004_מסכת נזיר פרק ד

נזיר פרק ד

(א) מי שאמר הריני נזיר

מי שאמר הריני נזיר - כולם נזירים. והוא שהתפיס כל אחד מהן בתוך דברי חבירו בכדי שאלת שלום תלמיד לרב, שהוא כדי שיאמר שלום עליך רבי:

. ושמע חבירו ואמר. ואני ואני. כולם נזירין. הותר הראשון הותרו כלן. הותר האחרון. האחרון מותר. וכולם אסורין. אמר הריני נזיר. ושמע חבירו ואמר פי כפיו

פי כפיו כו׳ - והוא שיאמר פי כפיו מיין ושערי כשערו מלהגזז:

ושערי כשערו. הרי זה נזיר. הריני נזיר. ושמעה אשתו. ואמרה ואני. מיפר את שלה ושלו קיים. הריני נזירה. ושמע בעלה

ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר - שכבר קיים נדרה כשאמר ואני. ואם אשה נדרה בנזיר ושמע אחר ואמר ואני, ואח״כ הפר לה בעלה. אינו מופר לזה שאמר ואני, שאין הבעל עוקר הנדר מעיקרו כמו החכם:

. ואמר ואני. אינו יכול להפר:

(ב) הריני נזיר

הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה - ודוקא כי אמר לה בלשון שאלה, כלומר ואת מה תאמרי תיהוי נזירה כמוני אם לאו, אז יכול להפר. אבל אם אמר הריני נזיר ואת, בניחותא, וענתה אמן, אינו יכול להפר שהרי קיים לה:

. ואת. ואמרה אמן. מיפר את שלה. ושלו קיים. הריני נזירה. ואתה. ואמר אמן. אינו יכול להפר:

(ג) האשה שנדרה בנזיר. והיתה שותה

והיתה שותה יין ומיטמאה למתים - ואחר כך הפר לה בעלה:

ביין ומיטמאה למתים. הרי זו סופגת את הארבעים

הרי זו סופגת את הארבעים - על שעברה קודם הפרה:

. הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה. והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים. ר' יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות:

תספוג מכת מרדות - מדברי סופרים. ומכות מרדות האמורה. בכל מקום, כפי מראה עיני הדיין וכפי צורך השעה. ודוקא בעבירה שכבר נעשתה, אבל גבי מצות עשה כגון עשה סוכה ואינו עושה, טול לולב ואינו נוטל, מכין אותו עד שיעשה או עד שתצא נפשו:

(ד) האשה שנדרה בנזיר. והפרישה את בהמתה. ואחר כך הפר לה בעלה. אם שלו היתה בהמתה. תצא ותרעה בעדר. ואם שלה

ואם שלה - כגון שנתן לה אחר במתנה ע״מ שאין לבעלה רשות בהן. דנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל כולן משועבדים לבעלה:

היתה בהמתה. החטאת תמות

חטאת תמות - ממתינין לה עד שתמות:

. ועולה תקרב עולה. והשלמים תקרב שלמים. ונאכלין ליום אחד

ונאכלין ליום אחד - כשלמי נזיר שאין נאכלים אלא ליום ולילה:

. ואינן טעונין לחם. היו לה מעות סתומים

ואין טעונין לחם - שכל שלמי נזיר טעונים לחם, וזו הואיל והפר לה בעלה אין שלמים הללו טעונין לחם:

היו לה מעות סתומים - שהפרישתן סתם לקרבנות נזיר, ולא פירשה אלו הם לחטאת ואלו הם לעולה ואלו הם לשלמים:

. יפלו לנדבה

יפלו לנדבה - לתיבות שבמקדש שמשליכים בהם שאר מעות נדבה וקונים מהן קרבנות שכולן עולות:

. מעות מפורשים. דמי חטאת ילכו לים המלח. לא נהנים ולא מועלים בהן. דמי עולה יביאו עולה. ומועלים בהן. דמי שלמים יביאו שלמים. ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם:

לא נהנין ולא מועלין - לכתחילה אסור ליהנות בהן, ואם נהנה אינו חייב להביא קרבן מעילה האמור בכל מי שנהנה מן ההקדש:

(ה) נזרק עליה אחד מן הדמים

נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר - דלאחר שנזרק הדם היא יכולה לשתות יין וליטמא למתים, ואין כאן יותר נדר של ענוי נפש: רבי עקיבא אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר. משום הפסד קדשים:

. אינו יכול להפר. רבי עקיבא אומר. אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות. אינו יכול להפר. במה דברים אמורים. בתגלחת הטהרה. אבל בתגלחת הטומאה. יפר. שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת. ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר

תגלחת טומאה יפר - שצריכים לחזור ולמנות נזירות טהרה, ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת, כלומר מעונה ומנועה משתיית יין:

אף בתגלחת הטהרה יפר - כדי שלא תצטרך להתנוול בגילוח, דגילוח באשה ניוול הוא. ותנא קמא סבר אין הגלוח ניוול שהרי יכולה לעשות פאה נכרית. ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי:

. שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת:

(ו) האיש מדיר את בנו בנזיר

האיש מדיר את בנו בנזיר - כשהוא קטן עד שיביא ב׳ שערות אחר שיהיה בן י״ג שנה ויום אחד, וכל דין נזירות עליו ואביו מביא קרבנותיו, ואם נטמא מביא קרבן טומאה. והאי מדירו, שאומר לו תהא נזיר או הרי בני פלוני נזיר, והוא שלא ימחה לא הבן ולא הקרובים. ודבר זה הלכה מפי הקבלה:

. ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. כיצד גלח

כיצד גלח או שגלחוהו קרובים - כיצד יעשה האב בקרבנות בזמן שגלח הבן ולא קבל הנזירות או שגלחוהו קרובים, או מיחה או שמיחוהו קרובים דבטל הנזירות. ודוקא כשמיחה הוא או מיחו הקרובים מיד. אבל אם התחיל לנהוג נזירות או שקיבל עליו הנזירות, תו לא מצי לממחי לא הוא ולא קרובים:

. או שגלחוהו קרוביו. מיחה או שמיחו קרוביו. היתה לו בהמה מופרשת. החטאת תמות. ועולה תקרב עולה. והשלמים יקרבו שלמים. ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם. היו לו מעות סתומין. יפלו לנדבה. מעות מפורשין. דמי חטאת ילכו לים המלח. לא נהנין ולא מועלין. דמי עולה יביאו עולה. ומועלין בהן. דמי שלמים יביאו שלמים. ונאכלין ליום אחד. ואינן טעונין לחם:

(ז) האיש מגלח על נזירות אביו

האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה - ואפילו היא בת יורשת. ודבר זה הלכה מפי הקבלה:

. ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. כיצד מי שהיה אביו נזיר. והפריש מעות סתומים על נזירתו. ומת. ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא. אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה

אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה וכו׳ - ואין הלכה כרבי יוסי. אלא בין שמת אביו ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא, בין שהיו הוא ואביו נזירים ומת אביו, מגלח על נזירות אביו. ואם היו בנים רבים וקדם אחד מהן וגילח על נזירות אביו, זכה:

. אין זה מגלח על נזירות אביו. איזהו שמגלח על נזירות אביו. מי שהיה הוא ואביו נזירים. והפריש אביו מעות סתומים לנזירתו. ומת. זה הוא שמגלח על נזירות אביו: