתא אם בא זה להשתמש בעלייה צריך שישתמש חציו למעלה וחציו למטה:

של שנים נפחתה העליה. ואין בעל הבית רוצה לתקן

ואין בעל הבית רוצה לתקן - העלייה:

. הרי בעל העליה יורד ודר למטה

הרי בעל העליה יורד ודר למטה - לגמרי. דהא שעבד ביתא לעלייה. ולא כפינן ליה לדור חציו למעלה וחציו למטה:

עד שיתקן לו את העליה. רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה:

מעזיבה - טיח של טיט שנותנים על התקרה. רבי יוסי סבר מעזיבה אשוויי גומות היא, ואשוויי גומות על העליון לאשוויי. ורבנן סברי מעזיבה אחזוקי תקרה היא, ואחזוקי תקרה תחתון בעי לאחזוקי. והלכה כחכמים:

(ג) הבית והעליה של שנים

הבית והעליה של שנים - בית של זה ועלייה של זה:

שנפלו. אמר בעל

אמר בעל עליה לבעל הבית לבנות - החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות:

העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות. הרי בעל העליה בונה את

בונה את בית - ותקרה התחתונה שעליו, ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו, ואחר כך יוצא ממנו ובונה עלייתו:

הבית ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו. רבי יהודה אומר אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בבית

אמר רבי יהודה אף זה דר בתוך של חבירו - אם כן הוא, בעל העלייה זו כשזה מחזיר לו יציאותיו נמצא שדר כל הימים הללו בתוך של חבירו. ואף על פי שזה אינו חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה, מכל מקום זה נהנה, שאלולי בית זה לא היה לו מקום לדור שם. וקסבר זה נהנה וזה אינו חסר, חייב:

אלא בונה את הכל, ומקרה את העליה - למעלה וכל הצריך לה:

ויושב בבית - התחתון, דהוי ליה זה לא נהנה, שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה, וזה לא חסר, דהא לא הוה בני לה ולא חויא ליה:

. עד שיתן לו את יציאותיו:

(ד) וכן בית הבד

בית הבד - בית לעצור זיתים:

שהוא בנוי בסלע. וגנה אחת על גביו

וגנה אחת על גביו - ובית הבד של אחד וגינה של אחר:

. ונפחת

ונפחת - בארבעה טפחים על ארבעה טפחים ואינו ראוי לזרוע כבתחילה:

. הרי בעל הגנה יורד וזורע למטה. עד שיעשה לבית בדו כיפין

כיפין - תקרה עשויה בעגול במין קשת ועליה יתן בעל הגנה עפר ויזרע:

. הכותל והאילן. שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם

פטור מלשלם - דמאי הוה ליה למיעבד, אנוס הוא:

. נתנו לו זמן

נתנו לו זמן - בית דין, שלשים יום לסתור ולקוץ:

לקוץ את האילן ולסתור את הכותל. ונפלו בתוך הזמן פטור. לאחר הזמן. חייב:

(ה) מי שהיה כותלו סמוך לגנת חבירו ונפל

ונפל - לתוך גינת חבירו:

. ואמר לו פנה אבניך. ואמר לו הגיעוך

הגיעוך - זכה בהן ופנה אותן לעצמך:

. אין שומעין לו

אין שומעין לו - אם אין זה רוצה אין קונה אותן, וחייב הלה לפנותן:

. משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך. ואני אטול את שלי. אין שומעין לו. השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש

בתבן ובקש - ללקט לו משלו או משל הפקר:

ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו

אין שומעין לו - אע״ג דבכל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף, גבי שכיר אינו כן, דלא תלין פעולת שכיר כתיב, אמאי דאתני בהדיה משמע:

. משקבל עליו ואמר לו הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעין לו. המוציא זבל לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל

המוציא מוציא והמזבל מזבל - כשזה מוציאו מן הרפת לרשות הרבים יהא מוכן הנושאו לזבל, ואינו רשאי להשהותו שם:

. אין שורין טיט ברשות הרבים. ואין לובנין לבינים. אבל גובלין טיט

גובלין טיט - לתת מיד בבנין:

ברשות הרבים. אבל לא לבינים. הבונה ברשות הרבים המביא אבנים מביא. והבונה בונה

והבונה בונה - מקבלן מיד המביא ובונה:

. ואם הזיק משלם מה שהזיק. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מתקן

מתקן - מזמן ברה״ר כל שלשים יום, ואינו חייב בנזקין. ואין הלכה כרשב״ג:

הוא את מלאכתו לפני שלשים יום:

(ו) שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים. רבי מאיר אומר של עליון

שתי גינות - של שני בני אדם סמוכות זו לזו. האחת קרקעיתה גבוה, ושאצלה קרקעיתה נמוך:

והירק בנתים - בזקיפת הגובה, שזו גבוה מזו:

של עליון - שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק:

. רבי יהודה אומר של תחתון

של תחתון - שעל אוירו היא מונחת:

. אמר רבי מאיר אם ירצה העליון ליקח את עפרו אין כאן ירק. אמר רבי יהודה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו אין כאן ירק. אמר רבי מאיר מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה. רואין מהיכן ירק זה חי

מאחר ששניהם יכולים למחות - שלא יהא ירק זה כאן. עליון ליטול עפרו, ותחתון למלאות גינתו:

רואין מהיכן ירק זה חי - ממקום שהוא יונק וגדל. ולו ינתן:

. אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון:

כל שעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי אלו שלו - כדקאמר רבי מאיר. הואיל ומעפרו הוא חי:

והשאר של תחתון - דעליון גופיה אפקורי מפקיר ליה לגבי דתחתון. שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקחו. והלכה כרבי שמעון: