011_מסכת תרומות פרק יא

תרומות פרק יא

(א) אין נותנים דבילה וגרוגרות לתוך המורייס

אין נותנין דבלה וגרוגרות - של תרומה:

לתוך המורייס - שומן של דגים:

. מפני שהוא מאבדן

מפני שהוא מאבדן - שכן דרך דבלה וגרוגרות הנתונים במורייס לסחטן ולהוציא את מימיהן ואחר כך משליכן:

. אבל נותנין את היין למורייס. ואין מפטמין את השמן

אבל נותנים את היין למורייס - רגילים היו לתת יין למורייס שלא היה בו שמנונית כל כך כדי למתקן ולתת בו טעם. הלכך מותר ליתן יין של תרומה לתוכו, ולא אמרינן לעבורי זוהמא בלבד הוא נותן את היין והוה כמאבדו:

אין מפטמין את השמן - של תרומה בעקרי בשמים שבולעים את השמן ואזיל לאבוד. אי נמי דלא חזי השמן לאכילה כשהוא מפוטם:

. אבל עושים את היין יינומלים

יינומלים - נותנים לתוך היין דבש ופלפלין:

. אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו

ממעיטו - שמתחסר ומתמעט על ידי הבשול. ואית דמפרשי שממעיטו משותיו, שאין בני אדם רגילין לשתות יין מבושל כמו חי:

. רבי יהודה מתיר. מפני שהוא משביחו:

מפני שהוא משביחו - ומתקיים יותר. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ב) דבש תמרים. ויין תפוחים. וחומץ סתוניות

סתוניות - ענבים שאינם מתבשלים עד ימות הסתיו, ורגילים לעשות מהן חומץ:

ושאר כל מי פירות

ושאר כל מי פירות - חוץ מיין ושמן:

של תרומה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש

מחייב קרן וחומש - לזר האוכלן בשוגג דחשיב להו משקה תרומה ממש:

. ורבי יהושע פוטר

ורבי יהושע פוטר - מחומש. אבל קרן חייב, ולכתחלה אסורים לזרים:

. ורבי אליעזר מטמא משום משקה

מטמא משום משקה - טמאים, ומטמאים, ומכשירים זרעים לקבל טומאה כשאר משקים, דכתיב (ויקרא י״א:ל״ד) אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה:

. אמר רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקים כמוני פטמים אלא אמרו שבעה משקין טמאים. ושאר כל המשקין טהורין:

כמוני פטמין - כפטם הזה שמונה צרורות בשמים שלו שלא בדקדוק וחוזר ומוסיף עליהם, אבל חכמים בדקדוק מנו שבעה משקים, שאלו בלבד טמאים ומטמאים ומכשירים הזרעים לקבל טומאה, ואין להוסיף עליהם. ושבעה משקין שמנו חכמים הם מים, טל, יין, שמן, דבש דבורים, חלב, דם. והלכה כרבי יהושע:

(ג) אין עושין תמרים דבש

אין עושין תמרים דבש - אם הם של תרומה או של מעשר שני. שהתמרים אוכל והדבש משקה, ואין מחזירים האוכל משקה:

. ולא תפוחים יין. ולא סתוניות חומץ. ושאר כל הפירות אין משנין אותם מברייתן. בתרומה ובמעשר שני. אלא זיתים וענבים בלבד. אין סופגין ארבעים משום ערלה. אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ואין מביאין בכורים משקין. אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים

אלא בזיתים וענבים בלבד - דבפירוש אמרה תורה בהם (במדבר י״ח:י״ב) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש:

אין סופגים את הארבעים משום ערלה - פירות של ערלה שסחטן והוציא מהן משקה, אין לוקה מן התורה השותה אותו משקה אלא בזיתים וענבים בלבד:

ואין מביאים בכורים משקין - דכתיב (דברים כ״ו:י׳) את ראשית פרי האדמה. פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה:

אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים - דגמר בכורים מתרומה:

. ואינו מטמא משום משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ואין מקריבין על גבי המזבח. אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים:

ואין מקריבים על גבי המזבח - אלא שמן למנחות ויין לנסכים:

(ד) עוקצי תאנים

עוקצי תאנים - שבהם תאנים מחוברים לאילן:

וגרוגרות והכליסים והחרובין של תרומה אסורים לזרים:

הכליסין - רמב״ם פירש שהם מין ממיני התאנים:

(ה) גרעיני תרומה

גרעיני תרומה - גרעינים שנמצאו בתוך פירות של תרומה כשהכהן אוכלם:

בזמן שהוא מכנסן אסורות. ואם השליכן מותרות. וכן עצמות הקדשים

בזמן שהכהן מכניסן - ודעתו עליהם ולא הפקירן אסורים. וכגון שהן רכין וראוין לאכילה כגון גרעיני התפוחים והחבושין והאגסים, או שנשאר בהם לחלוחית שבני אדם מוצצים אותן, כגון גרעיני התמרים וכיוצא בהם. אבל אינם ראויים כלל אפילו הכהן מכניסן הרי אלו מותרים:

עצמות הקדשים - בעצמות הראויין קצת לאכילה מיירי כגון ראשי כנפים והסחוסין:

. בזמן שהוא מכנסן אסורין. ואם השליכן מותרין. המורסן

המורסן - של תרומה, והן סובין הגסין מותר לזרים:

מותר. סובין

סובין - של חטין חדשות של תרומה אסורים לזרים. לפי שהחדשות הן לחות ואינם נטחנים היטב, ונשאר קמח הרבה מעורב בסובין:

של חדשות אסורות ושל ישנות

ושל ישנות - של חטין ישנות. שהן יבשות ונטחנות היטב מותרות. שאין קמח מעורב בהן כלל. ועד ל׳ יום נקראים חדשות:

מותרות. ונוהג בתרומה

ונוהג בתרומה - בהוצאת הסובין והמורסן:

כדרך שהוא נוהג בחולין. המסלת

כדרך שנוהג בחולין - ואין כאן משום מאבד תרומה כשמשליך מה שאינו ראוי לאכילה:

המסלת - שקולט את הסולת כדי לעשות פת נקיה ביותר, ולא בירר מסאה אחת שהיא ששה קבין אלא קב או קבים:

קב או קבים לסאה. לא יאבד את השאר. אלא יניחנו במקום המוצנע:

לא ישליך את השאר - שהרי הוא ראוי לאכילה, ונמצא מאבד את התרומה:

(ו) מגורה

מגורה - אוצר שאוגרים תבואה לתוכו:

שפנה ממנה חטי תרומה. אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת. אלא מכבד כדרכו

מכבד כדרכו - כדרך שרגילים לכבד האוצרות בעת שמפנים אותן:

ונותן לתוכה חולין:

(ז) וכן חבית של שמן שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח

מטפח - מאסף את השמן בטפח שלו, כלומר מקנחו באצבעותיו:

. אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין:

(ח) המערה

המערה - יין או שמן של תרומה מכד לכד, ואחר שעירה כל מה שבתוכו נטפו ממנו שלש טפין, טפה אחר טפה, כדרך הכלים לאחר שעירה כל מה שבתוכן:

מכד לכד ונוטף שלש טפים. נותן לתוכה חולין

נותן לתוכה חולין - וא״צ לקנחה יפה קודם שיתן החולין לתוכה:

. הרכינה

הרכינה - הטה אותה על צדה, לחבית שהיה בה תרומה אחר שעירה כל מה שבתוכה ומיצה היין או השמן שהיה בה ונראה כנוס בתוכה:

ומיצה הרי זו תרומה

הרי זו תרומה - ולא אמרינן חולין הן הואיל ועירה כל מה שבתוכה ונטפו ממנו שלש טפין:

. וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי

בתרומת מעשר של דמאי - שהמעשר שלו, ונותן תרומת מעשר לכהן, ואם יש בידו א׳ משמנה שבשמינית הלוג צריך להוליכה לכהן, אבל פחות לא. והני מילי בטמא, אבל בטהור אפילו כל שהוא צריך לחזר בדמאי, אבל בודאי בין טמא בין טהור בין רב בין מעט צריך לחזר אחר כהן:

ויוליכנה לכהן. אחד משמנה לשמינית:

(ט) כרשיני תרומה

כרשיני תרומה - עיקרם למאכל בהמה, דאי עיקרם למאכל אדם היה אסור להאכילן לבהמה. ומכל מקום חזו קצת למאכל אדם, דאי לא הוו חזו כלל לאדם, לא היו מפרישים עליהם תרומות ומעשרות, דמידי דלא חזי לאדם אין מפרישין עליו תרומות ומעשרות:

מאכילין אותם לבהמה ולחיה. ולתרנגולים. ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה

מאכילין אותן - כהנים לבהמתן:

מאכילה כרשיני תרומה - הואיל וגוף הבהמה לכהן אע״פ שמזונותיה על ישראל. ואין כאן משום גזל, שאם היה רוצה היה נותן התרומה לבעל הפרה ואנן סהדי דניחא ליה לבעל הפרה שיתן לה כרשיני תרומה כדי שיאכילנה בריוח, והוי כאילו זכה בהן כהן והוא מאכילן לבהמתו:

. וכהן ששכר פרה מישראל אף על פי שמזונותיה עליו. לא יאכילנה כרשיני תרומה

לא יאכילנה כרשיני תרומה - כיון שגוף הפרה לישראל, דכתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, ונפש אפילו נפש בהמה במשמע. ואמר רחמנא קנין כספו דכהן ליכול בתרומה, קנין כספו של ישראל לא ליכול בתרומה:

. ישראל ששם פרה מכהן

ישראל ששם פרה מכהן - שקבל פרה מכהן בשומא כפי מה שהיא שוה עכשיו כך וכך דמים, ויטפל בה ישראל לפטמה, ומה שישביח על השומא יחלקו הריוח ביניהם:

לא יאכילנה כרשיני תרומה

לא יאכילנה כרשיני תרומה - שכיון שקבלה הישראל בשומתה כפי מה שהיא שוה, נעשית פרתו של ישראל ואינה אוכלת בתרומה:

. וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה:

וכהן שקבל פרתו של ישראל - בשומא בדרך זו:

מאכילה כרשיני תרומה - מפני שהיא נעשית פרתו של כהן משעה שקבלה עליו בשומא:

(י) מדליקין שמן שרפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלין. ועל גבי החולין ברשות כהן

שמן שריפה - שמן תרומה שנטמאת. ואמאי קרי ליה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד:

ברשות כהן - היינו כשיש שם כהן, דנר לאחד נר למאה:

. בת ישראל שנשאת לכהן והיא למודה אצל אביה. אביה מדליק ברשותה

מדליק ברשותה - כשהיא שם:

. מדליקין בבית המשתה

מדליקין בבית המשתה - מתוך שעומדים בבגדים נקיים אין רגילין לטלטל נרות של שמן ממקומן שמא יטנפו את בגדיהם, הלכך ליכא למיחש שמא יטלטלו הנר ממקום שהכהן שם למקום שאין שם כהן, אבל בבית האבל שלובשין בגדים צואים חיישינן:

. אבל לא בבית האבל

בבית האבל אבל לא בבית המשתה - בבית האבל מתוך שלבן נשבר ונכנע לא חיישינן שמא יוציאו הנר למקום שאין שם כהן, אבל בבית המשתה שהן שמחים ומתוך שמחתן רגילים להתעסק ולטלטל הנרות ממקום למקום חיישינן:

דברי רבי יהודה. ורבי יוסי אומר בבית האבל. אבל לא בבית המשתה. רבי מאיר אוסר כאן וכאן

אוסר כאן וכאן - דתופס סברת שניהן לחומרא:

. רבי שמעון מתיר כאן וכאן:

ור״ש מתיר כאן וכאן - דתופס סברת שניהם לקולא. והלכה כר״ש: