009_מסכת נדרים פרק ט

נדרים פרק ט

(א) רבי אליעזר אומר

רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו - כגון שיאמרו לו אילו היית יודע שיאמרו העולם לאביך ולאמך ראו גידולים שגדלתם, כמה בנכם קל בנדרים, ונמצאת מזלזל בכבודם, כלום היית נודר:

. פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. וחכמים אוסרין

וחכמים אוסרין - דחיישינן שמא משקר, כי הוא בוש לומר שלא היה מניח מלידור בשביל כבודם, ונמצא שחכם מתיר נדר זה בלא חרטה. ומיירי שהוא אינו מתחרט מעיקרא מעצמו, דקיי״ל פותחין בחרטה ואין צריך למצוא לו פתח בשעה שהוא מתחרט מעצמו מעיקרא:

. אמר רבי צדוק. עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו. יפתחו לו בכבוד המקום

יפתחו לו בכבוד המקום - על מלתיה דר״א קא פריך, כי היכי דפותחין בכבוד אביו ואמו ולא חיישינן שמא ישקר, יפתחו לו נמי בכבוד המקום ויאמרו לו אילו היית יודע שתקרא רע לפני המקום כלום היית נודר. ואמרו לו חכמים דר״א, מהא לא תסייען, דאף ר״א מודה בהא, דודאי ישקר, דלא חציף אינש כולי האי דיאמר שלא היה מניח בשביל כבוד המקום, ולא דמי לרשב״ג דפתח לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב כו׳. דהתם אומר לו מן הפסוקים כהך דתנן במתניתין שעובר על לא תשנא ולא תקום ולא תטור. אבל כשמזכירין לו כבוד המקום אז ודאי משקר. והלכה כחכמים:

. אם כן אין נדרים. ומודים חכמים לרבי אליעזר. בדבר שבינו לבין אביו ואמו

שבינו לבין אביו ואמו - כגון שהדיר את אביו מנכסיו:

. שפותחין לו בכבוד אביו ואמו:

(ב) ועוד אמר רבי אליעזר

ועוד אמר רבי אליעזר - קולא אחרת בנדרים:

. פותחין

פותחין - בנדרים בנולד, כגון דבר שאינו מצוי ונולד ונתחדש אחר שנדר ואילו ידע בשעת הנדר שיתחדש דבר זה לא היה נודר:

בנולד. וחכמים אוסרין. כיצד אמר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני. ונעשה סופר

וחכמים אוסרים - דטעמא דחרטה, משום שע״י חרטה נעקר הנדר מעיקרו, ובדבר שאינו מצוי אינו נעשה נדר עקור מעיקרו, כי בשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבוא לעולם:

ונעשה סופר - ת״ח והכל צריכים לו:

. או שהיה משיא את בנו בקרוב

או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר - וכגון שנדר לזמן ולא היה סבור שישיא את בנו בתוך אותו זמן ויצטרך לילך לחופת בנו. והלכה כחכמים:

. ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר. או שהיה משיא את בנו בקרוב. לא הייתי נודר. קונם לבית זה שאיני נכנס. ונעשה בית הכנסת. אמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר רבי אליעזר מתיר. וחכמים אוסרין:

(ג) רבי מאיר אומר. יש דברים

יש דברים שהם כנולד - נראין כנולד:

שהן כנולד. ואינן כנולד

ואינן כנולד - ופותחין בהם:

ואין חכמים מודים לו. כיצד. אמר קונם שאיני נושא את פלונית שאביה רע. אמרו לו מת

אמרו לו מת וכו׳ - ואע״ג דמיתה נולד הוי, הואיל ופירש בשעת נדרו בעבור מה היה נודר, נעשה כתולה נדרו בדבר, כאילו פירש כל זמן שאביה קיים, הלכך לא הוי נולד. אבל תנאי גמור לא הוי, הילכך צריך התרה. ובירושלמי מוכח שא״צ התרה. וכן פירש רמב״ם:

. או שעשה תשובה. קונם לבית זה שאיני נכנס שהכלב רע בתוכו. או שהנחש בתוכו. אמרו לו מת הכלב. או שנהרג הנחש. הרי הן כנולד. ואינן כנולד. ואין חכמים מודים לו:

(ד) ועוד אמר רבי מאיר. פותחין לו מן הכתוב שבתורה. ואומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ועל לא תטור (ויקרא יט, יז). ועל לא תשנא את אחיך בלבבך (שם). ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח). וחי אחיך עמך (ויקרא כה, לו) שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו. אמר אילו הייתי יודע

אילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר הרי זה מותר - אחר שיתירנו החכם. וכל המודר הנאה מחבירו, כשמתירין לו אין מתירין אלא בפני חבירו, דכתיב (שמות ד׳:י״ט) ויאמר ה׳ אל משה במדין לך שוב, אמר לו הקב״ה למשה, במדין נדרת במדין לך והתר את נדרך. לפי שנשבע משה לחותנו שלא יזוז ממדין בלא רשותו, דכתיב (שם ב׳) ויואל משה לשבת את האיש, והצריכו הקב״ה ללכת להתיר נדרו בפניו:

שהוא כן. לא הייתי נודר. הרי זה מותר:

(ה) פותחין לאדם בכתובת אשתו. ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה. והיתה כתובתה ארבע מאות דינרין. ובא לפני רבי עקיבא. וחייבו ליתן לה כתובתה. אמר לו. רבי שמנה מאות דינרין הניח אבא. ונטל אחי ארבע מאות. ואני ארבע מאות. לא דיה שתטול היא מאתים. ואני מאתים. אמר לו רבי עקיבא. אפילו אתה מוכר שער ראשך. אתה נותן לה כתובתה. אמר לו אילו הייתי יודע שהוא כן. לא הייתי נודר והתירה רבי עקיבא:

פותחין לו בכתובת אשתו - בפרעון כתובתה אם נדר לגרשה:

(ו) פותחין בימים טובים

פותחין בימים טובים ובשבתות - אם נדר להתענות, או שלא לאכול בשר לזמן קצוב, אומרים לו אילו שמת אל לבך לשבתות וימים טובים שבתוך זמן זה כלום היית נודר. ואין זה פותח בכבוד המקום:

. ובשבתות. בראשונה היו אומרים. אותן הימים

אותן הימים - שמצא להם פתח להתחרט:

מותרין. ושאר כל הימים אסורין. עד שבא רבי עקיבא ולימד. שהנדר שהותר מקצתו. הותר כולו:

מותרים - שהחכם מתירן:

ושאר הימים - שאין עליהם חרטה, נשארין באיסורן:

שנדר שהותר מקצתו הותר כולו - אע״פ שלא מצא פתח על כולו. דלא נדר מעיקרא אלא על דעת שיתקיים כולו, נמצא התרת מקצתו פתח לכולו:

(ז) כיצד. אמר קונם שאיני נהנה לכולכם. הותר אחד מהן הותרו כולן. שאיני נהנה לזה. ולזה. הותר הראשון. הותרו כולן. הותר האחרון האחרון מותר. וכולן אסורין. הותר האמצעי. הימנו ולמטה מותר. הימנו ולמעלה אסור. שאיני נהנה לזה קרבן

לזה ולזה - כגון שאסר הראשון עליו בקונם, ואמר על השני הרי זה כראשון ועל השלישי הרי זה כשני, וכן כולם. הותר הראשון הותרו כולם, שכולם תלויין בו:

לזה קרבן ולזה קרבן - הא מתניתין רבי שמעון היא דאמר גבי שבועת הפקדון אם היו חמשה תובעים אותו וכפר ונשבע והודה שאינו חייב קרבן על כל אחד עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד, והכא נמי צריך שיאמר לזה קרבן ולזה קרבן. אבל חכמים אומרים אם אמר שבועה שאיני חייב לך ולא לך ולא לך, חייב על כל אחד ואחד, והכא נמי אם אמר לא לזה ולא לזה ולא לזה, אע״פ שלא הזכיר קרבן על כל אחד, הוי כל אחד נדר בפני עצמו. וכן הלכה:

. ולזה קרבן. צריכין פתח לכל אחד ואחד:

(ח) קונם יין שאיני טועם. שהיין רע למעים אמרו לו והלא המיושן יפה למעים. הותר במיושן. ולא במיושן בלבד הותר

ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין - ודוקא שאמר אילו ידעתי כן לא הייתי נודר כלל או הייתי אומר ישן מותר וחדש אסור. אבל אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל יין אסור עלי חוץ מן הישן, הרי זה אין מותר לו אלא הישן בלבד, וכל שאר יין אסור:

. אלא בכל היין. קונם בצל שאיני טועם שהבצל רע ללב. אמרו לו הלא הכופרי. יפה ללב. הותר בכופרי. ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים. מעשה היה. והתירו רבי מאיר בכל הבצלים:

(ט) פותחין לאדם בכבוד עצמו

פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו - אם נדר לגרש את אשתו:

. ובכבוד בניו. אומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך. כך היא ווסתו של פלוני. מגרש את נשיו. ועל בנותיך. יהיו אומרין בנות גרושות הן. מה ראתה אמן

מה ראתה אמן להתגרש - אם לא שנמצא בה ערות דבר, ונמצא פוגם את בניו. ולא חיישינן שמא ישקר, שהוא אינו מתחרט אלא שהוא בוש לומר שאינו חושש לכבוד בניו:

של אלו להתגרש. ואמר אילו הייתי יודע שכן. לא הייתי נודר. הרי זה מותר:

(י) קונם שאיני נושא את פלונית כעורה. והרי היא נאה. שחורה. והרי היא לבנה. קצרה. והרי היא ארוכה. מותר בה. לא מפני שהיא כעורה. ונעשית נאה. שחורה. ונעשית לבנה. קצרה ונעשית ארוכה. אלא שהנדר טעות

אלא שהנדר טעות - מעיקרו, שבשעת הנדר היתה לבנה, ואינו צריך שאלה לחכם:

. ומעשה באחד שנדר

מעשה באחד שנדר וכו׳ - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, רבי ישמעאל אומר אפילו כעורה ונעשית יפה, שחורה ונעשית לבנה, ומעשה נמי וכו׳. דת״ק לא שרי אלא בזמן שהיה הנדר טעות מעיקרו, כגון שהיתה יפה בשעת הנדר. ורבי ישמעאל סבר שאע״פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר, הנדר מותר, דכיון שיכולין ליפותה לא היתה כעורה מעיקרא. ואין הלכה כרבי ישמעאל:

מבת אחותו הנייה. והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל בני לזו נדרת. אמר לו לאו. והתירו רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן. וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה. וכן הוא אומר בשאול (שמואל ב' א, כד) בנות ישראל אל שאול בכינה: