003_מסכת מעשרות פרק ג

מעשרות פרק ג

(א) המעביר תאנים

המעביר תאנים - דרך חצרו, להוליכם למקום שעושים הקציעות:

בחצרו לקצות. בניו ובני ביתו אוכלים ופטורין. הפועלים שעמו בזמן שאין להם עליו מזונות אוכלין ופטורין

אוכלין ופטורין - דחצר אינה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו, אבל הוא אסור לאכול אלא במקום שעושים הקציעות, משום דבמקומו ניכר שלא נגמרה מלאכתו ושלא במקומו אינו ניכר. ובניו מותרין אפילו במקום שאין עושין בו הקציעות, שאין תלוי בהם לימלך וכיון שדעת אביהן לעשות מהן קציעות מותרין, אבל הוא שבידו לימלך אינו מותר אלא במקום שעושים הקציעות:

. אבל אם יש להם עליו מזונות

אבל אם יש להם עליו מזונות - שקצץ להן, דאינן אוכלין מן התורה, כיון שאינו גמר מלאכה דלא שכרן אלא להעבירן עד מקום שעושים הקציעות:

הרי אלו לא יאכלו:

הרי אלו לא יאכלו - דהוי מקח, ולגבי לוקח חשיבי כנגמרה מלאכתן שהלוקח עיניו במקחו:

(ב) המוציא פועליו לשדה

המוציא פועליו לשדה - למלאכה אחרת ולא ללקוט פירות, דהשתא אין אוכלין מן התורה:

. בזמן שאין להם עליו מזונות. אוכלין ופטורין

אוכלין ופטורין - אם נתן להם, דמתנה אינה כמכר:

. ואם יש

ואם יש להן עליו מזונות - שקצץ להן:

להם עליו מזונות אוכלין אחת אחת

אוכלין אחת אחת וכו׳ - דלא הוי קבע:

מן התאנה. אבל לא מן הסל ולא מן הקופה ולא מן המוקצה:

ולא מן המוקצה - כרי של תאנים:

(ג) השוכר את הפועל לעשות בזיתים

לעשות בזיתים - לעדור ולקשקש תחת הזיתים, ולא ללקט, דהשתא אינו אוכל מן התורה:

. אמר לו על מנת לאכול זיתים אוכל אחד אחד פטור ואם צירף

ואם צירף - שנים ביחד חייב דהוי קבע:

חייב. לנכש בבצלים

לנכש בבצלים - לתלוש העשבים הרעים הגדלים בתוך הבצלים:

. אמר לו על מנת לאכול ירק מקרטם עלה עלה ואוכל ואם צירף חייב:

מקרסם - מחתך, ודומה לו יכרסמנה חזיר מיער (תהילים פ׳:י״ד):

(ד) מצא קציצות בדרך. אפילו בצד שדה קציצות. וכן תאנה שהיא נוטה על דרך ומצא תחתיה תאנים. מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר

ואפילו בצד שדה קציעות - דמוכחא מלתא דמהך שדה נפול, אפילו הכי מותרות משום גזל דמסתמא נתיאשו הבעלים מהן:

ופטורות מן המעשר - כדין הפקר:

ות. ובזיתים ובחרובים

ובזיתים ובחרובים חייבין - לפי שאין הבעלים מתיאשים מהן, שמראיתו מוכיח עליו שמאילן זה נפל. אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידוע מאיזה אילן היא:

חייבים. מצא גרוגרות אם דרסו רוב

אם דרסו רוב אדם - אם רוב אנשי אותה העיר דרסו כבר הגרוגרות שלהן בשדותיהן, אית לן למימר זו מן הדרוסות הן וכבר נגמרה מלאכתן, וחייב לעשר:

בני אדם חייב ואם לאו פטור. מצא פלחי דבילה

פלחי דבילה - אחר שנדרסו בעגול מחלקים העגול לכמה פלחין, ויש בפלח הרבה דבלות דבוקות זו בזו:

חייב. שידוע שהן מדבר גמור. והחרובין עד שלא כנסן לראש הגג

עד שלא כנסן לראש הגג - לעשות מהן ערימה, שהוא גרנן של חרובין למעשר כדתנן בפרק קמא:

. מוריד מהם לבהמה פטור. מפני שהוא מחזיר את המותר:

מוריד מהן לבהמה - אבל הוא לא יאכל, שאין אוכלים על המוקצה אלא במקומן, כלומר הפירות ששוטחין אותם ליבש שלא נגמרה מלאכתן אין אוכלים מהן אלא במקומן, דשלא במקומן אינו ניכר שלא נגמרה מלאכתן, ומיהו כשמאכיל מהן לבהמה אפילו שלא במקומן, מתוך שאין החרובין מאכל בהמה מידע ידיע דלא נגמרה מלאכתן ולא יבשו כל צרכן:

מפני שהוא מחזיר את המותר - למקום ששוטחן שם ליבש, וכל היכא דמותרו חוזר לא טביל:

(ה) איזוהי חצר שהיא חייבת במעשרות. רבי ישמעאל אומר חצר הצורית. שהכלים נשמרים בתוכה. רבי עקיבא אומר כל שאחד פותח ואחד נועל

איזו היא חצר שחייבת במעשר - שקובעת למעשר כמו בית:

חצר צורית - שכן בצור היו מושיבין שומר בפתח החצר:

כל שאחד פותח ואחד נועל - כגון שיש בחצר שני בתים לשני בני אדם, וכשאחד מהן פותח פתח החצר בא השני ונועל, וכשאחד נועל השני מוחה בידו ופותח, נמצאת חצר שאינה משתמרת:

פטורה. רבי נחמיה אומר כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה חייבת. רבי יוסי אומר כל שנכנס לה ואין אומר מה אתה מבקש פטורה. רבי יהודה אומר שני חצרות זו לפנים מזו הפנימית חייבת. והחיצונה פטורה:

ואין אומרים לו מה אתה מבקש פטורה - ואף על פי שאינו בוש לאכול בתוכה:

והחיצונה פטורה - כיון שיש לפנימית דריסת הרגל עליה אינה משתמרת. וקיימא לן הלכה כדברי כולן להחמיר:

(ו) הגגות פטורין. אף על פי

אף על פי שהן של חצר החייבת - והעלה הפירות לגג דרך חצר, אף על פי כן לא טבלי, הואיל ובשעה שהכניסן לחצר היה בדעתו להעלותן ולאכלן בגג. והני מילי כשיש בגג ארבע אמות על ארבע אמות, אבל אם אין בגג ארבע אמות על ארבע אמות בטל לגבי חצר:

שהם של חצר החייבת. בית שער

בית שער - אצל פתח החצר:

אכסדרה

אכסדרה - מוקפת משלש מחיצות ומקורה למעלה:

ומרפסת

מרפסת - מקום לפני העליות, ויוצאים מן העליות למרפסת ומן המרפסת יורדים בסולם לחצר:

הרי אלו כחצר. אם חייבת חייבין. ואם פטורה פטורים:

(ז) הצריפין והבורגנין והאלקטיות

הצריפים - אין להם גג, אלא הקורות למעלה נוגעות זו בזו והולכים ומתרחבים למטה:

והבורגנים - כמין שובכים, עשויין בשדות לאצור בהן פירות:

והאלקטיות - סוכות שעושים בימות החמה לצל. תרגום קיץ קייטא:

פטורין. סוכת גנוסר. אף על פי שיש

סכת גינוסר - ים כנרת מתרגמינן גינוסר, והוא מקום בארץ הגליל שפירותיו מרובים וטובים, ויושביו עושים סכות ודרים שם כל זמן הפירות:

אף על פי שיש שם רחים ותרנגולים - לא הוי קבע:

בו רחים ותרנגולים פטורה. סוכת היוצרים

סוכת היוצרים - רגילים לעשות שתי סכות זו לפנים מזו בפנימית מצניע קדרותיו ודר שם, ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר קדרותיו:

הפנימית חייבת. והחיצונה פטורה. רבי יוסי אומר כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים

כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים - וסוכה פנימית אין היוצר דר בה בימות הגשמים, הלכך פטורה, ואין הלכה כרבי יוסי:

פטורה. סוכת החג בחג. רבי יהודה מחייב

רבי יהודה מחייב - רבי יהודה לטעמיה, דסבר סוכה דירת קבע בעינן וחייבת במזוזה. ואין הלכה כרבי יהודה:

. וחכמים פוטרין:

(ח) תאנה שהיא עומדת בחצר

תאנה שהיא עומדת בחצר - אילן של תאנה שהוא עומד בחצר, וחצר קובעת למעשר:

. אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף

ואם צירף - שתים חייב:

חייב. רבי שמעון אומר אחת בימינו

רבי שמעון אומר אחת בימינו - אפי׳ שלש כהאי גוונא לא הוי צירוף ושרי. ואין הלכה כרבי שמעון:

. ואחת בשמאלו. ואחת בפיו. עלה לראשה

עלה לראשה - לראש התאנה:

. ממלא חיקו ואוכל:

ממלא חיקו ואוכל - שם ובלבד שלא יוריד לחצר:

(ט) גפן שהיא נטועה בחצר. נוטל את

נוטל את האשכול - אוכל כדרכו ואין צריך לגרגר, וכן ברמון אין צריך לפרט, וכן באבטיח אין צריך לספות, דהיינו לחתוך חתיכות דקות:

כל האשכול. וכן ברמון וכן באבטיח. דברי ר' טרפון. ר' עקיבא אומר מגרגר באשכולות. ופורט ברמון. וסופת באבטיח. כסבר שהיא זרועה בחצר. מקרטם עלה עלה ואוכל. ואם צירף חייב. הסאה והאזוב

רבי עקיבא אומר וכו׳ - והלכה כר״ע:

כוסבר - כך שמה בערבי והוא זרע גד ובלע״ז קוליינדר״ו:

מקרסם - מחתך:

סיאה - בערבי פודנ״ג, ובלע״ז פוליי״ו:

אזוב - בערבי זעת״ר:

. והקורנית

והקורנית - בערבי חש״א, ובלע״ז שדריא״ה:

שבחצר. אם היו נשמרים חייבין:

אם היו נשמרים חייבין - דאין חייב במעשר אלא אוכל ונשמר:

(י) תאנה שהיא עומדת בחצר. ונוטה לגנה. אוכל כדרכו

אוכל כדרכו - מן הנוף העומד בגנה:

פטור. עומדת בגנה ונוטה לחצר. אוכל אחת אחת

אוכל אחת אחת - מן הנוף הנוטה לחצר:

פטור. ואם צירף

ואם צירף - שנים חייב:

חייב. עומדת בארץ ונוטה לחוצה לארץ. בחוצה לארץ ונוטה לארץ. הכל הולך אחר

הכל הולך אחר העיקר - דשדינן נופו בתר עיקרו, שהוא מקום יניקת האילן:

העקר. ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר

ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר - אף הנוף הנוטה חוץ לחומה אם לא גאלו בתוך השנה נחלט לצמיתות כאילו היה בתוך החומה, הואיל ועיקר האילן בתוך החומה הוא:

העקר. ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף

ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף - אף אחר הנוף קאמר, שאם עיקרו בפנים בתוך תחום ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כי היכי דבעיקרו לא מצי גואל הדם קטיל ליה לרוצח בנופו נמי לא מצי קטיל ליה דשדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדי עיקרו בתר נופו לחומרא. וכן בירושלים הלך אחר הנוף לענין מעשר שני, היינו נמי לחומרא, דעיקרו בחוץ ונופו לפנים, כי היכי דבנופו לא מצי פריק, דאין מעשר טהור נפדה בתוך ירושלים בעיקרו נמי לא מצי פריק ליה, ואי עיקרו בפנים ונופו לחוץ, כי היכי דבמקום נופו לא מצי אכיל ליה בלא פדייה, שהרי הוא חוץ לירושלים ה״נ במקום עיקרו אע״פ שהוא בפנים לא מצי אכיל ליה בלא פדיה:

. ובירושלם הכל הולך אחר הנוף: