013_מסכת כתובות פרק יג

כתובות פרק יג

(א) שני דייני

שני דייני גזילות - שהיו גוזרין גזירות על הגזלנים וקונסים עלינן קנסות:

גזירות היו בירושלם. אדמון וחנן בן אבישלום. חנן אומר שני דברים

שני דברים - שאין חכמים מודים לו:

. אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף

תשבע בסוף - כשישמעו בו שמת ותבוא לגבות כתובתה, תשבע שלא עיכבה בידה משל בעלה כלום:

. ולא תשבע בתחלה

ולא תשבע בתחלה - בשעת גביית מזונות. ורמב״ם פירש, תשבע בסוף, כשיבא בעלה ויכחישנה ויאמר הנחתי לך מזונות, תשבע שלא הניח לה כלום:

. נחלקו עליו בני כהנים גדולים. ואמרו תשבע בתחלה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי

רבן יוחנן בן זכאי אומר - והלכה כמותו. ודוקא אחר שלשה חדשים ליציאת הבעל פוסקין מזונות לאשה אם תבעה מזונות, אבל קודם זמן זה לא, שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן ויוצא:

. יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף:

(ב) מי שהלך למדינת הים. ועמד אחד ופרנס את אשתו. חנן אומר איבד את מעותיו

איבד את מעותיו - דאמר, לא אמרתי לך הלויני ואני אפרע. אבל אם הלוה את האשה מעות למזונותיה על מנת שתשלם לו, הוא תובעה והיא תובעת את הבעל וישלם. ואם הבעל טוען הנחתי לה מזונות, והיא אומרת לא הניח ורוצה להוציא ממנו, נשבע הבעל שבועת היסת ונפטר, ויהיו המעות חוב עליה לכשתתאלמן או תתגרש. ובהא מתניתין נמי הלכה כרבן יוחנן בן זכאי:

נחלקו עליו בני כהנים גדולים. ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי. יפה אמר חנן. הניח מעותיו על קרן הצבי:

(ג) אדמון אומר שבעה. מי שמת והניח בנים ובנות. בזמן שהנכסים מרובין. הבנים יורשים. והבנות ניזונות. ובנכסים מועטים

ובנכסים מועטים - שאין בהם פרנסה שנים עשר חודש לזכרים ולנקבות. ורמב״ם פירש, כל שאין בהם לפרנס הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות, קרוי נכסים מועטים:

. הבנות יזונו. והבנים יחזרו על הפתחים. אדמון אומר. בשביל שאני זכר הפסדתי

בשביל שאני זכר הפסדתי - כלומר, בשביל שאני זכר וראוי לירש בנכסים מרובים הפסדתי בנכסים מועטים. ואין הלכה כאדמון:

. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון:

(ד) הטוען את חברו כדי שמן. והודה בקנקנים

והודה בקנקנים - ריקים בלא שמן. וכגון שטענו חבירו עשרה כדי שמן יש לי אצלך:

. אדמון אומר

אדמון אומר - יש במשמעות טענה זו שמן וכדים, וכשהודה לו בכדים ריקים הוי הודאה במקצת וחייב שבועה:

. הואיל והודה במקצת הטענה ישבע. וחכמים אומרים

וחכמים אומרים - אין במשמעות טענה זו אלא שמן בלבד שיעור עשרה כדים, וכשהודה לו בכדים ריקים, מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו, ואין כאן הודאה במקצת ממין הטענה ואינו חייב שבועה. והלכה כאדמון:

. אין זו הודאה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון:

(ה) הפוסק מעות לחתנו. ופשט לו את הרגל

ופשט לו את הרגל - לשון בזיון, כלומר טול טיט ואבק שתחת רגלי. פירוש אחר, תלה אותי ברגלי על העץ, שאין לי מה ליתן לך. ורמב״ם פירש ופשט לו את הרגל, שהלך בדרך מרחוק:

. תשב עד שילבין ראשה. אדמון אומר

עד שתלבין ראשה - עד שתזקין. ואין כופין אותו לא לכנוס ולא לפטור:

אדמון אומר כו׳ - והלכה כאדמון:

יכולה היא שתאמר. אילו אני פסקתי לעצמי. אשב עד שילבין ראשי. עכשיו שאבא פסק עלי. מה אני יכולה לעשות. או כנוס. או פטור. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון:

(ו) העורר על השדה

העורר על השדה וכו׳ - ראובן מערער על השדה שביד שמעון ואומר לו, לוי שמכר לך גזלה ממני, והוא חתום על שטר המכירה שכתב לוי לשמעון שמכר לו:

. והוא חתום עליה בעד. אדמון אומר יכול הוא שיאמר

אדמון אומר יכול הוא שיאמר - מה שלא ערערתי בשעה שלקחת שדה זו מלוי וחתמתי עד בתוך השטר, לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין:

. השני נוח לי. והראשון קשה הימנו. וחכמים אומרים איבד את זכותו

איבד את זכותו - דהואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה. ואין הלכה כאדמון. ודוקא כשחתם בה בעד הוא דפליגי אדמון וחכמים, אבל אם הוא חתום בדיין לקיים את השטר, הכל מודים שלא איבד את זכותו, מפני שיכול לומר לא הייתי יודע מה שכתוב בשטר, שהדיין החותם על ההנפק לקיים את השטר אין צריך שידע מה שכתוב בשטר אלא שיכיר חתימת העדים בלבד:

. עשאה סימן לאחר. איבד את זכותו:

(ז) מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו

ואבדה דרך שדהו - שהחזיקו בה בעלי השדות שבמצריו:

. אדמון אומר. ילך בקצרה. וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה. או יפרח באויר:

ילך לו בקצרה - על כרחם יטול לו דרך לשדהו, אבל יברור לו דרך קצרה שלא ירבה ליטול. ובזמן שד׳ בני אדם מקיפים אותו מד׳ רוחות מודה אדמון לחכמים שכל אחד יכול לומר אייתי ראיה דדרכך גבאי ושקול. ואם אדם אחד הקיפהו מד׳ רוחות מודים חכמים לאדמון דממה נפשך אורחיה גביה הוא. לא נחלקו אלא כשהקיפהו אדם אחד שבא מכח ארבעה בני אדם. אדמון אומר, מצי אמר ליה ממה נפשך אורחי גבך, וחכמים אומרים מצי אמר ליה היאך, אי שתקת שתקת, ואי לא, מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו. והלכה כחכמים:

(ח) המוציא שטר חוב על חברו. והלה הוציא שמכר לו את השדה

והלה הוציא שמכר לו את השדה - הלוה הוציא עליו שטר מכירה מאוחרת לשטר ההלואה, ואומר שטרך מזויף או פרוע, שאם הייתי חייב לך לא היית מוכר לי את השדה, שהיה לך לגבות חובך:

. אדמון אומר יכול הוא שיאמר. אילו הייתי חייב לך. היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה. וחכמים אומרים זה היה פקח

זה היה פקח שמכר לו את השדה - לפי שהיה זה מבריח מטלטליו, ולא היה לו מהיכן ימשכננו על חובו, ועכשיו יטול את הקרקע. ובאתרא דהלוקח יהיב זוזי והדר כתבי שטר מכירה כולי עלמא לא פליגי שהיה למוכר לעכב בחובו המעות שקיבל ולא יכתוב לו השטר, וכיון שכתבו הוכיח שאין לו עליו חוב. כי פליגי, באתרא דכתבי שטרא והדר יהיב הלוקח זוזי, אדמון סבר, איבעי ליה לממסר מודעה איני מוכר לו אלא כדי שאוכל למשכנו. וחכ״א האי דלא מסר מודעא כי ירא שמא ישמע הדבר וימנע מלקנות את השדה. והלכה כחכמים:

. שמכר לו את הקרקע. מפני שהוא יכול למשכנו:

(ט) שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר. אילו הייתי חייב לך. כיצד אתה לוה ממני. וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו

וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו - והלכה כחכמים:

. וזה גובה שטר חובו:

(י) שלש ארצות לנשואין

שלש ארצות, לנשואין - שאם נשא אשה באחת מהן אינו יכול לכופה לצאת אחריו מארץ אל ארץ:

. יהודה. ועבר הירדן. והגליל. אין מוציאין מעיר לעיר. ומכרך

כרך - גדול מעיר. והוא מקום שווקים, ומכל סביביו באין שם לסחורה וכל דבר מצוי בו:

לכרך. אבל באותה הארץ. מוציאין מעיר לעיר. ומכרך לכרך. אבל לא מעיר לכרך

אבל לא מעיר לכרך - שישיבת הכרכין קשה, מפני שהכל מתיישבים שם ודוחקים ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר:

. ולא מכרך לעיר

ולא מכרך לעיר - דבכרך שכיחי כל מילי, בעיר לא שכיחי כל מילי:

. מוציאין מנוה הרעה. לנוה היפה. אבל לא מנוה היפה. לנוה הרעה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף לא מנוה רעה. לנוה יפה. מפני שהנוה היפה בודק:

מפני שהנוה היפה בודק - את הגוף ומחליאו, ששינוי וסת אפילו לטובה תחלת חולי מעים. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואם איש מארץ הגליל נשא אשה בארץ יהודה או איפכא, כופין אותה לצאת עמו, שעל מנת כן נשאה. ובכל מקום מוציאים מעיר שרובה עובדי כוכבים לעיר שרובה ישראל, אבל לא מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים:

(יא) הכל מעלין

הכל מעלין - את כל בני ביתו אדם כופה לעלות עמו לירושלים, ואפילו אם קנה עבד עברי ילך העבד אחריו על כרחו, ואפילו מנוה היפה לנוה הרע, ואפילו מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים:

לארץ ישראל. ואין הכל מוציאין

ואין הכל מוציאין - ואין מוציאין שום אדם:

. הכל מעלין לירושלם. ואין הכל מוציאין. אחד האנשים

אחד האנשים ואחד הנשים - אם הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות, תצא בלא כתובה. ואם היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות, יוציא ויתן כתובה:

. ואחד הנשים (נוסח אחר ואחד עבדים) נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בארץ ישראל. וגירשה בקפוטקיא

קפוטקיא - היא כפתור. וקורין לה בערבי דמא״ת. ומעותיה גדולות ושוקלות יותר משל ארץ ישראל. ומשום דכתובת אשה מדברי סופרים, הקלו בה לפרוע אותה בפחות שבמעות. ורבן שמעון בן גמליאל סבר כתובה דאורייתא, ומשום הכי אזיל בה לחומרא. ולית הלכתא כוותיה:

. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בקפוטקיא. וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. רבן שמעון בן גמליאל אומר. נותן לה ממעות קפוטקיא. נשא אשה בקפוטקיא. וגירשה בקפוטקיא. נותן לה ממעות קפוטקיא: