002_מסכת מעשרות פרק ב

מעשרות פרק ב

(א) היה עובר בשוק

היה עובר בשוק - עם הארץ החשוד על המעשרות:

ואמר טלו לכם תאנים. אוכלין ופטורין. לפיכך אם הכניסו לבתיהם מתקנים ודאי

אוכלין ופטורים - דאימור לא ראו פני הבית ולא הוקבעו למעשר. ואע״ג דמכר קובע למעשר האי מתנה יהיב להו ומתנה אינה קובעת:

מתקנים ודאי - שהנותן לא עישר דסבר הוא שיאכלו בשוק ולא בעי עשורי, וכיון דהכניסום לבית הוקבעו. ודוקא שנתן להם דבר מועט שראוי לאכלו בשוק, אבל אם נתן דבר מרובה, או שהיה המקבל אדם שאין דרכו לאכול בשוק, או הדבר הניתן אינו נאכל כך כמות שהוא, בכל אלו הוי כאומר הכניסו לבתיכם, ואסור לאכול מהם עראי דמסתמא כבר הוקבעו למעשר:

. טלו והכניסו לבתיכם. לא יאכלו מהם עראי. לפיכך אם הכניסו לבתיהם אינם מתקנים אלא דמאי:

אין מתקנים אלא דמאי - ונותן תרומת מעשר לכהן, ומעשר ראשון ועני נוטל לעצמו:

(ב) היו יושבים בשער או בחנות. ואמר טלו לכם תאנים

ואמר טלו לכם תאנים - בעל השער או בעל החנות אמר כן:

אוכלין ופטורין. ובעל השער ובעל החנות חייבין

ובעל השער ובעל החנות חייבין - דביתו של אדם טובל לו, אבל לא לאחרים:

. רבי יהודה פוטר עד שיחזיר

ורבי יהודה פוטר - משום דשער וחנות אדם בוש לאכול בתוכו. וחצר הקובעת למעשר היא כל שאין אדם בוש לאכול בתוכה:

עד שיחזיר פניו - במקום שיושב ומוכר הוא בוש לאכול בלא חזרת פנים אבל במקום שאינו יושב ומוכר אינו בוש, וקיימא לן מקום שהוא בוש פטור מקום שאינו בוש חייב, ואין הלכה כרבי יהודה:

את פניו. או עד שישנה מקום ישיבתו:

(ג) המעלה פירות מן הגליל

המעלה פירות מן הגליל - ליקט פירות בגליל כדי למכרן ביהודה לא הוקבעו למעשר אפילו לן בדרך, עד שיגיע ליהודה שדעתו למכרם שם:

ליהודה או עולה לירושלם. אוכל מהם עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך. וכן ביהודה. ר' מאיר אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה

וכן בחזרה - אם קודם שהגיע ליהודה נמלך להחזירן לגליל, אוכל מהן עראי בדרך עד שיגיע לגליל:

עד שהוא מגיע למקום השביתה - למקום שהוא רוצה לנוח שם בשבת, ומיד כשיגיע שם הוקבעו פירותיו למעשר אע״פ שעדיין לא הגיעה שבת. ואין הלכה כר״מ:

. והרוכלין המחזרין בעיירות

והרוכלין המחזרין בעיירות - למכור בשמים ותמרוקי הנשים ומוליכין עמהם פירות, אוכלים מהן עראי עד שיגיעו למקום הלינה, וכשמגיעים שם הוקבעו הפירות למעשר.

. אוכלים עד שמגיעים למקום הלינה. ר' יהודה אומר הבית הראשון הוא ביתו:

ר׳ יהודה אומר בית ראשון - שבעיר שהוא לן שם, קובע למעשר ואפילו הוא לן בקצה האחר של העיר, לפי שאדם רוצה לפנות כליו בבית ראשון שהוא פוגע כדי ללון שם. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ד) פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן

עד שלא נגמרה מלאכתן - שלא הגיע גרנן למעשר. כל פרי ופרי, כפי מה שמפורש לעיל:

. רבי אליעזר אוסר מלאכול מהם עראי. וחכמים מתירין חוץ מכלכלת תאנים. כלכלת תאנים שתרמה

ר׳ אליעזר אוסר לאכול מהן עראי - עד שיפריש כל מעשרותיהן, דתרומה טובלת:

וחכמים מתירים - דסברי אין תרומה טובלת אלא א״כ תרם מתוך הכלכלה:

כלכלת תאנים שתרמה - עד שלא הגיע גרנן למעשרות:

. ר' שמעון מתיר וחכמים אוסרין:

ר׳ שמעון מתיר - אפילו תרם מתוך הכלכלה:

וחכמים אוסרים - והלכה כחכמים דתרומה קובעת למעשר כשתרם מתוך הכלכלה, ולאחר שתרם אסור לאכול עראי מאותה כלכלה עד שיפריש כל המעשרות:

(ה) האומר לחברו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים. לא יאכל עד שיעשר

עד שיעשר - דמקח טובל:

. דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר אוכל אחת אחת פטור. ואם צרף חייב. אמר ר' יהודה מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלם והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באיסר ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם:

ואם צירף - שלקח בעל הגינה ב׳ כאחת ונתן לו חייב. אבל בזמן שהקונה ליקט ואכל מודה רבי מאיר דאוכל אחת אחת:

אמר רבי יהודה מעשה בגנת ורדין וכו׳ - והתם בעל הגינה היה מלקט, שלא היו מניחים ליכנס שם אדם מפני הורדים, ואעפ״כ לא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם. והלכה כרבי יהודה:

(ו) האומר לחברו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור

שאבור - שאברור ואבחר:

לי. בורר ואוכל

בורר ואוכל - תולש אחת אחת ואוכל אבל אם תלש וצירף שתים חייב:

. באשכול שאבור לי. מגרגר

מגרגר - מלקט גרגיר גרגיר ואוכל:

ואוכל. ברמון שאבור לי. פורט

פורט - בעוד הרמון במחובר פורט ממנו גרגיר גרגיר ואוכל:

ואוכל. באבטיח שאבור לי. סופת ואוכל. אבל אם אמר לו בעשרים תאנים אלו. בשני אשכלות אלו. בשני רמונים אלו. בשני אבטיחים אלו. אוכל כדרכו ופטור. מפני שקנה במחובר לקרקע:

ובאבטיח סופת ואוכל - גרסינן, כלומר חותך חתיכות דקות ואוכל:

(ז) השוכר את הפועל לקצות עמו בתאנים. אמר לו על מנת שאוכל תאנים. אוכל ופטור. על מנת שאוכל אני ובני ביתי. או שיאכל בני בשכרי. הוא אוכל ופטור. ובנו אוכל וחייב. על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה

לקצות בתאנים - לעשות קציעות. יש מפרשים לשטחן ליבש, וי״מ לחתכן במקצועות שרגילים לחתוך בהם התאנים:

ואמר לו ע״מ שאוכל תאנים - ולא היה צריך לתנאי זה דבלאו הכי אוכל בדין תורה דכתיב (דברים כ״ג:כ״ה) כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו׳, ובפועל הכתוב מדבר, הלכך לא הוי כמקח ואינו קובע למעשר:

ע״מ שאוכל אני ובני - אכילת בנו הוי מקח וקובע:

ולאחר הקציעה - שגמר כבר פעולתו, אינו אוכל בדין תורה ובא לאכול מכח התנאי והוי כמקח:

. בשעת הקציעה אוכל ופטור. ולאחר הקציעה אוכל וחייב. שאינו אוכל מן התורה. זה הכלל האוכל מן התורה פטור

האוכל מן התורה פטור - ובפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פז) מפרש אלו אוכלים מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש עד שלא נגמרה מלאכתו:

. ושאינו אוכל מן התורה חייב:

(ח) היה עושה בלבסים

בלבסים - מין ממיני התאנים הרעים:

לא יאכל בבנות שבע

בבנות שבע - מין של תאנים לבנים וטובים:

. בבנות שבע לא יאכל

לא יאכל בבנות שבע - דכתיב (דברים כג) כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים, מה תלמוד לומר ואכלת ענבים וכי לא ידענו שאין בכרם אלא ענבים, מכאן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים:

בלבסים. אבל מונע

אבל מונע את עצמו - פועל רשאי להיות מונע את עצמו שלא לאכול בשעה שעושה ברעות עד שמגיע ליפות, ואוכל מן היפות מה שהיה לו לאכול ברעות:

הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל. המחליף עם חברו זה לאכול

זה לאכול וזה לאכול - אכול אתה בתאנים שלי ואני אוכל בשלך:

. וזה לאכול זה לקצות

זה לקצות וזה לקצות - אכול אתה בקציעות שלי השטוחות ליבש או החתוכות במקצועות ואני אוכל בקציעות שלך:

. וזה לקצות. זה לאכול

זה לאכול וזה לקצות - אכול אתה בתאנים הלחים שלי ואני אוכל בקציעות שלך, בכל אלו הוי מקח וקובע למעשרות:

. וזה לקצות. חייב. ר' יהודה אומר המחליף לאכול חייב

המחליף לאכול חייב, לקצות פטור - דאין מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו, הלכך קציעות הללו שלא נגמרה מלאכתן אין המקח קובע בהן. והלכה כר״י:

. ולקצות פטור: