003_מסכת נזיר פרק ג

נזיר פרק ג

(א) מי שאמר הריני נזיר

מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד - דסתם נזירות שלשים יום:

. מגלח יום שלשים ואחד. ואם גלח

ואם גלח יום שלשים יצא - דמקצת היום ככולו:

ליום שלשים. יצא. הריני נזיר שלשים יום

הריני נזיר שלשים יום אם גלח יום ל׳ לא יצא - דהואיל ופירש שלשים יום שלמים קאמר:

. אם גלח ליום שלשים. לא יצא:

(ב) מי שנזר שתי נזירות. מגלח את הראשונה. יום שלשים ואחד. ואת השניה יום ששים ואחד. ואם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים. ואם גלח יום ששים חסר א

ואם גלח יום ששים חסר א׳ יצא - שיום ל׳ של נזירות ראשונה עולה לכאן ולכאן, וכיון שיום ל׳ של הראשונה נמנה גם מן הנזירות השניה נמצאו שלשים יום של נזירות שניה כלים בששים חסר א׳:

חד. יצא. וזו עדות העיד רבי פפייס. על מי שנזר שתי נזירות. שאם גלח את הראשונה שלשים יום. מגלח את השניה יום ששים. ואם גלח ליום ששים חסר אחד. יצא. שיום שלשים עולה לו מן המנין:

(ג) מי שאמר הריני נזיר. נטמא יום שלשים

נטמא יום שלשים סתר את הכל - שהרי נטמא בתוך ימי הנזירות. ולא אמרינן דיום ל׳ עולה לכאן ולכאן דמקצת היום ככולו אלא כשגלח והביא קרבנותיו בו ביום:

. סותר א

ר״א אומר אינו סותר אלא שבעה - דסבירא ליה אמרינן מקצת היום ככולו וכאילו נטמא לאחר מלאת, וטומאה דלאחר מלאת לר״א אינה סותרת אלא שבעה:

ת הכל. רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. הריני נזיר שלשים יום

הריני נזיר שלשים יום נטמא יום ל׳ סתר את הכל - בין לר״א בין לרבנן. דכיון דאמר הריני נזיר שלשים יום, הכל מודים דל׳ יום שלמים בעינן, ולא אמרינן בהא מקצת היום ככולו. ור״א דסבירא ליה שהנטמא ביום מלאת ממש סותר שלשים בלבד ואינו סותר הכל, יליף לה מקרא דכתיב (במדבר ו׳:י״ג) וזאת תורת הנזיר ביום מלאת, נטמא ביום מלאת תן לו תורת הנזיר, כלומר סתם נזירות שלשים יום, הכא שאמר הריני נזיר ל׳ יום ונטמא ביום ל׳ שהוא יום מלאת, לכי סתר כל השלשים, סתר את הכל ורבנן נמי דפליגי עליה דר״א ואמרי שהנטמא ביום מלאת סותר את הכל ואפילו מנה כמה ימים, הכא כי אמר הריני נזיר ל׳ יום ונטמא ביום מלאת לכי נמי סתר ל׳ סתר את הכל, הלכך בין לר״א בין לרבנן סתר את הכל. ובכל הא דאפליגו ר״א וחכמים הלכה כחכמים:

. נטמא יום שלשים סותר את הכל:

(ד) הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה

הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סתר את הכל - רבנן לטעמייהו דאמרי נטמא יום מלאת כאילו נטמא בתוך זמנו וסותר את הכל:

סותר א

ר״א אומר לא סתר אלא ל׳ - דסבירא ליה נטמא ביום מלאת אינו סותר אלא שלשים:

ת הכל. רבי אליעזר אומר. אינו סותר אלא שלשים. נטמא יום מאה ואחד

נטמא יום מאה ואחד - לרבנן סותר שלשים, דגזרו יום מאה ואחד שהוא יום תגלחת אטו יום מאה. ומ״מ לא החמירו עליו לעשותו כיום מאה שהוא יום מלאת שהוא סותר הכל, וגזרו שיסתור סתם נזירות שהוא שלשים יום בלבד:

. סותר שלשים יום. רבי אליעזר אומר. אינו סותר אלא שבעה:

ור״א אומר אינו סותר אלא שבעה - ואזדא לטעמיה דאפילו ביום שלשים לא גזר באומר הריני נזיר סתם:

(ה) מי שנזר והוא בבית הקברות. אפילו היה שם שלשים יום. אין עולין לו מן המנין. ואינו מביא קרבן טומאה

ואינו מביא קרבן טומאה - דכי כתיב קרבן טומאה, בנזיר טהור שנטמא הוא דכתיב. ומ״מ אם התרו בו חייב מלקות:

. יצא ונכנס

יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה - הא מתניתין מפרשא בגמרא הכי, יצא מבית הקברות והזה שלישי ושביעי וטבל וטהר מטומאתו והתחיל למנות ימי נזירותו, אע״פ שחזר ונכנס אח״כ לבית הקברות, עולין לו מן המנין אלו הימים שמנה אחר שטהר, הואיל והפסיקה טהרה בין הימים הראשונים שנזר והוא בבית הקברות ובין אלו הימים האחרונים. ואע״פ שחזר ונכנס לבית הקברות, טומאת בית הקברות אינה סותרת מנין הימים שנמנו בטהרה, שאין סותר בנזיר אלא י״ב טומאות האמורות בו. והאי דקאמר תו ומביא קרבן טומאה, ה״ק אם נטמא שוב באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח, מביא קרבן טומאה וסותר:

. עולין לו מן המנין. ומביא קרבן טומאה. ר' אליעזר אומר לא בו ביום. שנאמר (במדבר ו, יב) והימים הראשונים יפלו. עד שיהיו לו ימים ראשונים:

רבי אליעזר אומר לא בו ביום - כלומר אם בו ביום שטבל וטהר בו ביום נטמא באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח, אינו סותר אותו היום, דכתיב והימים הראשונים יפלו, אין הטומאה סותרת עד שיהיו לו ב׳ ימים של נזירות מנויין. וה״ה בנזיר בעלמא שנטמא ביום ראשון של מנין נזירותו, שאין הטומאה סותרת אותו היום, אלא משלים עליו מנין ימי נזירותו. והלכה כרבי אליעזר:

(ו) מי שנזר נזירות הרבה. והשלים את

והשלים את נזירותו ואח״כ בא לארץ - שאין נזירות נוהגת אלא בארץ, משום טומאת ארץ העמים. ומי שנדר נזירות בחוצה לארץ מחייבין אותו לעלות לארץ ישראל ולהיות נוהג שם נזירותו:

נזירתו. ואחר כך בא לארץ. בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום. ובית הלל אומרים נזיר בתחלה

נזיר בתחלה - צריך לנהוג בארץ ישראל כמנין הימים שנדר בנזירות, והימים שנהג בנזירות בחוצה לארץ כאילו לא נהג בהם נזירות כלל:

. מעשה בהילני המלכה. שהלך בנה למלחמה. ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום. אהא נזירה שבע שנים. ובא בנה מן המלחמה. והיתה נזירה שבע שנים. ובסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה בית הלל. שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ובסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה. אמר רבי יהודה לא היתה נזירה

אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה - רבי יהודה סבירא ליה כר״א דאמר לעיל בפרקין הנטמא ביום מלאת אינו סותר אלא שלשים יום, ומשום הכי קאמר דהילני המלכה שנטמאה בסוף ארבע עשרה שנה שהיה ביום מלאת לא סתרה הכל ולא הוצרכה למנות עוד שבע שנים אחרות אלא ל׳ יום בלבד. ולפי שלא היתה שנה שלימה לא מנאה בחשבון והרי הוא כאילו אמר לא היתה נזירה אלא י״ד שנה ושלשים יום:

. אלא ארבע עשרה שנה:

(ז) מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו. אלו מעידים

אלו מעידים שנדר שתים - שתי נזיריות:

שנזר שתים. ואלו מעידים

ואלו מעידים שנדר חמש - באותה שעה שאתם אומרים שנדר שתים, אנו מעידים שנדר חמש נזירות. והוא אומר שלא נדר כלל:

שנזר חמש. בית שמאי אומרים נחלקה העדות

בית שמאי אומרים נחלקה העדות - הואיל ומכחישות זו את זו נתבטלו דבריהם ואין כאן עדות כלל:

. ואין כאן נזירות. ובית הלל אומרים יש

ובית הלל אומרים יש בבלל חמש שתים - ויהא נזיר שתים:

בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים: