010_מסכת נדרים פרק י

נדרים פרק י

(א) נערה המאורסה

נערה המאורסה - בת שתים עשרה שנה ויום אחד והביאה שתי שערות קרויה נערה, עד ששה חדשים. ובת י״א שנה ויום אחד, נדריה נבדקים, אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה, נדרה נדר, ואף היא אביה ובעלה מפירין נדריה:

. אביה. ובעלה מפירין נדריה. הפר האב ולא הפר הבעל

הפר האב ולא הפר הבעל - משום דהוה אפשר למטעי ולפרש אביה ובעלה מפירין נדריה, או אביה או בעלה, תנא הפר האב ולא הפר הבעל וכו׳, לאשמועינן דתרווייהו צריכין להפר:

. הפר הבעל ולא הפר האב. אינו מופר. ואין צריך לומר שקיים אחד

ואין צריך לומר שקיים אחד מהם - שאם קיים אחד מהם אין השני יכול להפר. והא קמשמע לן שאע״פ שנשאל האחד מהם שקיים על הקמתו, כדקיי״ל נשאלים על ההיקם, אין זה שנשאל על ההיקם יכול להפר יותר, הואיל ולא היו יכולים שניהם להפר בבת אחת:

מהן:

(ב) מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל

מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל - שאין הבעל מפיר נדרי אשתו עד שתנשא:

. מת הבעל נתרוקנה רשות לאב

מת הבעל נתרוקנה רשות לאב - ומפר כל ימי נערותה דכתיב (במדבר ל׳:י״ז) בנעוריה בית אביה:

. בזה יפה כח האב מכח הבעל. בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב. שהבעל מיפר בבגר והאב אינו

והאב אינו מפר בבגר - כדכתיב (שם) בבית אביה בנעוריה:

מיפר בבגר:

(ג) נדרה והיא ארוסה. נתגרשה בו ביום

נתגרשה בו ביום - ששמע האב, שאם עבר היום שוב אינו יכול להפר:

נתארסה בו ביום אפילו למאה. אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה

ונתארסה - לאחר, בו ביום:

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה - שנדרה בפני הארוס הראשון, שהארוס מיפר בקודמין:

. זה הכלל. כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת. אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.

כל זמן שלא יצאה לרשות עצמה - לא מחמת בגר ולא מחמת נשואין:

(ד) דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו

עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו - קודם שתבא לרשות הבעל. וכן הארוס אומר לה כן:

אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין. וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו

עד שלא תכנס לרשותו - שמשנכנסה לרשותו אינו יכול להפר, שאין הבעל מפר בקודמין. ושמעינן ממתניתין שהבעל יכול להפר נדרי אשתו אפילו בלא שמיעה, מדקתני וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר וכו׳:

אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין. שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר:

(ה) בוגרת ששהתה

בוגרת ששהתה י״ב חודש - בוגרת שאין אביה מיפר נדריה ותבעוה לינשא ושהתה י״ב חודש שמכאן ואילך בעלה חייב במזונותיה:

שנים עשר חדש ואלמנה

ואלמנה - ששהתה שלשים יום. משתבעוה לינשא שהיא אוכלת משל בעלה:

שלשים יום. רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה

רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה - הוא מיפר את נדריה. ואין הלכה כר״א:

יפר. וחכמים אומרים אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו:

(ו) שומרת יבם

שומרת יבם וכו׳ ר״א אומר יפר - כשעשה בה יבמה מאמר מיירי, דסבירא ליה לר״א מאמר קונה ביבמה קנין גמור מן התורה. ואם היא נערה ויש לה אב, אביה ויבמה שעשה בה מאמר מפירין נדריה:

. בין ליבם אחד בין לשני יבמין. רבי אליעזר אומר יפר. רבי יהושע אומר לאחד

רבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים - דלא סבירא ליה לר״י מאמר קונה קנין גמור, מיהו סבירא ליה דיש זיקה, וזיקה ככנוסה, וכשאין שם אלא יבם אחד מיפר, אבל כשיש שני יבמין אין שום אחד מהם מיפר שאין ברירה:

. אבל לא לשנים. רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים. אמר רבי אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו

ר״ע אומר לא לאחד ולא לשנים - דסבר זיקה אינה ככנוסה, ומאמר אינו קונה קנין גמור מן התורה:

אשה שקנה הוא לעצמו - היינו ארוסתו:

. הרי הוא מיפר נדריה

הרי הוא מיפר נדריה - בשותפות עם אביה:

. אשה שהקנו לו מן השמים

אשה שהקנו לו מן השמים - דהיינו יבמתו:

. אינו דין שיפר נדריה

אינו דין שיפר נדריה - בשותפות עם אביה:

. אמר לו רבי עקיבא לא. אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו. שאין לאחרים בה רשות. תאמר באשה שהקנו לו מן השמים שיש לאחרים

שיש לאחרים רשות בה - שגם היא זקוקה לשאר אחים:

בה רשות. אמר לו רבי יהושע. עקיבא דבריך בשני יבמין. מה אתה משיב על יבם אחד

מה אתה משיב על יבם אחד - כלומר תשובתך טובה על דברי ר״א שאומר שמיפר אפילו כשיש ב׳ יבמין, מה תשיבני על דברי שאני אומר לאחד ולא לשנים:

. אמר לו אין היבמה גמורה ליבם

אין היבמה גמורה ליבם - להתחייב מיתה הבא עליה כשם שהארוסה גמורה לאישה לענין חיוב מיתה. והלכה כר״ע:

כשם שהארוסה גמורה לאישה:

(ז) האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני. הרי הן קיימין

הרי הן קיימין לא אמר כלום - דהוה ליה קיום בטעות, לפי שיש נדרים שלא יחפוץ בקיומן:

. לא אמר כלום. הרי הן מופרין

הרי הן מופרין רבי אליעזר אומר מופר - דמסתמא אין אדם רוצה בנדרי אשתו:

. רבי אליעזר אומר מופר. וחכמים אומרים אינו מופר. אמר רבי אליעזר אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור

נדרים שבאו לכלל איסור - לאחר שנדרה אסורה בהם אם לא יפר לה הבעל:

. לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור. אמרו לו הרי הוא אומר (במדבר ל, יד) אישה יקימנו. ואישה יפרנו. את שבא לכלל הקם. בא לכלל הפר. לא בא לכלל הקם. לא בא לכלל הפר:

שבאו לכלל הקם - נדרים שחלו כבר:

(ח) הפרת נדרים

הפרת נדרים - שאמרה תורה (במדבר ל׳:ט׳) ואם ביום שמוע אישה יניא אותה:

כל היום

כל היום - עד שתחשך, שנאמר ביום שמעו. והא דכתיב מיום אל יום צריכא, דלא תימא ביממא אין בליליא לא, קמ״ל מיום אל יום דזימנין שיש לו זמן להפר מעת לעת, כגון אם נדרה בתחלת הלילה:

. יש בדבר להקל ולהחמיר כיצד. נדרה בלילי שבת

ויש בדבר להקל ולהחמיר - כלומר פעמים שיש להפרה זמן מועט ופעמים זמן מרובה:

נדרה בלילי שבת - האי דנקט בלילי שבת לאשמועינן שמפירין נדרים בשבת ואפילו שלא לצורך השבת. והחכם אינו מתיר בשבת אלא נדרים שהן לצורך השבת, ואע״פ שהיה לו פנאי מבעוד יום יכול להתיר לצורך השבת:

יפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך. נדרה עם חשכה מפר עד שלא תחשך. שאם חשכה ולא הפר אינו יכול להפר:

שאם לא הפר וחשכה אינו יכול להפר - שאין הפרת נדרים מעת לעת אא״כ נדרה מתחלת הלילה. ולענין הפרה אינו מועיל עד שיאמר מופר לך כלישנא דקרא, דהפרת הבעל הוא מכאן ולהבא בלא טעם, כמו את בריתי הפר (בראשית י״ז:י״ד). וחכם הוא שאומר מותר לך אין כאן נדר ואין כאן שבועה שהוא עוקר הנדר מעיקרו. ואם אמר החכם בלשון הפרה והבעל בלשון התרה, אינו מותר ואינו מופר. ואם אמר אם לא נדרת מדירך אני, דבריו קיימים, ואין צריך שיאמר קיים ליכי, הואיל ואפילו שתק כל אותו היום הנדר קיים, בדבור כל דהו נמי הוי קיום. ובשבת יאמר טלי אכלי טלי שתי, ולא יפר כדרך שיאמר בחול, והנדר בטל מאליו. ואם אינו יכול להכריחה, מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו. ודוקא ביטול כגון טלי אכלי שהוא מכריחה לעבור על נדרה הוא שמועיל אם חשב בלבו אע״פ שלא הוציא בשפתיו, אבל הפרה שאינו מכריחה לעבור על הנדר צריך להוציא בשפתיו ולא סגי אם הפר בלבו: