יבמות פרק יב
(א) מצות חליצה
מצות חליצה - ואפילו שלשתן הדיוטות. והא דקרי להו דיינים, שצריך שיהיו יודעים להקרות הפסוקים כעין דיינים. ואע״ג דתנן מצות חליצה בשלשה, צריכין לצרף עמהן שנים אחרים, שתהיה חליצה בחמשה לפרסומי מילתא. והשנים הללו שמוסיפים על השלשה אפילו אין יודעים להקרות:
בשלשה דיינין. ואפילו שלשתן הדיוטות חלצה במנעל
מנעל - של עור רך חליצתו כשרה, אבל לכתחלה לא, גזירה שמא יחלוץ במנעל קרוע מלמעלה, דאפילו כי קרוע מייתב אכרעיה הואיל והוא רך, ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא. אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה, ליכא למגזר שמא יחלוץ בסנדל קרוע, הלכך עיקר חליצה בסנדל היא:
חליצתה כשרה. באנפילין חליצתה פסולה
באנפליאות - כמין בתי רגלים של בגד:
חליצתה פסולה - דמידי דמגין בעינן, כתיב הכא (דברים כ״ה) נעלו וכתיב התם (יחזקאל י״ז) ואנעלך תחש, והוא עור:
. בסנדל שיש לו עקב כשר. ושאין לו עקב פסול. מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה. מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה:
מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה - שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה:
(ב) חלצה בסנדל שאין שלו. או בסנדל של עץ
בסנדל של עץ כשרה - והוא שיהיה מחופה עור:
או בשל שמאל בימין. חליצתה כשרה. חלצה בגדול
חלצה בגדול - שהיה הסנדל גדול ממדת רגלו, אם יכול להלוך בו חליצתו כשרה:
שהוא יכול להלוך בו. או בקטן
או בקטן - ממדת רגלו, אם חופה את רוב רגלו חליצתו כשרה. והלכה כרבי אליעזר במה שפוסל חליצה בלילה, ואין הלכה כמותו במה שמכשיר חליצה בשמאל:
שהוא חופה את רוב רגלו חליצתה כשרה. חלצה בלילה חליצתה כשרה. ור' אליעזר פוסל. בשמאל חליצתה פסולה. ורבי אליעזר מכשיר
(ג) חלצה ורקקה אבל לא קראה. חליצתה כשרה קראה ורקקה אבל לא חלצה. חליצתה פסולה. חלצה וקראה אבל לא רקקה. רבי אליעזר אומר חליצתה פסולה. רבי עקיבא אומר חליצתה כשרה. אמר רבי אליעזר ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב. אמר לו רבי עקיבא משם ראיה. ככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה באיש:
חלצה ולא קראה חליצתה כשרה - דכי כתב רחמנא ככה דמשמע עיכובא, אמעשה הוא דכתיב (דברים כ״ה:ט׳) ככה יעשה לאיש, וקריאה דיבור בעלמא הוא:
דבר שהיא מעשה באיש - כגון חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש, לאפוקי רקיקה דלאו מעשה בגופו של איש הוא:
(ד) החרש שנחלץ
החרש שנחלץ חליצתו פסולה - שאינו פוטרה במקום שיש אח אחר כשר:
והחרשת שחלצה
והחרשת שחלצה פסולה - שהיא עצמה אינה נפטרת בחליצתה, ואין לה תקנה אלא ביבום, ואם רצה אחר כך להוציא יוציא בגט:
. והחולצת לקטן
והחולצת לקטן חליצתה פסולה - כל היכא דתנינן בפרקין חליצה פסולה, אינה יכולה להתיבם אחר אותה חליצה וצריכה חליצה אחרת מעלייתא להתירה לעלמא. והאי תנא דקרי לחליצת קטן חליצה פסולה דמשמע שפוסלה מלהתיבם, ר׳ מאיר היא, דאילו רבנן אמרי אין בחליצת קטן כלום ולא נפסלה מלהתיבם. והלכה כחכמים:
. חליצתה פסולה. קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל. ואם לא חלצה חליצתה פסולה:
(ה) חלצה בשנים
חלצה בשנים - כשרים:
או בשלשה
או בשלשה - והיה אחד מהם קרוב או פסול, דלא נשתיירו כי אם שנים כשרים:
. ונמצא אחד מהן קרוב או פסול. חליצתה פסולה
חליצתה פסולה - וכן הלכה שאין חליצה כשרה בפחות משלשה:
. רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין. ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה. בבית האסורין. ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר:
(ו) מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין. והן משיאין לו עצה ההוגנת לו
עצה ההוגנת לו - אם הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך:
. שנאמר (דברים כה, ח) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו. והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. והוא אומר לא חפצתי לקחתה. ובלשון הקדש היו אומרים. ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו רוק הנראה לדיינים. וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. עד כאן היו מקרין. וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם. וגמר את כל הפרשה. הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה. ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל:
קוראה מאן יבמי - וקורא, לא חפצתי לקחתה. חולצת ורוקקת וקוראה, ככה יעשה לאיש. והלכה כרבי יהודה דאמר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל: