007_מסכת נזיר פרק ז

נזיר פרק ז

(א) כהן גדול ונזיר

כהן גדול ונזיר אינן מיטמאין לקרוביהן - כדכתיב בפרשת אמור ובפרשת נשא:

. אינן מיטמאין בקרוביהן. אבל מיטמאין למת מצוה. היו מהלכין בדרך. ומצאו מת מצוה. רבי אליעזר אומר. יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים יטמא נזיר. ואל יטמא כהן גדול. אמר להם רבי אליעזר יטמא כהן. שאינו מביא קרבן על טומאתו. ואל יטמא נזיר. שהוא מביא קרבן על טומאתו. אמרו לו יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם. ואל יטמא כהן. שקדושתו קדושת עולם:

היו מהלכים בדרך - לאו דוקא בכהן גדול פליגי, דהוא הדין בכהן הדיוט נמי פליגי, דחד טעמא הוא:

(ב) על אלו טומאות הנזיר מגלח. על המת

על המת - אע״פ שאינו שלם אלא שיש בו רוב בנין שהם ב׳ שוקים וירך אחד, או רוב מנין האברים שהם קכ״ה אברים, אפילו אין בהם רובע קב מטמא באהל, ונזיר מגלח עליו. ואם אין במת לא רוב מנין ולא רוב בנין, אין הנזיר מגלח על אהלו עד שיהא בעצמות חצי קב:

. ועל כזית מן המת. ועל כזית נצל

ועל כזית נצל - מוהל היוצא מן המת כמין ליחה היוצאת מעיפוש הבשר:

. ועל מלא תרווד רקב. על השדרה

מלא תרוד רקב - מלא כף מעפר רקבון של מת. ואין הרקבון מטמא אלא כשנקבר המת ערום בארון של שיש וכיוצא בו שאין שם רקבון אחר אלא מגופו של מת, ונקבר המת כולו שלם שלא נחסר ממנו אבר:

תרוד - כף גדולה שמחזקת מלא חפנים:

על השדרה - אפילו אין בה בשר כלל:

. ועל הגולגולת. ועל אבר מן המת. ועל אבר מן החי

וכן על עצם הגולגולת - של הראש, אפילו אין בה בשר:

ועל אבר מן החי ועל אבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי - כל שאילו היה האבר מחובר באדם חי היה יכול להעלות ארוכה ע״י אותו בשר הוא נקרא כראוי. והוא פחות מכזית:

שיש עליו בשר כראוי. ועל חצי קב עצמות

ועל חצי קב עצמות - ואע״ג דרובע קב עצמות מטמא באהל, הלכה למשה מסיני שאין הנזיר מגלח אלא על חצי קב, וכן על חצי לוג דם. ואע״ג דרובע דם מטמא באהל, אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג:

. ועל חצי לוג דם. על מגען. ועל משאן. ועל אהלן. ועל עצם כשעורה

ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו - אבל על אהלו לא, שאין עצם כשעורה מטמא באהל:

. על מגעו. ועל משאו. על אלו הנזיר מגלח. ומזה בשלישי ובשביעי. וסותר את

וסותר את הקודמים - כדכתיב (במדבר ו׳:י״ב) והימים הראשונים יפלו:

הקודמין. ואינו מתחיל למנות. אלא עד שיטהר

עד שיטהר - שיטבול ויעריב שמשו אחר שיזה שלישי ושביעי:

. ומביא את קרבנותיו:

(ג) אבל הסככות

אבל הסככות - אילן שיש לו ענפים מובדלים זה מזה, ויש כזית מן המת תחת אחד מהן, ועבר הנזיר ואין ידוע אם עבר תחת הענף המאהיל על המת:

. והפרעות

והפרעות - אבנים או עצים בולטים מן הכותל וטומאה תחת אחד מהם:

. ובית הפרס

ובית הפרס - שדה שנחרש בה קבר עושה בית הפרס מאה אמה, שכך שיערו שהמחרישה מוליכה את העצם:

. וארץ העמים

וארץ העמים - שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים:

. והגולל

גולל - כסוי הארון:

. והדופק

דופק - הארון עצמו שהכסוי דופק עליו:

. ורביעית דם

ורביעית דם - אפילו על משאו ומגעו אין הנזיר מגלח:

. ואהל. ורובע עצמות. וכלים הנוגעים במת

ואהל ורובע עצמות - אם האהיל על רובע קב של עצמות המת, אינו מגלח, עד שיאהיל על חצי קב. אבל על מגע ומשא של רובע עצמות, מגלח, ואפילו הם נמוקים ולא נשאר בהם עצם כשעורה שלם:

וכלים הנוגעים במת, שהם מטמאים כמת עצמו - והנוגע בהם טמא טומאת שבעה:

. וימי ספרו. וימי גמרו

וימי גמרו - ימי חלוטו של מצורע:

. על אלו אין הנזיר מגלח

וימי ספרו - לאחר שנטהר מצרעתו, דכתיב (ויקרא י״ד:ח׳) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:

על אלו אין הנזיר מגלח - על כל הנך דמתניתין:

. ומזה בשלישי

ומזה בשלישי ושביעי - הא לא קאי אימי ספרו ואימי גמרו, דלא שייך בהו הזאה ג׳ וז׳:

ובשביעי. ואינו סותר את

ואינו סותר את הקודמין ומתחיל ומונה מיד - כל אלה שאמרנו, אינן עולין לימי הנזירות ואין סותרין, אלא אחר שיזה ג׳ וז׳ ויטהר אם נטמא בטומאת מת, ואחר שישלים ימי גמרו וימי ספרו אם נצטרע, משלים נזירתו על מנין הימים שמנה קודם שנטמא, ואינו מביא קרבן טומאה:

הקודמים ומתחיל ומונה מיד. וקרבן אין לו. באמת אמרו ימי הזב והזבה

באמת אמרו ימי הזב והזבה - כל ימי טומאתם וימי ספירתם שבעה נקיים:

. וימי הסגרו של מצורע

וימי הסגרו של מצורע - שנאמר בו (שם ט״ז) והסגיר את הנגע שבעת ימים, עולין למנין ימי הנזירות, וא״צ לומר שאין סותרין את הקודמים:

. הרי אלו עולין לו:

(ד) אמר רבי אליעזר משום רבי יהושע. כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה. חייבין עליה על ביאת מקדש

חייבין עליה על ביאת מקדש - אם נטמא באותה טומאה ונכנס למקדש, או אכל קדשים קודם שטהר מטומאתו, חייבין עליה כרת אם היה מזיד, או קרבן עולה ויורד אם היה שוגג:

. וכל טומאה מן המת. שאין הנזיר מגלח עליה. אין חייבין עליה על ביאת מקדש. אמר רבי מאיר. לא תהא זו קלה מן השרץ

לא תהא זו קלה מן השרץ - דחייבין עליה על ביאת מקדש, כדכתיב בויקרא {ח׳} או בנבלת שרץ טמא. ומילתא דר״מ ליתא, שהרי מגע ומשא של עצם כשעורה שהוא קל שאינו מטמא באהל, הנזיר מגלח עליה כדתנן במתניתין, ורביעית דם שהיא חמורה שמטמא באהל אין הנזיר מגלח עליה:

. אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבי אליעזר. מה אם עצם כשעורה. שאינו מטמא אדם באהל. הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו. רביעית דם שהוא מטמא אדם באהל. אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה. אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן

אין דנין כאן ק״ו - שאין דנין ק״ו על דבר שהוא הלכה למשה מסיני, שעצם כשעורה אינו כתוב בתורה אלא הלכה היא, ואין דנין ק״ו מהלכה. והן הן דברי ר״א הן הן דברי ר׳ יהושע שאמר אלא כך אמרו הלכה:

מקל וחומר. וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע. אמר לי יפה אמרת. אלא כן אמרו הלכה: