006_מסכת נדרים פרק ו

נדרים פרק ו

(א) הנודר מן המבושל

הנודר מן המבושל - שאמר קונם מבושל עלי:

. מותר בצלי ובשלוק

מותר בצלי ובשלוק - כל שנתבשל יותר מבישולו הראוי נקרא שלוק:

. אמר קונם תבשיל שאיני טועם. אסור במעשה קדירה רך

מעשה קדירה רך - שנאכל עם הפת:

ומותר בעבה

עבה - שנאכל בלא פת:

. ומותר בביצת טרמיטא

ביצת טרמיטא - מבושלת במים חמים ומשמרים אותה שלא תקפה:

ובדלעת הרמוצה:

ובדלעת הרמוצה - דלעת שטומנים אותה ברמץ, הוא אפר חם, ומתמתק בכך:

(ב) הנודר ממעשה קדירה אין אסור אלא ממעשה רתחתה

ממעשה רתחתה - אוכל עשוי מקמח שהורתח בקדרה. וכללא דמלתא, בנדרים הלך אחר לשון בני אדם לפי הזמן והמקום, ואי איכא דוכתא דקרו לצלי מבושל ולמבושל צלי, הנודר מן המבושל אסור בצלי, וכן כל כיוצא בזה. ואי רובא קרי ליה הכי ומיעוטא קרי ליה הכי, לא אמרינן זיל בתר רובא אלא הוי ספק נדרים, וכל ספק נדרים להחמיר:

. אמר קונם היורד לקדירה. שאיני טועם. אסור בכל המתבשלין בקדירה:

(ג) מן הכבוש. אין אסור אלא מן הכבוש של ירק. כבוש שאיני טועם. אסור בכל הכבושים. מן השלוק. אינו אסור אלא מן

אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק - דסתם כבוש של ירק הוא:

השלוק של בשר. שלוק שאיני טועם. אסור בכל השלקים. מן הצלי. אין אסור אלא מן הצלי של בשר. דברי רבי יהודה. צלי שאיני טועם. אסור בכל הצלויים. מן המליח. אין אסור אלא מן המליח של דג. מליח שאיני טועם. אסור בכל המלוחים:

כבוש שאיני טועם - משמע כל מיני כבוש. וכן שלוק, צלוי, מליח, בלא ה״א, משמע כל מינים של שלוק, ושל צלוי ושל מליח:

(ד) דג דגים

דג דגים שאיני טועם - לא דג ולא דגים והכל במשמע:

. שאיני טועם אסור בהן. בין גדולים בין קטנים. בין מלוחין. בין טפלין

טפלין - מבלי מלח:

. בין חיין בין מבושלין. ומותר בטרית טרופה

בטרית טרופה - דג שחותכים אותו חתיכות חתיכות ומוכרים אותו ויש לו שם בפני עצמו ואינו בכלל דג ודגים:

. ובציר

ציר - מים היוצאים מן הדגים המלוחים:

. הנודר מן הצחנה

ומורייס - שומן היוצא מדגים מלוחים:

צחנה - תערובת מיני דגים טרופים נקראים צחנה. ודוגמתו במסכת ע״ז [דף מ׳.] ההיא ארבא דצחנתא:

. אסור בטרית טרופה. ומותר בציר

ומותר בציר ובמורייס - הואיל ואין עיקר ממשות הדג מובלע בהם:

. ובמורייס. הנודר מטרית טרופה

הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס - דכיון דהזכיר טרופה, מכל דבר שמעורב בו מין דג משמע:

. אסור בציר ובמורייס:

(ה) הנודר מן החלב. מותר בקום

קום - הוא נסיובי דחלבא, מים היוצאים מן הגבינה:

. ורבי יוסי אוסר. מן הקום. מותר בחלב. אבא שאול אומר

אבא שאול אומר כו׳ בין מלוחה בין טפילה - דלא תימא הגבינה המיוחדת שבגבינה משמע ואין דרך לאכלה בלא מלח. והלכה כאבא שאול:

. הנודר מן הגבינה אסור בה. בין מלוחה. בין טפילה:

(ו) הנודר מן הבשר. מותר ברוטב

מותר ברוטב ובקיפה - רוטב הנקפה בשולי הקדרה נקרא קיפה:

. ובקיפה. ור' יהודה אוסר. אמר ר' יהודה מעשה ואסר עלי. רבי טרפון ביצים שנתבשלו עמו. אמרו לו וכן הדבר. אימתי בזמן

רבי יהודה אוסר - הואיל ויש בו טעם בשר. ואין הלכה כרבי יהודה:

אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי - דכיון שאמר בשר זה, שוייה עליה חתיכה דאיסורא ואסור בטעמו. אבל אם אמר קונם בשר עלי, לא אסר עצמו אלא בדבר הנקרא בשר:

שיאמר בשר זה עלי. שהנודר מן הדבר. ונתערב באחר. אם יש בו בנותן טעם אסור:

(ז) הנודר מן היין. מותר בתבשיל שיש בו טעם יין

מותר בתבשיל שיש בו טעם יין - כרבנן דרבי יהודה:

. אמר קונם יין זה שאיני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנותן טעם. הרי זה אסור. הנודר מן הענבים מותר ביין. מן הזיתים. מותר בשמן. אמר קונם זיתים וענבים אלו. שאיני טועם. אסור בהן. וביוצא מהן:

(ח) הנודר מן התמרים. מותר בדבש תמרים. מסתוניות

סתוניות - ענבים רעים הנשארים בגפנים בימות הסתיו, ואינם ראוים ליין ועושים מהם חומץ:

. מותר בחומץ סתוניות. רבי יהודה בן בתירא אומר. כל ששם תולדתו קרויה עליו

כל ששם תולדתו קרויה עליו - ואע״פ שנשתנה נקרא על שם עיקרו. כמו, דבש תמרים, חומץ סתוניות:

ונודר הימנו אסור אף ביוצא הימנו. וחכמים מתירין:

וחכמים מתירין - איכא בין ת״ק לחכמים, דת״ק סבר הנודר בסתוניות מותר בחומץ היוצא מהן ואסור בסתוניות, וחכמים מתירין בסתוניות עצמן, דכיון דסתוניות לאו בני אכילה נינהו, כי נדר מסתוניות דעתו על החומץ היוצא מהן לא על הסתוניות עצמן. והלכה כחכמים. פירוש אחר, וחכמים מתירין חומץ הסתוניות כמו דבש תמרים, דסבירא להו לחכמים דבין בדברים הראויים לאכילה בין שאינן ראויין לאכילה האוסר דבר אחד על עצמו מותר ביוצא ממנו:

(ט) הנודר מן היין. מותר ביין תפוחים. מן השמן. מותר בשמן שומשמין. מן הדבש. מותר בדבש תמרים. מן החומץ. מותר בחומץ סתוניות. מן הכרישין. מותר בקפלוטות

קפלוטות - מין ממיני הכרתים הגדלים בא״י:

. מן הירק. מותר בירקות השדה מפני שהוא שם לווי:

שהוא שם לווי - הבא לומר ירקות שדה צריך לחבר שם לירק ולומר ירקות שדה. וכן כולם. אבל בשביעית לפי שאין ירקות גינה מצויין שאין גדלין בלא עבודה ואוכלים ירקות שדה, לפיכך ירקות סתם בשביעית הוו ירקות שדה. משא״כ בשאר שני השבוע:

(י) מן הכרוב. אסור באיספרגוס. מן האיספרגוס. מותר בכרוב. מן הגריסים. אסור מן המקפה. ורבי יוסי מתיר

אספרגוס - מין כרוב הוא, אלא שאין כרוב נקרא בשם אספרגוס. פירוש אחר, אספרגוס, המים ששלקו בהם הכרוב:

מן הגריסין אסור במקפה - שאע״פ שהם נתונים לתוך המקפה עדיין שם גריסין עליהם:

ורבי יוסי מתיר - דקסבר מקפה של גריסין מקרו, גריסין גרידא לא מקרו:

. מן המקפה

מקפה - תבשיל עב של קטנית או של ציקי קדרה:

. מותר בגריסין. מן המקפה. אסור בשום. ורבי יוסי מתיר. מן השום מותר במקפה. מן העדשים. אסור באשישין

הנודר מן המקפה אסור בשום - רגילים היו לתת שום בכל מקפה כדי שיתן טעם, והשום הוא המקפה:

אסור באשישין - פסולת של עדשים. ואין הלכה כר׳ יוסי בתלתא בבי דמתניתין:

. ורבי יוסי מתיר. מן האשישים. מותר בעדשים. חטה חטים שאיני טועם

חטה חטים שאיני טועם - חטה משמע פת אפויה, חטים משמע לכוס:

. אסור בהן. בין קמח. בין פת. גריס גריסין. שאיני טועם. אסור בהן. בין חיין. בין מבושלים. רבי יהודה אומר קונם גריס. או חטה שאיני טועם מותר לכוס חיים: