004_מסכת יבמות פרק ד

יבמות פרק ד

(א) החולץ ליבמתו

החולץ ליבמתו - הוא מותר בקרובותיה. דלאו חליצה היא, דהא לא בעיא חליצה. וקרובות וקרובים דמתניתין היינו הנך דנאסרות על האיש מחמת אשתו וקרובים הנאסרים על אשה מחמת בעלה:

ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה. והיא מותרת בקרוביו. ולא פסלה מן הכהונה. אין הולד של קיימא. הוא אסור בקרובותיה. והיא אסורה בקרוביו. ופסלה מן הכהונה:

אם אין הולד של קיימא - שהוא נפל:

(ב) הכונס את יבמתו. ונמצאת מעוברת. וילדה. בזמן שהולד של קיימא. יוציא. וחייבין בקרבן

וחייבין בקרבן - שבעל אשת אח שלא במקום מצוה. והולד כשר ממה נפשך:

. ואם אין הולד של קיימא. יקיים. ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון. יוציא. והולד כשר. וחייבין באשם תלוי:

וחייבין אשם תלוי - שכל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי:

(ג) שומרת יבם

שומרת יבם - שהיא ממתנת ומצפה ליבם:

. שנפלו לה נכסים

שנפלו לה נכסים - מבית אביה:

. מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. מתה. מה יעשו בכתובתה

מה יעשו בכתובתה - מנה ומאתים ותוספת ונדוניא שהכניסה לו וקבל עליו אחריות:

. ובנכסים הנכנסין ויוצאין עמה בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב

ובנכסים הנכנסים ויוצאים - נכסי מלוג. שכשהיא נכנסת נכנסין עמה וכשיוצאת מבעלה יוצאין עמה:

בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב - דספק נשואה היא וזוכה היבם בחצי ירושתה מספק, שהבעל יורש את אשתו, וזה שספק נשואה היא אצלו זוכה בפלגא:

. ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן

נכסים בחזקתן - נכסי צאן ברזל, בחזקתן. ולא פירשו ב״ה אי בחזקת יורשי האשה שהיו הנכסים שלה, אי בחזקת יורשי הבעל שאחריותם עליו. ולענין דינא יחלוקו אפילו לדברי ב״ה:

. כתובה בחזקת יורשי הבעל. נכסים הנכנסים ויוצאים עמה בחזקת יורשי האב:

(ד) כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר

כאשתו לכל דבר - שמגרשה בגט ולא בעיא חליצה, ומחזירה כשירצה ולא מיתסרא עליה:

. ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:

על נכסי בעלה הראשון - שיהיו קרקעות של בעלה הראשון אחראין וערבאין על כתובתה. ואי לית לה כתובה מבעלה הראשון כותב לה היבם כתובה על נכסיו, והיא מנה בלבד:

(ה) מצוה בגדול

מצוה בגדול ליבם - כדילפינן מוהיה הבכור:

לייבם. לא רצה מהלכין על כל האחין. לא רצו. חוזרין אצל גדול ואומרים לו עליך מצוה. או חלוץ. או יבם:

(ו) תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבא ממדינת הים. או בחרש או בשוטה. אין שומעין לו. אלא אומרים לו עליך מצוה

ובגדול - שהיה גדול האחים במדינת הים, ותלה גדול האחין שלפנינו בו לומר המתינו לו, שהוא גדול ממני:

[ובחרש ובשוטה - עד שיבריאו. אין שומעין לו]:

עליך מצוה - אף על פי שאחיך שבמדינת הים הוא גדול ממך, כיון שאתה גדול האחין שלפנינו עליך מצוה, דשהויי מצוה לא משהינן:

. או חלוץ. או יבם:

(ז) החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין

הרי הוא כאחד מן האחין - ולא הפסיד חלקו בשביל שחלץ. דסלקא דעתך אמינא לקנסיה הואיל והפסידה מיבום שפסלה על האחים:

לנחלה. ואם יש שם אב נכסים של אב. הכונס את יבמתו. זכה בנכסי

זכה בנכסי אחיו - ואפילו גרשה למחר, דיקום על שם אחיו אמר רחמנא, והרי קם:

ם של אחיו. רבי יהודה אומר. בין כך. ובין כך. אם יש שם אב נכסים של אב

נכסים של אב - דכתיב והיה הבכור, מה בכור אין לו בחיי האב, אף יבם אין לו בחיי האב. ואין כן הלכה, אלא הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו ואפילו במקום אב:

. החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה

אסור בקרובותיה - כאילו היא אשתו, וכל קרובות הנאסרות מחמת אשה גמורה אסורות מדרבנן בחלוצה:

. והיא אסורה בקרוביו הוא אסור באמה. ובאם אמה. ובאם אביה. ובבתה. ובבת בתה. ובבת בנה. ובאחותה. בזמן

בזמן - שהיא קיימת. אאחותה קאי ולא אשאר עריות:

שהיא קיימת. והאחין מותרין. והיא אסורה באביו. ובאבי אביו. ובבנו. ובבן בנו. באחיו. ובבן אחיו. מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו

מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו - ולא אמרינן צרה כחלוצה שיהא אסור באחות צרת חלוצתו כמו שהוא אסור באחות חלוצתו:

ואסור בצרת קרובת חלוצתו:

ואסור בצרת קרובת חלוצתו - ראובן חלץ ללאה, ורחל נשואה לנכרי ולה צרה, ומת הנכרי, אסורה אותה צרה לראובן. וטעמא הוי, שבזמן שלאה חולצת מוליכה רחל אחותה עמה לב״ד, וכולי עלמא לא ידעי להי מינייהו חליץ, ואיכא דסברי דלרחל חליץ, וכי נסיב צרת רחל דהיינו צרת קרובת חלוצתו אמרי צרת חלוצתו נסיב, דאינהו סברי שרחל וצרתה נשי אחיו היו, שהרי חלץ לרחל. אבל אין היבמה מוליכה צרתה עמה בזמן שחולצת, הלכך כי נסיב אחות הצרה לא אמרי אחות חלוצה נסיב:

(ח) החולץ ליבמתו. ונשא אחיו את אחותה ומת. חולצת ולא מתיבמת. וכן המגרש את אשתו

וכן המגרש את אשתו וכו׳ - בגמרא פריך, וכן סלקא דעתך. אלא אימא אבל המגרש את אשתו וכו׳, שאחות גרושה מדברי תורה ולכך פטורה מן החליצה ומן היבום, ואחות חלוצה מדברי סופרים ולכך חולצת ולא מתיבמת:

. ונשא אחיו את אחותה ומת. הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום:

(ט) שומרת יבם

שומרת יבם - ממתנת ליבם:

שקידש

שקידש - אחד מן האחים את אחותה אחר שנפלה זו לפניהן והוזקקה לכולן:

אחיו את אחותה. משום רבי יהודה בן בתירא אמרו. אומרים לו המתן

המתן - מלכנוס, דקא פגעת באחות זקוקה:

עד שיעשה אחיך

עד שיעשה אחיך מעשה - שיכנוס אחיך את היבמה או יחלוץ לה ויעקור את זיקתה מעליך:

הגדול מעשה. חלצה לה אחיו. או כנסה יכנוס את אשתו. מתה היבמה

מתה היבמה יכנוס את אשתו - דאפילו כנסה ומתה מותר באחותה:

. יכנוס את אשתו. מתיבם יוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה:

מת היבם - ולא נותר אח אלא זה שקידש את אחותה:

מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה - אבל יבומי לא, משום דאחות גרושתו היא. ובגמרא פסיק הלכה כרבי יהודה בן בתירא:

(י) היבמה לא תחלוץ

לא תחלוץ וכו׳ - מפרש בגמרא טעמא, דכתיב (דברים כ״ה) אם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו וגו׳, הא אם יחפוץ ייבם, כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה:

. ולא תתיבם. עד שיש לה שלשה חדשים. וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להן שלשה חדשים. אחד בתולות

בתולות - גזרינן אטו בעולות. וארוסות אטו נשואות. וכן הלכה. והנך שלשה חדשים הם תשעים יום חוץ מיום שמת בו בעלה או שנתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסה בו:

. ואחד בעולות. אחד גרושות. ואחד אלמנות. אחד נשואות. ואחד ארוסות. רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו

הנשואות יתארסו - דטעמא דאסורה כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני, שלא תלד בן, ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון, ובארוסות ליכא למימר הכי:

. והארוסות ינשאו

והארוסות ינשאו - דהא לא איעבור מראשון:

. חוץ מן הארוסות שביהודה. מפני שלבו גס בה. רבי יוסי אומר. כל הנשים יתארסו

חוץ מארוסה שביהודה - שהיו מיחדין את הכלה ואת החתן ביהודה קודם כניסתן לחופה כדי שיהיה רגיל ומשחק עמה ולא יהיו בושים זה מזה בבעילת מצוה, לכך חיישינן שמא בעל:

כל הנשים יתארסו - משום דר״י לא מפליג בין אלמנה לגרושה ומתיר לאלמנה ליארס אפילו תוך שלשים יום של ימי אבלה, אתא רבי יוסי לאפלוגי עליה בהא, ואסר לאלמנה ליארס תוך שלשים של ימי אבלה:

. חוץ מן האלמנה. מפני האיבול:

(יא) ארבעה אחין. נשואין ארבע נשים ומתו. אם רצה הגדול שבהם ליבם את כולן. הרשות בידו. מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת. ביאתה. או חליצתה. של אחת מהן. פוטרת צרתה. היתה אחת כשרה. ואחת פסולה. אם היה חולץ חולץ לפסולה

ארבעה אחים וכו׳ - הוא הדין אפילו נשי טובא נמי, אם אפשר בסיפוקייהו הרשות בידו לכנוס את כולן. והאי דנקט ארבע, עצה טובה קמשמע לן, ארבע אין טפי לא, כי היכי דנמטייהו עונה בחודש:

ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה - ולא מיבם לתרוייהו, דכתיב (דברים כ״ה:ט׳) אשר לא יבנה את בית אחיו, בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים. ולא חליץ לתרוייהו, שכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה, והואיל ותרווייהו כי הדדי לא סלקי ליבום כדאמרינן בית אחד הוא בונה, הכי נמי לא סלקי לחליצה:

חולץ לפסולה - ולא יפסול את הכשרה לכהונה, שהחלוצה פסולה לכהונה, ולא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להן:

. ואם היה מיבם מיבם לכשרה:

(יב) המחזיר גרושתו. והנושא חלוצתו. והנושא קרובת חלוצתו

המחזיר את גרושתו - משנישאת:

והנושא את חלוצתו - דקיימא עליה בלאו דלא יבנה, כיון שלא בנה שוב לא יבנה:

והנושא קרובת חלוצתו - דקסבר ר״ע דחלוצתו כאשתו, שהכתוב קראה ביתו, דכתיב (שם) בית חלוץ הנעל. וקסבר נמי ר״ע יש ממזר מחייבי לאוין. ואינה הלכה:

יוציא. והולד ממזר דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים אין הולד ממזר. ומודים. בנושא קרובת גרושתו

קרובת גרושתו - דגרושתו כאשתו. ואמה ואחותה חייבי כריתות נינהו:

. שהולד ממזר:

(יג) איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא

כל שאר בשר שהוא בלא יבא - כל קורבה שהיא בלאו, ואפילו אין בה כרת:

. דברי רבי עקיבא. שמעון התימני אומר. כל שחייבים עליו כרת בידי שמים. והלכה כדבריו. רבי יהושע אומר. כל שחייבים עליו מיתת בית דין. אמר רבי שמעון בן עזאי. מצאתי מגילת יוחסין בירושלם. וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש. לקיים דברי רבי יהושע. אשתו שמתה מותר באחותה. גרשה ומתה מותר באחותה. נשאת לאחר ומתה מותר באחותה. יבמתו שמתה מותר באחותה. חלץ לה ומתה מותר באחותה:

כל חייבי כרת - אבל לא חייבי לאוין. וכן הלכה, שכל שאיסורו אסור כרת הולד ממזר, חוץ מן הנדה. אבל מחייבי לאוין אין הולד ממזר: