004_מסכת פאה פרק ד

פאה פרק ד

(א) הפאה ניתנת במחובר

הפאה ניתנת במחובר - דכתיב (ויקרא י״ט:י׳) לעני ולגר תעזוב, הנח לפניהם והם יבוזו:

לקרקע. בדלית

בדלית - גפן המודלית על גבי עצים או על גבי אילנות:

ובדקל בעל הבית מוריד ומחלק

מוריד ומחלק - דכתיב (שם) תעזוב אותם, אותם שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואי אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם, אלא מוריד מן האילן ומחלק להם:

לעניים רבי שמעון אומר אף בחליקי אגוזים

בחליקי אגוזים - על שם שאילנות של אגוזים חלקים ואין בהם קשרים כשאר אילנות קרויין חליקי אגוזים. ואין הלכה כר״ש:

. אפילו תשעים ותשעה

אפילו תשעים ותשעה - ארישא קאי, בפאה הניתנת במחובר:

אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה:

(ב) בדלית ובדקל

בדלית ובדקל - שמצותן בתלוש:

אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה:

(ג) נטל

נטל - אחד מן העניים מקצת פאה שלקט כבר וזרק לו על השאר כדי לקנות:

מקצת פאה וזרקה על השאר אין לו בה כלום

אין לו בה כלום - אפילו במה שלקט, דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר:

. נפל לו עליה

נפל לו עליה וכו׳ - אע״ג דארבע אמות של אדם קונות לו בסמטא ובצדי רשות הרבים, הכא בשדה חבירו לא תקינו ליה רבנן שיקנו לו ארבע אמותיו. אי נמי כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני, בארבע אמות לא ניחא ליה דלקני:

ופירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנו. וכן בלקט וכן בעומר השכחה:

(ד) פאה אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו:

(ה) שלש אבעיות ביום

שלש אבעיות ביום - שלש פעמים מתגלה בעל הבית ונראה בתוך שדהו כדי שיקחו העניים פאה. אבעיות לשון גלוי, נבעו מצפוניו (עובדיה א׳:ו׳) מתרגמינן אגליין מטמרוהי:

. בשחר

בשחר - מפני המיניקות שבניהם ישנים בשחר ואז יש להם פנאי ללקט:

ובחצות

ובחצות - מפני התינוקות שדרכן לצאת בחצות והולכים ללקוט פאה:

ובמנחה

ובמנחה - מפני הזקנים ההולכים על משענתם ואין מגיעים לשדה עד שעת המנחה:

. רבן גמליאל אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו

שלא יפחתו - משלש עתים הללו. והלכה שאין נותנין פאה אלא בשלש עתים הללו, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם:

רבי עקיבא אומר לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר

של בית נמר - שם מקום, כדכתיב (במדבר לב) את בית נמרה. קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחים פאה לכל החבל, וחוזרים וקושרים ומניחים פאה, והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה ועל זה מזכירין אותן לשבח:

היו מלקטין על החבל ונותנים פאה מכל אומן ואומן:

(ו) עובד כוכבים שקצר את שדהו

עובד כוכבים שקצר את שדהו וכו׳ - דכתיב גבי לקט ופאה ובקצרכם פרט לשקצרוה עובדי כוכבים, וגבי שכחה כתיב (דברים כד יט) כי תקצור קצירך ושכחת עומר, מכאן אמרו עובד כוכבים שקצר שדהו ואחר כך נתגייר פטור:

ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה. רבי יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת

שאין השכחה אלא בשעת עמור - ובשעת עמור מיהא גר היה וחייב בכל המצות, ורבנן סברי הואיל ואיכא שכחה בעומר ואיכא שכחה בקמה כדכתיב (שם) ושכחת עומר בשדה לרבות שכחת קמה, את שישנו בשכחת קמה ישנו בשכחת עומר, והאי עובד כוכבים שקצר שלא היה בשכחת קמה דאותה שעה עובד כוכבים היה אע״פ שעכשיו נתגייר אינו בשכחת עומר. ואין הלכה כרבי יהודה:

העמור:

(ז) הקדיש קמה ופדה

קמה ופדה עומרים פטורה - דמקרא דממעטינן קציר עובדי כוכבים ממעטינן נמי קציר הקדש דלאו קצירך הוא ולענין שכחה פליגי רבי יהודה ורבנן בהקדיש קמה ופדה עומרים כי היכי דפליגי בעובד כוכבים שקצר שדהו ואחר כך נתגייר:

קמה חייב. עומרין ופדה עומרין חייב. קמה ופדה עומרין פטורה. שבשעת חובתה היתה פטורה:

(ח) כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות

עד שלא באו לעונת המעשרות - היינו מרוח כשהוא משוה פני הכרי ברחת, אם באותה שעה היו ביד הגזבר פטורים, ואם לאו אין ההקדש פוטרן:

ופדאן חייבין. משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר

וגמרן הגזבר - שנגמרו בעודן ביד הגזבר:

ואחר כך פדאן פטורים שבשעת חובתן היו פטורים:

(ט) מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני ר' אליעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני שנמצא ראשון הלקט והשכחה והפאה של עובד כוכבים חייב במעשרות

רבי אליעזר אומר זכה לו - פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעשיר שלקט פאה לזכות בה לעני. דרבי אליעזר סבר אמרינן תרי מגו, מגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה. ומגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן. אבל מעני לעני, דברי הכל זכה לו:

של עובד כוכבים חייב במעשרות - דהואיל ואין העובד כוכבים חייב בלקט שכחה ופאה הוו להו כשאר תבואה של עובד כוכבים שחייבת במעשר:

אלא א

אלא א״כ הפקיר - לעניים ולעשירים, דהפקר פטור מן המעשר. ומתניתין ר״מ היא דאמר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואין כן הלכה:

ם כן הפקיר:

(י) איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה

הנושר בשעת הקצירה - שבלים הנופלים בשעת הקצירה:

היה קוצר קצר מלא ידו. תלש מלא קמצו. הכהו קוץ

הכהו קוץ - כל היכא דנושר מחמת אונס אינו לקט, דכתיב (ויקרא י״ט:ט׳) ולקט קצירך, אין לקט אלא מחמת קציר:

ונפל מידו לארץ הרי הוא של בעל הבית. תוך היד

תוך היד - אנשר קאי, כלומר תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר, דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים. אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו ומאחר המגל מכח תנועת המגל, לבעל הבית, דאין זה בדרך קצירה:

ותוך המגל לעניים. אחר היד ואחר המגל לבעל הבית. ראש היד

ראש היד - כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו, הנושר משם, וכן הנושר מראש המגל:

וראש המגל רבי ישמעאל אומר לעניים

רבי ישמעאל אומר לעניים - דדמי לתוך היד ולתוך המגל:

. רבי עקיבא אומר לבעל הבית:

ורבי עקיבא אומר לבעל הבית - דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל. והלכה כרבי עקיבא:

(יא) חורי הנמלים

חורי הנמלים - דרך הנמלים לכנוס תבואה בחוריהן:

שבתוך הקמה

שבתוך הקמה - עד שלא התחילו לקצור:

הרי הן של בעל הבית

של בעל הבית - שאין לעניים בקמה כלום:

. שלאחר הקוצרים

שלאחר הקוצרים - לאחר שהתחילו לקצור חיישינן שמא הביאו שם הנמלים מן הלקט. הלכך החטים העליונים שבחורים או שבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט, אבל חטים התחתונים לבעל הבית דמן הקמה היה. ואלו הן עליונים כל שהן לבנים, ואלו הן תחתונים הירוקים שנוטים להשחיר ונכרים שהם ישנים:

העליונים לעניים והתחתונים של בעל הבית. רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט:

ר״מ אומר הכל לעניים - שאי אפשר לגורן בלא ירקון, ושמא אלו הירוקים מן התבואה חדשה שקצרו עכשיו שיש בה חלק לעניים:

שספק לקט לקט - דכתיב (שם) לעני ולגר תעזוב הנח לפניהם משלך. והלכה כר״מ: