003_מסכת דמאי פרק ג

דמאי פרק ג

(א) מאכילין את העניים דמאי

מאכילין את העניים דמאי - אפילו הן חברים וצריך להודיען והרוצה לעשרן יעשרן:

ואת האכסני' דמאי. רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי

ואת האכסניא - חיל של מלך ישראל העובר ממקום למקום ומוטל על בני המקום לפרנסם, מאכילין אותם דמאי. בזמן שהיא עוברת אבל לנו שם בלילה חייבין לתקן:

רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי - עניים היו. ואין הלכה כר״ג דכיון דחייב במזונותיהן נמצא פורע את חובו בדמאי:

גבאי צדקה. בית שמאי אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר ואת שאינו מעושר למעשר

ואת שאינו מעושר למעשר - ונותנין לו ביותר מכדי מעשרותיו ונמצאו כל האדם אוכלים מתוקן. וב״ש לטעמייהו דאמרי אין מאכילין את העניים דמאי:

נמצאו כל האדם אוכלין מתוקן. וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם והרוצה לתקן יתקן:

והרוצה לתקן יתקן - שלא הותר הדמאי לעניים אלא כשאוכלין אכילה אחת אצל בעל הבית אבל הפירות שיבואו לידם חייבים הם לעשרן דמאי. דיקא נמי דקתני מאכילין את העניים דמאי ולא תני העניים אוכלין דמאי. כ״כ הרמב״ם:

(ב) הרוצה לחזום

לחזום - לכרות ולחתך ואין לו דומה במשנה:

עלי ירק להקל ממשאו

להקל ממשאו - שלא יכבד עליו:

לא ישליך עד שיעשר

לא ישליך עד שיעשר - שמא ימצאם עם הארץ ויאכל אותם כשאינם מתוקנים ונמצא נותן מכשול. והני מילי בירק הנאגד דאי בשלא נאגד אכתי לא אתחייב במעשר:

. הלוקח ירק מן השוק

הלוקח ירק מן השוק - ונטל אגודות ירק בידו ששומתן ידועה כך וכך אגודות בפרוטה ולאחר שנטלן נמלך עליהן להחזירן למוכר:

ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר

לא יחזיר עד שיעשר - ויתן לו דמי המעשר שהוא מפריש, דמכי אגבהינהו נעשו שלו ונתחייב עליהן לעשרן:

שאינו מחוסר אלא מנין. היה עומד ולוקח

שאינו מעושר אלא מנין - האי מעושר הוי פירושא מחוסר, כלומר כבר קנה אותם בהגבהה ולא היה מחוסר אלא למנותן שכבר היה ידוע כך וכך אגודות בפרוטה:

היה עומד ולוקח - ולא נטלם בידו ולא הגביהם:

וראה טוען אחר

טוען אחר - משאוי אחר של ירקות:

יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך:

(ג) המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר

לא יצניע עד שיעשר - דאסור להוציא מידו דבר שאינו מתוקן:

. ואם מתחלה נטלן בשביל שלא יאבדו

שלא יאבדו - ולא נתכוין לזכות בהן:

פטור. כל דבר שאין אדם רשאי

שאין אדם רשאי למכרו דמאי - כגון במדה דקה דאמרינן בפירקין דלעיל:

למכרן דמאי לא ישלח

לא ישלח לחבירו דמאי - בדקה, אבל שולח לו בגסה כיון שרשאי למוכרו בגסה:

לחברו דמאי. רבי יוסי מתיר

רבי יוסי מתיר - לשלוח לחברו ודאי אפילו בדקה, ובלבד שיודיעו. ומודה רבי יוסי שבדמאי אסור בדקה. ואין הלכה כרבי יוסי:

בודאי ובלבד שיודיענו:

(ד) המוליך חטים לטוחן כותי

לטוחן כותי - לכותי שטוחן התבואה:

או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית. לטוחן עובד כוכבים דמאי

הרי הן בחזקתן - דלא חשידי שמא החליפו אלו המתוקנים באחרים שאינן מתוקנין:

לטוחן עובד כוכבים דמאי - דעובד כוכבים חשוד להחליף ולבתר דאשכחו יונה בראש הר גריזים לכותים שהיו עובדים אותה, כותי הרי הוא כעובד כוכבים:

. המפקיד פירותיו אצל הכותי או אצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית. אצל העובד כוכבים כפירותיו

אצל העובד כוכבים כפירותיו - ופירות של עובד כוכבים פטורים מן המעשר. ורישא מפני שדרך בני אדם להוליך קופות רבות של חטים ולהניחן אצל הטוחן חיישינן שמא נתחלפה קופה זו בקופות אחרות של ישראל שהן דמאי, אבל פירות ליכא למימר שמא החליפן בפירות של ישראל אלא שמא החליפן העובד כוכבים בפירותיו לפיכך הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים. ורבי שמעון סבר דאף בפירות חיישינן שמא נתחלפו בבית העובד כוכבים בפירות של ישראל אחר, שכשם שישראל זה הפקיד פירותיו ביד העובד כוכבים כך יש לחוש שמא ישראל אחר מן החשודים על המעשרות הפקיד גם כן בידו ונתחלפו אלו באלו. ואין הלכה כר׳ שמעון:

. רבי שמעון אומר דמאי:

(ה) הנותן לפונדקית

פונדקית - שומרת הפונדק והולכי דרכים מתאכסנים אצלה:

מעשר את שהוא נותן לה

מעשר את שהוא נותן לה - דאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

ואת שהוא נוטל ממנה

ואת שהוא נוטל ממנה - דאע״ג דעם הארץ אינו חשוד להחליף כדאמרן לעיל, הפונדקית חשודה להחליף שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה לחבר ואומרת בלבה ראוי שאאכיל משלי שהוא חם ויפה לחבר ואני אטול את שלו הקר והגרוע:

מפני שחשודה לחלוף. אמר רבי יוסי אין אנו אחראין

אין אנו אחראין לרמאים - כלומר אין אחריות הרמאים עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר. לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין לחבר מזה כלום ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל בלבד. ור׳ יוסי סבר דלגזול היא מתכונת, ואין הלכה כר׳ יוסי:

לרמאין אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד:

(ו) הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל

המתקלקל - פת או תבשיל שנתקלקל:

. אמר רבי יהודה

אמר רבי יהודה - בירושלמי מפרש דקמייתא נמי מלתיה דר׳ יהודה היא. והכי קאמר מפני שהיא חשודה להחליף את המתקלקל דברי ר׳ יהודה שרבי יהודה אומר רוצה היא בתקנת בתה וכו׳:

רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה. מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית

בנותן לחמותו שביעית - בנותן לה לאפות ולבשל בשנה השביעית:

שאינה חשודה

שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית - דחמירא להו שביעית ואפילו אם יתקלקל לא תחליפנו בפירות שביעית. והלכה כר׳ יהודה:

להחליף להאכיל את בתה שביעית: