002_מסכת חלה פרק ב

חלה פרק ב

(א) פירות חוצה לארץ

פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה - דכתיב (במדבר ט״ו:י״ח) אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות חוצה לארץ:

. שנכנסו לארץ. חייבים בחלה. יצאו מכאן לשם

מכאן לשם - מא״י לחו״ל:

ר' אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר:

ר״א מחייב - דכתיב (שם) והיה באכלכם מלחם הארץ, בין שאתם אוכלים אותו בארץ בין שאתם אוכלים אותו בחו״ל, הואיל ולחם הארץ הוא, חייב בחלה:

ורבי עקיבא פוטר - דשמה משמע ליה מיעוטא, שמה אתם חייבים, ואין אתם חייבים בחוצה לארץ, אע״פ שאתם אוכלים מלחם הארץ. והלכה כרבי עקיבא:

(ב) עפר חו

עפר חו״ל הבא בספינה לארץ - בספינה נקובה איירי, ורגבי האדמה סותמין את הנקב שאין המים נכנסים בה:

צה לארץ שבא בספינה לארץ. חייבת במעשרות

חייבת במעשרות - אם זרע וצמחו הזרעים בעפר שבתוך הספינה. ואע״פ שמעפר חו״ל הוא, הואיל והיא נקובה הזרע יונק מלחות עפרה של ארץ ישראל:

ובשביעית. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת

אימתי בזמן שהספינה גוששת - נוגעת בגושי העפר, כלומר שהיא דבוקה בארץ:

. עיסה שנילושה במי פירות

עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה - בירושלמי מוכיח קצת שאין הלכה כסתם משנה זו, ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מחלה. הלכך אין ללוש עיסה שיש בה שיעור חלה במי ביצים או במי פירות לבדם בלא תערובת מים, הואיל ולא אתבריר הלכה אי חייבת בחלה או פטורה:

. חייבת בחלה. ונאכלת בידים מסואבות:

ונאכלת בידים מסואבות - שאין אוכל מוכשר לקבל טומאה עד שיבואו עליו מים או אחד משבעה משקין, [ומה] שלא הוכשר לקבל טומאה אין הידים מסואבות פוסלות אותה:

(ג) האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה

וקוצה חלתה ערומה - מפרשת חלה ומברכת על הפרשתה, והוא שפניה של מטה טוחות בקרקע וכל ערותה מכוסה. והעגבות אין בהן משום ערוה לענין ברכה. אבל האיש אינו יכול לברך ערום שאי אפשר לו לכסות ערותו שבולטים הביצים והגיד:

. מפני שהיא יכולה לכסות עצמה. אבל לא האיש. מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה

מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה - כגון שהוא טמא, ואין שם ארבעים סאה שיטבול בהן:

יעשנה קבין

יעשנה קבין - יעשה כל עיסתו קב קב, כדי שלא תתחייב בחלה ויצטרך להפריש בטומאה:

ואל יעשנה בטומאה

יעשנה בטומאה - דהכי עדיף טפי ממה שיפטור עיסתו מן החלה ולא יהיה בה חלק לשם. ואין הלכה כרבי עקיבא:

. ור' עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים. שכשם שהוא קורא לטהורה. כך הוא קורא לטמאה. לזו קורא חלה בשם. ולזו קורא חלה בשם. אבל קביים אין להם חלק בשם.

(ד) העושה עיסתו קבים

קבים - קב קב בפני עצמו:

. ונגעו זה בזה

ונגעו זה בזה - אין הנגיעה מצרפתן להתחייב בחלה:

. פטורים מן החלה עד שישוכו

עד שישוכו - שיתדבקו זה בזה כל כך שאם בא להפרידם נתלש מזו לזו:

. רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל

אף הרודה ונותן לסל - הרודה חלות מן התנור לאחר שנאפו ונותנם בסל:

. הסל מצרפן לחלה:

הסל מצרפן לחלה - ואף על פי שאין נושכות. והלכה כרבי אליעזר. והא דמצרכי רבנן נשיכה ור׳ אליעזר נגיעה, הני מילי לצרף שני עיסות יחד שאין בכל אחת כשיעור, אבל לענין לתרום [מן] המוקף אף נגיעה לא בעי, רק שיהיו סמוכים זה לזה. ובשלהי פרקין דאמר רבי אליעזר נותן פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף, אלמא בעינן נגיעה לענין מוקף, טהורה וטמאה שאני מפני שהוא דבר שמקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף:

(ה) המפריש חלתו קמח אינה חלה

אינה חלה - דראשית עריסותיכם כתיב:

. וגזל ביד כהן

וגזל ביד כהן - וצריך להחזירה לבעלים, שאם תשאר בידו יהיה סבור שעיסתו פטורה:

. העיסה עצמה

העיסה עצמה - שהפריש חלתה קמח חייבת בחלה:

חייבת בחלה. והקמח

והקמח - שבא ליד כהן בתורת חלה:

אם יש בו

אם יש בו כשעור - חמשת רבעים קמח, חייבת בחלה:

כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים

ואסורה לזרים - כל הקמח שבא ליד כהן, וחומרא בעלמא הוא, לפי שראו שבא ליד כהן שלא יאמרו ראינו זר אוכל חלות:

. דברי ר' יהושע. אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר

וקפשה זקן זר - חטפה זקן זר ואכלה:

. אמר להם אף הוא קלקל לעצמו

קלקל לעצמו - דאכלה ואיענש:

ותיקן לאחרים:

ותיקן לאחרים - שאחרים אוכלין ותולין בו, ומוצאים פתח להתיר, לפי שראוהו שאכל:

(ו) חמשת רבעים

חמשת רבעים - של קב חייבין בחלה, דכתיב (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם, ועיסת מדבר היתה עומר לגלגולת, והעומר עשירית האיפה הוא, האיפה שלש סאין, והסאה ששה קבין, הרי י״ח קבין באיפה, והקב ד׳ לוגין, הרי ע״ב לוגין. עשירית ע׳ ז׳ לוגין, ועשירית שני לוגין הוא ביצה וחומש ביצה, שהלוג הוא ששה ביצים. כשבאו לירושלים והוסיפו שתות על המדות נמצא ו׳ לוגין [הם] ה׳, ולוג הז׳ [צ״ל ולוג הוא] חמשה ביצים, שכל ששה נעשים חמשה, וביצה וחומש ביצה נעשית ביצה. נמצא העומר שהיה במדבר שבעה לוגים וביצה וחומש ביצה, נעשה בירושלים ששה לוגין. כשבאו לציפורי והוסיפו שתות על המדות של ירושלים, נעשו הו׳ לוגין חמשה. והיינו חמשת רבעים קמח. ונקראו הלוגין רבעים, לפי שהלוג הוא רובע הקב, שהקב ד׳ לוגין:

קמח חייבים בחלה. הם. ושאורן. וסובן

הן ושאורן - השאור שנותנין לתוכן:

וסובן - הוא הדק:

. ומורסנן

מורסנן - הוא הגס. כולן מצטרפין עם הקמח להשלים השיעור, שכן עני אוכל פתו בעיסה מעורבת עם סובין ומורסנן:

. חמשת רבעים חייבין. ניטל מורסנן מתוכן

ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורים - שאין דרך עיסה להחזיר מורסן לתוכה לאחר שנטל ממנה:

. וחזר לתוכן. הרי אלו פטורין.

(ז) שעור החלה אחד מעשרים וארבעה

אחד מעשרים וארבעה - לפי שבעל הבית עיסתו מעוטה, ובפחות מאחד מעשרים וארבעה אין בה כדי מתנה, והתורה אמרה תתנו שיהא בו כדי נתינה:

. העושה עיסה לעצמו. והעושה למשתה בנו

והעושה למשתה בנו - אף על פי שעושה עיסה מרובה לא פלוג בעיסת בעל הבית:

. אחד מעשרים וארבעה. נחתום שהוא עושה למכור בשוק. וכן האשה

נחתום העושה למכור בשוק - עיסתו מרובה, ובאחד ממ״ח יש בה כדי מתנה:

וכן האשה העושה למכור - אע״פ שעיסתה מעוטה לא פלוג בפת העשוי למכור:

שהיא עושה למכור בשוק. אחד מארבעים ושמנה. נטמאת

נטמאת - הואיל ולשריפה עומדת א׳ ממ״ח:

עיסתה שוגגת או אנוסה. אחד מארבעים ושמנה. נטמאת מזידה. אחד מעשרים וארבעה. כדי שלא יהא חוטא נשכר:

(ח) רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על הטמא

נטלת מן הטהור על הטמא - ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה:

. כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה. נוטל כדי חלה

נוטל כדי חלה - שיעור חלה שצריך ליטול מן הטהור והטמא, נוטל מאותה עיסה הטהורה שלא הורמה חלתה:

מעיסה שלא הורם חלתה. ונותן פחות מכביצה באמצע

ונותן פחות מכביצה באמצע - בין הטמאה והטהורה, דפחות מכביצה אינו מטמא, ומניח החלה על אותו פחות מכביצה המחבר בין הטמאה והטהורה, שאין החלה מקבלת טומאה בכך:

כדי שיטול מן המוקף

כדי שיטול מן המוקף - שתהיה הטמאה מחוברת לטהורה ע״י אותו פחות מכביצה, וכאילו הטמאה וטהורה עיסה אחת:

. וחכמים אוסרין:

וחכמים אוסרין - ליטול מן הטהורה על הטמאה, דחיישינן שמא יגע זו בזו אלא נוטל מן הטהור לעצמו ומן הטמא לעצמו. והלכה כחכמים: