links to additional classes on bottome of page

(א) אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ.

מתוך כובד ראש - הכנעה ומורא, דכתיב (תהלים ב, ) "עבדו את ה' ביראה", ועבודה זו, תפלה היא:

חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם.

שוהים שעה אחת - במקום שבאו להתפלל:

אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ.

אפילו המלך שואל בשלומו - ודוקא מלך ישראל, אבל מלך עכו"ם פוסק, שלא יהרגנו:

וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק:

אפילו נחש כרוך על עקבו - דוקא נחש, שרוב פעמים אינו נושך, אבל עקרב, או אפעה, מן הדברים שודאי נושכים וממיתים, פוסק:

(ב) מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים.

מזכירין גבורות גשמים - "משיב הרוח", שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח.

ומפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב (איוב ה, ) "עושה גדולות עד אין חקר, הנותן מטר על פני ארץ", משום הכי קרי להו "גבורות גשמים":

וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים.

ושאלה - "ותן טל ומטר", לשון בקשה:

בברכת השנים - מתוך שהן פרנסה, קבעו שאלתן בברכת פרנסה:

וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת.

והבדלה - במוצאי שבת:

בחונן הדעת - שהיא ברכה ראשונה של חול.

ובירושלמי אמרו, מפני מה תקנו הבדלה בחונן הדעת?

שאם אין דעה, הבדלה מנין.

וכן הלכה:

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בַּהוֹדָאָה:

(ג) הָאוֹמֵר "עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ".

על קן צפור יגיעו רחמיך - "כמו שהגיעו רחמיך על קן צפור, וגזרת 'לא תקח האם על הבנים', כן חוס ורחם עלינו":

משתקין אותו - שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים, והן אינן אלא גזרות מלך על עבדיו:

וְ"עַל טוֹב, יִזָּכֵר שְׁמֶךָ".

על טוב יזכר שמך - משמע, על טובתך נודה לך, ועל הרע לא נודה.

והרי אנו חייבין לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה:

"מוֹדִים מוֹדִים".

מודים מודים - דמחזי כמקבל עליו שתי אלוהות.

ומפרש בירושלמי, "הדא דתימא, בצבור, אבל ביחיד תחנונים הם":

- מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה, יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו.

וְלֹא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

ולא יהא סרבן באותה שעה - כדרך שאר יורדים לפני התיבה, שצריך לסרב פעם ראשונה, אבל זה לא יסרב כשאומרים לו לך רד.

לפי שגנאי הוא, שתהא התפלה מופסקת כל כך:

מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל?

מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ:

Recording of class Mishnah 4

(ד) הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן.

לא יענה אחר הכהנים אמן - בסוף כל ברכה, כמו ששאר צבור עונים:

מִפְּנֵי הַטֵּרוּף.

מפני הטירוף - שלא תטרוף דעתו ויטעה.

לפי ששליח צבור הוא, צריך להתחיל ברכה שניה, ולהקרות להן מלה במלה, ואם יענה אמן, לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו מהר, ולהתחיל הברכה שראוי שיתחיל:

וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.

לא ישא את כפיו - שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו, להתחיל "שים שלום", שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא:

וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי:

ואם הבטחתו - כלומר אם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הצבור:

(ה) הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ.

וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶל אָדָם כְּמוֹתוֹ.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת.

אָמְרוּ לוֹ, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ?

אָמַר לָהֶם, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל.

אם שגורה תפלתי - סדורה בפי במרוצה ואיני נכשל בה:

וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף:

שהוא מטורף - שהחולה מטורף, כמו "אך טרוף טורף" (בראשית מד, ).

פירוש אחר, לשון טורפים לו תפלתו בפניו (בגמרא ה:), כלומר, התפלה שהתפללו עליו, מטורפת וטרודה ממנו, ואינה מקובלת.

Class 001

Class 002