001 —001 - פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי - ש"פ ויצא, יו"ד כסלו (מאמר ג') ה'תשכ"ב

פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, ומבאר בעל הגאולה במאמרו ד"ה זה (שנדפס בספרו שערי תשובה), דהטעם על זה שמלחמה נקראת בשם קרב מלשון קירוב (אף שמלחמה היא היפך ענין הקירוב), הוא, כי ענין המלחמה הוא שכל אחד משני הלוחמים רוצה לנצח את השני ולהכניע אותו שיוכלל בו, ובכדי לפעול בזה שלוחם כנגדו שיוכלל בו, הוא דוקא ע"י הקירוב שמתקרב אליו, קרב מלשון קירוב.

Padah beshalom nafshi mikrav li ki verabim hayu imadi ("He redeemed my soul in peace from battle against me, for they were many with me").¹ The Baal HaGeulah (the Mitteler Rebbe, whose redemption is celebrated on Yud Kislev) explains in his maamar on this verse (printed in his Shaarei Teshuvah²) that the reason war is called krav, a word related to kiruv, "closeness" (even though war is the very opposite of closeness), is this: in war, each of the two combatants wants to defeat the other and subdue him so that he is absorbed into himself; and to bring this about, that his opponent should be absorbed into him, he must come close to him — krav from the word kiruv.

ועד"ז הוא בהמלחמה דנפש האלקית ונפש הבהמית, דעיקר המלחמה היא בשעת התפלה (שעת צלותא שעת קרבא), שבכדי שהעבודה (תפלה) דנפש האלקית תפעול בנפש הבהמית שתוכלל בנפש האלקית [היינו שגם נה"ב תהי' לה אהבת ה', בכל לבבך בשני יצריך], הוא ע"י שנפש האלקית מתלבשת בנפש הבהמית, שההתבוננות של נפש האלקית היא בענינים כאלו ובאופן שגם נפש הבהמית יכולה להשיג.

So it is in the war between the nefesh haElokis (the G‑dly soul) and the nefesh habehamis (the animal soul). The main battle is at the time of prayer (sha'ata detzlosa sha'ata dikrava, "the time of prayer is the time of battle"³). For the avodah (prayer) of the G‑dly soul to affect the animal soul so that it becomes absorbed into the G‑dly soul [meaning that the animal soul, too, comes to love G‑d — bechol levavcha, "with all your heart," "with both your inclinations"⁴], the G‑dly soul must clothe itself in the animal soul: its contemplation must be of such matters, and in such a way, that the animal soul too can grasp them.⁵

משא"כ כשהתפלה היא מצד הנשמה עצמה, אינה פועלת בנפש הבהמית, כמבואר בהמאמר.

But when the prayer comes from the soul itself alone, it does not affect the animal soul, as explained in the maamar.

ב) והנה בירור נה"ב ע"י שנה"א מתלבשת בנה"ב, הו"ע של מלחמה, כנ"ל.

2) Now,⁶ refining the animal soul by the G‑dly soul clothing itself in it is a form of war, as explained above.

דענין המלחמה הוא, שיש מנגד וצריך ללחום עמו.

For war means that there is an opponent, and one must fight him.⁷

וענין פדה בשלום נפשי הוא שהפדי' דנפש האלקית מהגלות דנה"ב אינה באופן דמלחמה, כי אם, שע"י גילוי אור עליון מתבטלים הרצונות דנה"ב, שלכן אין צריך למלחמה כלל.

The idea of padah beshalom nafshi ("He redeemed my soul in peace") is that the redemption of the G‑dly soul from its exile in the animal soul does not come by way of war; rather, through the revelation of a higher light, the desires of the animal soul are nullified, so there is no need for war at all.

וכמבואר בכ"מ, וגם במאמר הנ"ל, בענין הבירור שע"י עסק התורה, שהוא לא בדרך מלחמה (היינו שיש מנגד אלא שמנצחים אותו ע"י מלחמה, כי אם) שע"י גילוי אור התורה הוא ביטול הרע בעצם.

This is as explained in several places,⁸ and also in the maamar cited above,⁹ regarding the refinement achieved through Torah study: it is not by way of war (where there is an opponent who is defeated in battle); rather, through the revelation of the light of the Torah, evil is nullified in its very essence.¹⁰

ועד"ז הוא בתפלה, שע"י האהבה שלמעלה מטעם ודעת שמצד בחי' חי' יחידה מתבטלים הרצונות דנפש הבהמית, והפדי' דנפש האלקית מהגלות דנה"ב היא באופן דשלום, פדה בשלום נפשי.

So too in prayer: through the love that is above reason and understanding, which comes from the levels of chayah and yechidah, the desires of the animal soul are nullified, and the redemption of the G‑dly soul from its exile in the animal soul is in a manner of peace — padah beshalom nafshi.

ומבאר שם, דאמיתית הענין דפדה בשלום נפשי הוא ע"י גילוי היחידה דוקא.

He explains there¹¹ that the true meaning of padah beshalom nafshi is achieved specifically through the revelation of the yechidah (the innermost essence of the soul).

דביטול הרצונות דנה"ב שע"י האהבה שלמעלה מטו"ד שמצד המקיף דחי' הוא רק מפני שהרצון דנה"א (דבחי' חי') מתגבר על הרצון דנה"ב.

For the nullification of the animal soul's desires through the love above reason and understanding, which comes from the makif (encompassing level) of chayah, is only because the desire of the G‑dly soul (at the level of chayah) overpowers the desire of the animal soul.

[אלא שמצד תוקף הרצון דנה"א מתבטלים ממילא הרצונות דנה"ב. דבהעבודה שע"פ טעם ודעת שמצד בחינת נר"נ, הבירור דנה"ב הוא ע"י שנפש האלקית מתלבשת בנה"ב ולוחמת עמה, משא"כ בבחי' חי', ע"י תוקף הרצון דנה"א (רצון שלמעלה מטעם), מתבטלים הם (הרצונות דנה"ב) ממילא. אבל מ"מ הביטול שלהם הוא רק מצד התגברות נה"א, ולא שהם בטלים בעצם].

[Except that, because of the strength of the G‑dly soul's desire, the desires of the animal soul are nullified automatically. In the avodah based on reason and understanding, which comes from the levels of nefesh, ruach and neshamah, the animal soul is refined by the G‑dly soul clothing itself in it and fighting with it; whereas at the level of chayah, through the strength of the G‑dly soul's desire (a desire above reason), they (the animal soul's desires) are nullified automatically. Nevertheless, their nullification is only because the G‑dly soul overpowers them, not because they are nullified in essence.]

ולכן אין זה אמיתית ענין השלום.

Therefore this is not true peace.

ואמיתית הענין דפדה בשלום נפשי הוא ע"י גילוי היחידה.

The true meaning of padah beshalom nafshi comes through the revelation of the yechidah.

דכיון שבחינת היחידה אין כנגדה לעו"ז, בבואה דבבואה לית להו, לכן, ביטול הרצונות דנה"ב ע"י גילוי היחידה הוא (לא שע"י גילוי היחידה נעשה ביטול הרצונות, כי אם) שמצד היחידה אין מקום מלכתחילה לרצונות זרים.

Since the level of yechidah has no counterpart on the side of evil (bavu'a divavu'a leis lehu, "they do not have even a reflection of a reflection" of it¹²), the nullification of the animal soul's desires through the revelation of the yechidah is (not that the revelation of the yechidah brings about the nullification of the desires, but) that from the standpoint of the yechidah, there is no room for foreign desires in the first place.

וזהו פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי, דברבים היו עמדי הוא טעם (כי) על פדה בשלום נפשי, כי העבודה דברבים היו עמדי היא התעוררות וגילוי היחידה (כמבואר בארוכה בהמאמר), וע"י גילוי היחידה, הפדי' דנה"א היא באופן דשלום, פדה בשלום נפשי.

This is padah beshalom nafshi… ki verabim hayu imadi: verabim hayu imadi is the reason ("for") for padah beshalom nafshi, since the avodah of verabim hayu imadi is the arousal and revelation of the yechidah (as explained at length in the maamar¹³), and through the revelation of the yechidah, the redemption of the G‑dly soul is in a manner of peace — padah beshalom nafshi.

ג) וצריך להבין, דכיון שע"י גילוי היחידה (העבודה דברבים היו עמדי) אין מקום למנגדים, הרי אין צריך אז לפדי', ומזה שברבים היו עמדי הוא טעם על פדה בשלום נפשי [דטעם הוא הסיבה שלפני הענין שמסובב ממנו], משמע, שגם לאחרי הענין דברבים היו עמדי (גילוי היחידה) צריכה נה"א לפדי' (אלא שהפדי' היא בשלום).

3) This needs to be understood. Since through the revelation of the yechidah (the avodah of verabim hayu imadi) there is no room for opponents, there is then no need for redemption at all. Yet from the fact that verabim hayu imadi is the reason for padah beshalom nafshi [and a reason is the cause that precedes the thing that results from it], it is implied that even after verabim hayu imadi (the revelation of the yechidah), the G‑dly soul still needs redemption (except that the redemption is in peace).

וביותר א"מ, דמזה שברבים היו עמדי הוא טעם על פדה בשלום נפשי מקרב לי, משמע, דנוסף לזה שגם לאחרי הענין דברבים היו עמדי צריכה נפש האלקית ( נפשי) לפדי' (סתם), היא צריכה גם לפדי' מהמלחמות שכנגדה.

It is even harder to understand: from the fact that verabim hayu imadi is the reason for padah beshalom nafshi mikrav li, it is implied that not only does the G‑dly soul ("my soul") still need redemption (in general) after verabim hayu imadi, but it also needs redemption from the battles against it.

ולכאורה, הרי גם כשנה"ב הוא כישן (שאח"כ יכול להיות חוזר וניעור) אינו לוחם בשעת מעשה כנגד נה"א, ומכש"כ כשמבתטלים ומכש"כ כשמתבטלים הרצונות דנה"ב (ע"י הרצון דנה"א דבחי' חי'), והאיך שייך שגם לאחרי גילוי היחידה (ברבים היו עמדי), שאז אין מקום כלל להרצונות דנה"ב, צריכה נה"א לפדי' ממלחמות שכנגדה.

But seemingly, even when the animal soul is like one asleep (who can later wake up again¹⁴), it is not fighting against the G‑dly soul at that time, and all the more so¹⁵ when the desires of the animal soul are nullified (through the desire of the G‑dly soul at the level of chayah). How, then, can the G‑dly soul need redemption from battles against it even after the revelation of the yechidah (verabim hayu imadi), when there is no room at all for the desires of the animal soul?

וי"ל הביאור, דזה שנאמר כי ברבים היו עמדי [דמזה משמע (כנ"ל) ש פדה גו' מקרב לי הוא לאחרי ברבים היו עמדי] הוא בכדי לרמז, שגם מי שהוא בדרגא נמוכה, שנפש האלקית (לא רק הדרגא דיחידה, אלא נה"א בכלל) אצלו היא בהעלם, ועד שנפש הבהמית לוחמת כנגד נפשו האלקית, מ"מ, ע"י המחשבה בענין היחידה [וההחלטה שההנהגה שלו תהי' בהתאם לבחי' היחידה שבנפשו], ברבים היו עמדי, פדיית נפשו האלקית מהמלחמות דנה"ב ( פדה נפשי מקרב לי) היא באופן דשלום.

The explanation is that the verse says ki verabim hayu imadi [from which it is implied (as above) that padah… mikrav li comes after verabim hayu imadi] to indicate that even one who is on a low level, whose G‑dly soul (not only the level of yechidah, but the G‑dly soul in general) is hidden, to the point that the animal soul fights against his G‑dly soul — nevertheless, by thinking about the yechidah [and resolving that his conduct will accord with the yechidah of his soul],¹⁶ verabim hayu imadi, the redemption of his G‑dly soul from the battles of the animal soul (padah nafshi mikrav li) is in a manner of peace.

ד) ויובן זה בהקדים מ"ש (בפרשתנו) ושבתי בשלום אל בית אבי, ומבאר בעל הגאולה, דהליכת יעקב לחרן היתה בכדי לברר את הניצוצות שהיו שם, וזהו שאמר ושבתי בשלום אל בית אבי, שבירור הניצוצות והשבתם (החזרתם) לשרשם (אל בית אבי) יהי' באופן דשלום.

4) This will be understood by first considering the verse (in our parsha¹⁷), veshavti beshalom el beis avi ("and I will return in peace to my father's house"). The Baal HaGeulah explains¹⁸ that Yaakov went to Charan in order to refine the sparks (of holiness) that were there, and this is what he meant by veshavti beshalom el beis avi: that the refinement of the sparks and their return to their source ("to my father's house") should be in a manner of peace.

ומוסיף בהמאמר, דפירוש בשלום הוא ב' שלום, שלום מלמעלה למטה ושלום מלמטה למעלה.

The maamar adds¹⁹ that beshalom means beis (two) shalom — two kinds of peace: peace from above to below and peace from below to above.

ויש לומר עד"ז בנוגע לתיבת בשלום שבפסוק פדה בשלום נפשי, דבשלום הוא ב' שלום, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.

It can be said that the same applies to the word beshalom in the verse padah beshalom nafshi: beshalom means two kinds of peace,²⁰ from above to below and from below to above.

ויש לקשר זה עם הפסוק וכל בניך לימודי הוי' ורב שלום בניך, דיש לומר, שענין ריבוי שלום (ורב שלום), אין ריבוי פחות משנים, הוא ב' בחינות דשלום, שלום מלמעלה למטה ושלום מלמטה למעלה.

This can be connected with the verse²¹ vechol banayich limudei Havayah verav shalom banayich ("All your children will be taught by G‑d, and great will be the peace of your children"). It can be said that "great peace" (verav shalom) — and "many" is no fewer than two — means two kinds of peace: peace from above to below and peace from below to above.

ולכאורה צריך לומר, שהכוונה (בהמאמר) במלמעלה למטה ובמלמטה למעלה היא (גם) לשני האופנים שבענין הבירורים (הענין דושבתי, השבת הנצוצות לשרשם), בירור בדרך מלמעלה למטה ובירור בדרך מלמטה למעלה.

Seemingly, it must be said that the intention (in the maamar) of "from above to below" and "from below to above" refers (also) to the two ways of refinement (the theme of veshavti, the return of the sparks to their source): refinement from above to below and refinement from below to above.

וצריך להבין, הרי מבואר בכ"מ [וגם במאמר הנ"ל (ד"ה פדה בשלום) דבעל הגאולה, הובא לעיל סעיפים א-ב], דענין השלום הוא בהבירור בדרך מלמעלה למטה (בירור שע"י גילוי אור), משא"כ הבירור שבדרך מלמטה למעלה (בירור שבדרך התלבשות) הוא באופן דמלחמה, ומזה שאומר דפירוש בשלום הוא ב' שלום, שלום מלמעלה למטה ושלום מלמטה למעלה, משמע שגם הבירור שמלמטה למעלה הוא באופן דשלום.

This needs to be understood. It is explained in several places²² [and also in the Baal HaGeulah's maamar cited above (beginning Padah beshalom), quoted in sections 1–2] that peace belongs to refinement from above to below (refinement through the revelation of light), whereas refinement from below to above (refinement by way of enclothement) is in a manner of war. Yet from his statement that beshalom means two kinds of peace, peace from above to below and peace from below to above, it is implied that refinement from below to above is also in a manner of peace.

ולהוסיף, דמזה שנאמר ושבתי בשלום ב' שלום (שצריך להיות שניהם), משמע, שבכל אחד מהם יש יתרון.

Moreover, from the fact that veshavti beshalom says two kinds of peace (both of which are needed), it is implied that each has an advantage.²³

ה) והענין הוא, דבשלום (שנעשה ע"י הבירור) שני אופנים.

5) The explanation is that there are two kinds of peace (brought about through refinement).

שנתבטל המנגד – ואופן זה הוא (בעיקר) בהבירור בדרך מלמעלה למטה.

One is that the opponent has been nullified — and this is found (mainly) in refinement from above to below.

דבהבירור בדרך מלמטה למעלה, שהמברר מתלבש בהמתברר ומתעסק עמו שירצה להתברר, אין זה שהתחתון (המתברר) נתבטל אלא שהוא מתברר מצד הרצון שלו.

For in refinement from below to above, where the one who refines clothes himself in the one being refined and works with him until he wants to be refined, the lower one (being refined) is not nullified; rather, he is refined of his own will.

וכיון שגם לאחרי שנתברר הוא מציאות דתחתון (דתחתון ועליון הם הפכים), לכן, גם לאחרי שנתברר, שייך שינגד להעליון.

And since even after being refined he remains a lower entity (and lower and higher are opposites²⁴), he can still oppose the higher one even after he has been refined.

ובעבודת האדם הוא, שהבירור דנה"ב ע"י שנה"א מתלבשת בנה"ב, הוא, שההתבוננות דנפש האלקית היא באופן שגם נפש הבהמית תבין ותשיג את הענין האלקי (שמתבונן בו) שעי"ז תבוא לאהבה את ה'.

In man's avodah: refining the animal soul by the G‑dly soul clothing itself in it means that the contemplation of the G‑dly soul is such that the animal soul too will understand and grasp the G‑dly matter (being contemplated), and thereby come to love G‑d.

דזה שנה"ב אוהבת את ה' (הגם שבטבעה היא נמשכת לענינים גשמיים) הוא (לא ע"י שנתבטל המציאות שלה, אלא אדרבה) ע"י שהשכל דנה"ב בא להבנה שצריך לאהוב את ה'.

The animal soul's love of G‑d (even though by its nature it is drawn to physical things²⁵) comes about (not by its existence being nullified, but on the contrary) by the intellect of the animal soul coming to understand that one must love G‑d.²⁶

וכיון דזה שנפש הבהמית אוהבת את ה' (כולל גם ההבנה וההשגה שצריך לאהוב את ה') הוא מצד השכל דנפש האלקית (שנתלבש בהשכל דנה"ב), אבל נפש הבהמית מצד עצמה היא נמשכת לענינים גשמיים [וכמבואר בכ"מ שהבירור דנה"ב שע"י התבוננות היא רק בדרך אתכפיא], הרי גם עכשיו (שגם נה"ב יש לה אהבת ה') נשאר בהעלם ההתנגדות שלה לנה"א (אלא שההתנגדות שלה אינה באה בפועל).

And since the animal soul's love of G‑d (including its understanding and grasp that one must love G‑d) comes from the intellect of the G‑dly soul (which has clothed itself in the intellect of the animal soul), while the animal soul in itself is drawn to physical things [as explained in several places²⁷ that the refinement of the animal soul through contemplation is only by way of iskafya (subduing it)], then even now (when the animal soul too loves G‑d), its opposition to the G‑dly soul remains hidden within it (only that its opposition does not come out in practice).

ובכדי שיהי' ביטול המנגד הוא ע"י הבירור בדרך מלמעלה למטה.

For the opponent to be nullified requires refinement from above to below.

דע"י שמתגלה בהתחתון גילוי אור שאינו בערך אליו, הוא מתבטל ממציאותו.

For through²⁸ the revelation within the lower one of a light that is beyond all comparison to it, it is nullified out of existence.

ובעבודת האדם הוא, דע"י שנרגש בנה"ב האהבה דנה"א שלמעלה מטו"ד, דאהבה זו היא (בדרך כלל) אהבה רבה שלמעלה מהגבלת כלי הלב, עי"ז מתבטל המציאות דנפש הבהמית, ועי"ז היא נהפכת לטוב, אתהפכא (שלמעלה מאתכפיא).

In man's avodah: when the animal soul feels the G‑dly soul's love that is above reason and understanding — this love being (generally) ahavah rabbah ("great love"), which is beyond the limits of the vessels of the heart — the existence of the animal soul is thereby nullified, and so it is transformed to good: is'hapcha (transformation), which is higher than iskafya.²⁹

ועוד אופן בשלום (שנעשה ע"י הבירור), דזה שהי' בתחלה מנגד נעשה אוהב (ובלשון הכתוב גם אויביו ישלים אתו) – ואופן זה הוא (בעיקר) בהבירור בדרך מלמטה למעלה.

Another kind of peace (brought about through refinement) is that the one who was at first an opponent becomes a friend (in the words of the verse,³⁰ gam oyvav yashlim ito, "even his enemies will make peace with him") — and this is found (mainly) in refinement from below to above.

דבהבירור בדרך מלמעלה למטה, זה שהתחתון אינו מנגד הוא לפי שנתבטל ממציאותו ע"י הגילוי אור, אבל לא שנעשה שינוי בהמציאות דהתחתון עצמו.

For in refinement from above to below, the lower one ceases to oppose because it has been nullified out of existence by the revelation of light, but no change has been made in the lower one's own existence.

דהגם שע"י גילוי האהבה רבה שלמעלה מטו"ד נהפכת נה"ב לטוב (אתהפכא), הרי האתהפכא שלה היא (לא מצד ענינה דנה"ב, אלא) מפני שע"י האהבה רבה דנה"א מתבטלת נה"ב ממציאותה.

Although through the revelation of the ahavah rabbah above reason and understanding the animal soul is transformed to good (is'hapcha), its transformation comes (not from the animal soul's own nature, but) because the animal soul is nullified out of existence by the G‑dly soul's great love.³¹

ואמיתית הענין דגם אויביו ישלים אתו הוא בהבירור בדרך מלמטה למעלה, דזה שנפש הבהמית יש לה אהבת ה' הוא מצד השכל דנה"ב.

The true meaning of "even his enemies will make peace with him" is in refinement from below to above,³² where the animal soul's love of G‑d comes from the animal soul's own intellect.

ו) וזהו ושבתי בשלום, וכן פדה בשלום, שלום מלמעלה למטה ושלום מלמטה למעלה, שהבירור דנפש הבהמית ( פדה בשלום נפשי) וכן בירור הנצוצות שבעולם (ושבתי בשלום אל בית אבי) צריך להיות בשני האופנים, בדרך מלמעלה למטה ובדרך מלמטה למעלה, שעי"ז ישנם שני הענינים (מעלות) דשלום.

6) This is veshavti beshalom, and likewise padah beshalom: peace from above to below and peace from below to above. The refinement of the animal soul (padah beshalom nafshi) and likewise the refinement of the sparks in the world (veshavti beshalom el beis avi) must be in both ways, from above to below and from below to above, so that both aspects (advantages) of peace are present.

ולהוסיף, שהשלימות דשלום (שלום גם מלשון שלימות) הוא כשהשלום (שבכל אחד דשני האופנים) כולל שתי המעלות.

Moreover, the perfection of peace (shalom is also related to sheleimus, "perfection") is when the peace (in each of the two ways) includes both advantages.

שגם בהבירור שבדרך מלמטה למעלה יש (מעין) הענין דאתהפכא, ושגם בהבירור שבדרך מלמעלה למטה יש (מעין) המעלה שהבירור הוא מצד ענינו דהתחתון.

That is, refinement from below to above also has (something of) is'hapcha, and refinement from above to below also has (something of) the advantage that the refinement comes from the lower one's own nature.

וזהו פדה בשלום נפשי מקרב לי, שגם הענין דפדה בשלום, שהוא (בדרך כלל) הפדי' דנה"א מהגלות דנה"ב ע"י גילוי אור, תהי' בו המעלה דמקרב לי (קרב מלשון קירוב), הבירור דנה"ב עצמה.

This is padah beshalom nafshi mikrav li: even padah beshalom, which is (generally) the redemption of the G‑dly soul from its exile in the animal soul through the revelation of light,³³ should have the advantage of mikrav li (krav from the word kiruv),³⁴ the refinement of the animal soul itself.

ועד"ז לאידך, שגם הבירור שבדרך קרב (מלחמה) יהי' באופן דפדה בשלום, אתהפכא.

And likewise the reverse: refinement by way of krav (war) should also be in the manner of padah beshalom, is'hapcha.

וממשיך הכתוב כי ברבים היו עמדי, ברבים היו עמדי הוא טעם (כי) על פדה בשלום נפשי מקרב לי, דע"י ההתבוננות בענין היחידה, שעי"ז מתעורר אצלו ענין הביטול [היינו, שגם לפני העבודה דפדה בשלום נפשי מקרב לי וצריך עדיין לפדות נפשו האלקית מהמלחמות דנה"ב, הוא מתעורר בביטול כללי לאלקות, שבא מהיחידה שבו], עי"ז, הבירור דנה"ב הוא באופן דפדה בשלום נפשי מקרב לי, שבכל אחד דשני אופני הבירור ישנם שתי המעלות.

The verse continues, ki verabim hayu imadi; verabim hayu imadi is the reason ("for") for padah beshalom nafshi mikrav li. By contemplating the yechidah, bittul (self-nullification) is aroused in him³⁵ [that is, even before the avodah of padah beshalom nafshi mikrav li, when he still needs to redeem his G‑dly soul from the battles of the animal soul, he is aroused with a general bittul to G‑dliness that comes from the yechidah within him], and thereby the refinement of the animal soul is in the manner of padah beshalom nafshi mikrav li, in which each of the two ways of refinement has both advantages.³⁶

ז) ויש לקשר ענין זה עם מה שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה וכל בניך לימודי הוי' ורב שלום בניך שאמרו בש"פ ויצא תרפ"ט (שבקונטרס דרושי חתונה), דהתרגום עה"פ וכל בניך גו' הוא וכל בניך אלפין באורייתא דהוי' וסגי יהי שלם בנך.

7) This can be connected with what my revered father-in-law, the Rebbe [the Previous Rebbe], explains in his maamar beginning Vechol banayich limudei Havayah verav shalom banayich, which he said on Shabbos Parshas Vayeitzei 5689 (in the booklet Derushei Chasunah³⁷): the Targum on the verse vechol banayich… is vechol banayich alfin be'oraisa de'Havayah vesagi yehei shelam banech ("All your children will be learners in the Torah of G‑d, and great will be the peace of your children").

ומבאר, דזה שמדייק דאלפין באורייתא דהוי' (אף שלכאורה אין זה חידוש, דכולם יודעים שהתורה היא תורת הוי') הוא, שלימוד התורה שלהם הוא באופן שנרגש אצלו שהתורה היא תורת הוי'.

He explains³⁸ that its specifying "learners in the Torah of G‑d" (although seemingly this is nothing new, since everyone knows that the Torah is the Torah of G‑d³⁹) means that their Torah study is such that one feels that the Torah is the Torah of G‑d.

ומוסיף בהמאמר, דפירוש אלפין באורייתא דהוי' הוא, דהגם שלימוד התורה (אולפנא) הוא שמבין ומשיג התורה בשכלו (שכל אנושי), מ"מ, גם בהלימוד (שכל) שלו נרגש שהתורה היא תורת הוי', אלפין באורייתא דהוי'.

The maamar adds that the meaning of alfin be'oraisa de'Havayah is: although Torah study (ulpana, learning) means understanding and grasping the Torah with one's (human) intellect, nevertheless, even in his study (intellect) one feels that the Torah is the Torah of G‑d — "learners in the Torah of G‑d."

וע"י הרגש זה, גם הלימוד (ההשגה) שלו הוא בביטול.

Through this feeling, even his study (comprehension) is with bittul.

ובכדי שלימוד התורה יהי' באופן זה, הוא ע"י הקדמת עבודת התפלה.

For Torah study to be this way, it must be preceded by the avodah of prayer.

כי ענין התפלה הוא ההתקשרות והביטול לאלקות.

For prayer means attachment and bittul to G‑dliness.

וע"י לימוד התורה באופן זה (דוקא) נעשה רב שלום בניך – ריבוי שלום להתלמידי חכמים העוסקים בתורה, וגם ריבוי שלום בעולם כמו שלמדו רז"ל מפסוק זה שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.

And through Torah study of this kind (specifically), there comes about rav shalom banayich — abundant peace for the Torah scholars who study Torah,⁴⁰ and also abundant peace in the world, as our Sages learned⁴¹ from this verse that Torah scholars increase peace in the world.

ומהמשך הענינים שבהמאמר מובן, דכשלימוד התורה אינו באופן זה, אז, (נוסף לזה שאינו מביא שלום בעולם) אפשר שיביא לפירוד הלבבות, היפך השלום.

From the continuation of the maamar it is understood that when Torah study is not like this, then (besides not bringing peace to the world) it can lead to division between hearts, the opposite of peace.

כי כשחסר אצלו ההרגש שהתורה היא תורת הוי', אזי, הוא מחזיק טובה לעצמו שלמד תורה הרבה ונעשה מציאות יש שמחזיק את עצמו לאיש המעלה ואדם חשוב, וזה גורם לפירוד הלבבות, כי מצד הישות שלו הוא חושב שכל מה שהזולת אומר או עושה הוא בכדי לנגד אליו.

For when he lacks the feeling that the Torah is the Torah of G‑d, he congratulates himself for having learned much Torah⁴² and becomes a self-important person who considers himself a man of stature and importance; and this causes division between hearts, for because of his ego he thinks that everything another person says or does is meant to oppose him.

וכהסיפור (המובא בהמאמר), שאחד (בר דעת גדול בהשכלה) בא להצ"צ על יחידות והתאונן אַז מ'טרעט אויף מיר אין בית מדרש, וענה לו הצ"צ, דו ביסט זיך מתפשט איבער דעם גאַנצן בית מדרש, איז וואו יענער טרעט איז אַלץ אויף דיר.

As in the story (brought in the maamar⁴³): a certain man (a great scholar, of broad learning) came to the Tzemach Tzedek for yechidus (a private audience) and complained, az m'tret oif mir in beis medrash ("people step on me in the beis medrash"). The Tzemach Tzedek answered him: du bist zich mispashet iber dem gantzen beis medrash, iz vu yener tret iz altz oif dir ("You spread yourself out over the whole beis medrash, so wherever anyone steps, it is on you").

ויש לומר, דזה שמביא בהמאמר שהטענה שלו היתה שדורסים עליו בבית מדרש, דהגם שבית מדרש הוא מקדש מעט, דהשראת השכינה שבמקדש מעט היא מעין השראת השכינה שבבית המקדש, מ"מ, גם שם היתה התפשטות הישות שלו.

It can be said that the maamar mentions that his complaint was that people trampled on him in the beis medrash, to show that although a beis medrash is a mikdash me'at ("a Sanctuary in miniature"),⁴⁴ and the Divine Presence that rests in a mikdash me'at is akin to the Divine Presence that rested in the Beis HaMikdash,⁴⁵ nevertheless even there his ego spread itself out.

ומדייק בהמאמר, דזה שהתאונן לפני הצ"צ שדורסים עליו הי' בהיותו ביחידות, דענין היחידות הוא התקשרות היחידה של זה הנכנס ליחידות עם היחידה של האדמו"ר שאליו נכנס, ואעפ"כ, גם בהיותו ביחידות הי' אצלו ההרגש שדורסים עליו.

The maamar also points out that he complained to the Tzemach Tzedek that people trampled on him while he was at yechidus — and yechidus is the bond of the yechidah of the one who enters for yechidus with the yechidah of the Rebbe to whom he enters⁴⁶ — yet even at yechidus he felt that people were trampling on him.

ולכן מביא בהמאמר פרטים הנ"ל דהסיפור, בכדי להדגיש שע"י השכלה לבד, בלי עבודה, אפשר להיות התפשטות הישות גם במקדש מעט ואפילו כשנכנסים ליחידות, דמזה מובן ההכרח בענין העבודה.

The maamar brings these details of the story to emphasize that with intellectual learning alone, without avodah, ego can spread even in a mikdash me'at, and even when one enters for yechidus; from this one understands how necessary avodah is.

ולאח"ז אמר לו הצ"צ פירוש הכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, און (בחולם) הוא כח ועוז, ופירוש איש און הוא איש חזק בדעת עצמו.

After this, the Tzemach Tzedek explained to him the verse⁴⁷ ya'azov rasha darko ve'ish aven machshevosav ("Let the wicked man forsake his way, and the man of aven his thoughts"): on (with a cholam) means strength and might,⁴⁸ so ish aven means a man strong in his own opinion.

וזהו יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, דכשם שיעזוב רשע דרכו הוא דבר שמוכרח, דבלי תשובה א"א לגשת אל הקודש, כן מוכרח שהאיש און יעזוב את מחשבותיו (המחשבות דישות).

This is "Let the wicked man forsake his way, and the man of aven his thoughts": just as it is essential that the wicked man forsake his way, since without teshuvah one cannot approach holiness, so it is essential that the "man of aven" forsake his thoughts (thoughts of ego).

ויש לומר, דמ"ש מחשבותיו לשון רבים, הוא, כי בהמחשבה דישות ישנם כו"כ דרגות, ולכן נאמר יעזוב גו' מחשבותיו לשון רבים, שצריך לעזוב את מחשבה שבדקות, ואפילו שבדקות דדקות.

It can be said that "his thoughts" is in the plural because the thought of ego has many levels; this is why it says "let him forsake… his thoughts" in the plural: one must abandon even ego in its subtle form, and even in its most subtle form.

ולהעיר, ממאמר רז"ל בענין רבב שעל בגד שחוצץ לענין טבילה, של בנאין [אלו תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם] מצד אחד ושל בּוּר משני צדדין.

Compare the teaching of our Sages⁴⁹ about a stain on a garment that constitutes an interposition (chatzitzah) for immersion: for builders [these are Torah scholars, who are occupied with the building of the world], a stain on one side; and for an ignoramus, only on both sides.

דמזה מובן גם בנוגע לרבב רוחני, שבתלמיד חכם גם מחשבה שבדקות חוצצת, ולכן הכרח שיעזוב מחשבותיו לשון רבים.

From this it is understood regarding a spiritual stain as well: in a Torah scholar even a subtle thought interposes, and therefore he must forsake his "thoughts," in the plural.

ומבואר בהמאמר, שהתחלת העבודה הוא הביטול.

The maamar explains⁵⁰ that the beginning of avodah is bittul.

כי בכדי להתקרב לאלקות, הן בבחינת קירוב מלמטה למעלה לעלות מדרגא לדרגא בתפלה והן בבחינת קירוב מלמעלה למטה בהשגת אלקות בנפשו בתורה, הוא ע"י ענוה ושפלות.

For to draw close to G‑dliness — both drawing close from below to above, ascending from level to level in prayer, and drawing close from above to below, grasping G‑dliness within one's soul in Torah — requires humility and lowliness.

ויש לומר, דזה שמפרט בהמאמר שני האופנים דקירוב לאלקות, הגם שבכדי לבאר לשון התרגום אלפין באורייתא דהוי' נוגע לכאורה רק הקירוב שע"י תורה, הוא בכדי לרמז שע"י קדימת הביטול, השלום דבניך, ת"ח העוסקים בתורה (מלמעלה למטה), הוא בשלימות, שכולל גם מעלת השלום דתפלה (מלמטה למעלה).

It can be said that the maamar spells out both ways of drawing close to G‑dliness, even though to explain the Targum's wording alfin be'oraisa de'Havayah seemingly only the closeness achieved through Torah is relevant, in order to indicate that when bittul comes first, the peace of "your children" — Torah scholars who study Torah (from above to below) — is complete, including also the advantage of the peace of prayer (from below to above).⁵¹

ח) והענין הוא, דכיון שהכוונה בירידת ונפילת הנצוצות היא בכדי שיתבררו ויחזרו למקורם [שעי"ז יתעלו למעלה יותר מכמו שהיו קודם ירידתם], הרי אין שייך שיהי' איזה מניעה ועיכוב (מצד הנצוצות) להבירור שלהם.

8) The explanation is this: since the purpose of the descent and fall of the sparks is that they be refined and return to their source [and thereby rise higher than they were before their descent], there cannot be any obstacle or hindrance to their refinement (from the side of the sparks).

דזה שאפשר להיות מניעה ועיכוב הוא רק מצד האדם (המברר), שיש לו בחירה חפשית, אבל מצד הנצוצות – מוכרח שיתבררו.

An obstacle or hindrance can come only from the person (the one doing the refining), who has free choice; but as far as the sparks are concerned, they must be refined.

[וזהו מ"ש ואדונירם על המס, אדונירם הוא אדוני רם, אדוני הוא ע"ד שם אד' (בחינת שכינתי') ורם מלשון רוממות הוא אור א"ס שלמעלה מעולמות (קוב"ה). וע"פ המבואר לקמן (סעיף יו"ד) דענין הבירורים הוא ליחדא קוב"ה ושכינתי', יש לומר, דמס הו"ע הבירורים. ונק' בשם מס, שמס הוא דבר שמוכרח לשלם. ובחינת אדונירם הוא המכריח גביית המס, בירור הנצוצות].

[This is the meaning of the verse ve'Adoniram al hamas ("and Adoniram was in charge of the levy"):⁵² Adoniram is Adoni ram. Adoni corresponds to the Divine name Ad-nai (the level of His Shechinah), and ram, from romemus (exaltedness), is the light of Ein Sof (the Infinite) that is above the worlds (the Holy One, blessed be He). According to what is explained below (section 10), that the purpose of the refinements is "to unite the Holy One, blessed be He, and His Shechinah," it can be said that the levy (mas) refers to the refinements. They are called a levy because a levy is something that must be paid. And the level of Adoniram is what compels the collection of the levy, the refinement of the sparks.]

ויתירה מזה, שהנצוצות רוצים ומשתוקקים להתברר.

Moreover, the sparks want and yearn to be refined.

וזהו ברבים היו עמדי, שהנצוצות הנמצאים בבחינת רבים (רשות הרבים, טורי דפרודא) משתוקקים שיבררו אותם [בדוגמת ענין ברבים היו עמדי בפשטות, שאנשי אבשלום התפללו לנצחונו של דוד].

This is verabim hayu imadi: the sparks that are in the realm of "the many" (the public domain, turei difruda, "mountains of separation"⁵³) yearn to be refined [much like the plain meaning of verabim hayu imadi: that Avshalom's men prayed for David's victory⁵⁴].

אלא דכיון שהנצוצות הם בגלות בבחינת רבים, אין זה בגילוי.

But since the sparks are in exile in the realm of "the many," this is not revealed.

ועד שלפעמים נדמה להאדם שעניני העולם (לא רק שאינם מסייעים, אלא) מונעים אותו מעבודת ה', כי ההעלם דהנצוצות הוא העלם בתכלית, ע"ד העלם שאינו במציאות.

At times it even seems to a person that worldly matters (not only do not help him, but) hold him back from serving G‑d, because the concealment of the sparks is utter concealment, like a concealment that does not exist at all.

וע"י העבודה דברבים היו עמדי, התעוררות היחידה, עצם הנשמה שלמעלה מהתפשטות (מציאות), מתעורר ומתגלה ההעלם שאינו במציאות דהנצוצות, והתשוקה שלהם להתברר, ענין ברבים היו עמדי, ואזי רואים בגילוי שעניני העולם (לא רק שאינם מונעים, אלא) מסייעים לעבודת ה'.

Through the avodah of verabim hayu imadi — the arousal of the yechidah, the essence of the soul that is above extension (existence) — the concealment of the sparks, which is "a concealment that does not exist," is aroused and revealed, along with their yearning to be refined, the theme of verabim hayu imadi; and then one sees openly that worldly matters (not only do not hold him back, but) help in serving G‑d.

ט) וזהו פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, דהשלום של הבירור שע"י העבודה דברבים היו עמדי (התעוררות היחידה) הוא בשלימות, שכולל שתי המעלות (כנ"ל סעיף ו), כי ע"י העבודה דברבים היו עמדי, התעוררות היחידה, מתגלה שהנצוצות שנמצאים בגלות ב(רשות ה)רבים היו עמדי (הרצון והתשוקה שלהם להתברר), ולכן גם הבירור בדרך מלמעלה למטה יש בו מעין המעלה שהבירור הוא מצד התחתון, כי גם בירור זה הוא שהתחתון רוצה להתברר (אלא שהבירור בפועל הוא ע"י גילוי אור שלמעלה ממנו).

9) This is padah beshalom nafshi mikrav li ki verabim hayu imadi: the peace of the refinement achieved through the avodah of verabim hayu imadi (the arousal of the yechidah) is complete, including both advantages (as explained above, section 6). For through the avodah of verabim hayu imadi, the arousal of the yechidah, it is revealed that the sparks in exile in the (public domain of the) "many" were "with me" (their desire and yearning to be refined). Therefore even refinement from above to below has something of the advantage of refinement that comes from the lower one, since in this refinement too the lower one wants to be refined (except that the actual refinement comes through the revelation of a light higher than it).

ועד"ז לאידך, שגם הבירור שבדרך מלמטה למעלה הוא באופן שמתבטל ההתנגדות של התחתון.

And likewise the reverse: refinement from below to above is also in a way that the opposition of the lower one is nullified.

דזה שנתבאר לעיל (סעיף ה) שגם לאחרי הבירור דהתחתון (בירור בדרך מלמטה למעלה) נשאר עדיין בהעלם ההתנגדות שלו, הוא, מפני שבירור התחתון הוא ענין שנתוסף בו (ע"י המברר שנתלבש בו), היפך הטבע דהתחתון.

The reason explained above (section 5) that even after the lower one is refined (refinement from below to above) its opposition still remains hidden, is that the refinement of the lower one is something added to it (by the one who refines, who has clothed himself in it), contrary to the lower one's nature.

וכמו נפש הבהמית שבטבעה נמשכת לענינים גשמיים, והאהבה לאלקות [שנעשה אצלה ע"י נפש האלקית שנתלבש בה] הוא היפך טבעה.

Like the animal soul, which by its nature is drawn to physical things, so that love of G‑dliness [brought about in it by the G‑dly soul clothing itself in it] is contrary to its nature.

ומזה מובן, דכשהתחתון הוא באופן שעוד לפני ההתלבשות של המברר בו (עבודת הבירור) הוא רוצה ומשתוקק (בגילוי) להתברר, אזי, הבירור אינו דבר נוסף עליו, ומכש"כ שאינו היפך טבעו, ולכן הבירור שלו (גם הבירור שבדרך התלבשות) הוא ע"ד הענין דאתהפכא.

From this it is understood that when the lower one is such that even before the one who refines clothes himself in it (the avodah of refinement), it wants and yearns (openly) to be refined, the refinement is not something added to it, and certainly not contrary to its nature; therefore its refinement (even refinement by way of enclothement) is akin to is'hapcha.

יו"ד) והנה ידוע דכללות ענין העבודה הוא ליחדא קוב"ה ושכינתי'.

10) Now, it is known⁵⁵ that the general purpose of avodah is leyachda Kudsha Brich Hu uShechintei ("to unite the Holy One, blessed be He, and His Shechinah").

והו"ע יחוד סובב וממלא, כי קוב"ה הוא בחינת סוכ"ע ושכינתי' הוא בחינת ממכ"ע.

This is the union of sovev and memaleh (G‑d's light that transcends the worlds and His light that fills them), for the Holy One, blessed be He, is the level of sovev kol almin and His Shechinah is the level of memaleh kol almin.⁵⁶

וזהו שאמר יעקב ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים, שע"י עבודת הבירורים (ושבתי בשלום אל בית אבי, החזרת הנצוצות למקורם) [דעיקר העבודה שבשבילה ירדה הנשמה למטה היא עבודת הבירורים] יהי' והי' הוי' לי לאלקים, יחוד הוי' (סובב) ואלקים (ממלא).

This is what Yaakov said: veshavti beshalom el beis avi vehayah Havayah li leilokim ("and I will return in peace to my father's house, and G‑d will be my G‑d"). Through the avodah of refinement (veshavti beshalom el beis avi, the return of the sparks to their source) [for the main avodah for whose sake the soul descended below is the avodah of refinement⁵⁷], there will come about vehayah Havayah li leilokim — the union of Havayah (sovev) and Elokim (memaleh).

ויש לומר, דע"י עבודת הבירורים בשני האופנים (בדרך מלמעלה למטה ובדרך מלמטה למעלה), ובאופן שכל אחד מהם כלול משניהם, עי"ז, היחוד דסובב וממלא הוא בשני האופנים, המשכת סובב בממלא והעלאת ממלא בסובב, ובאופן שכל אחד מהם כלול משניהם.

It can be said that through the avodah of refinement in both ways (from above to below and from below to above), in such a way that each of them includes both, the union of sovev and memaleh is also in both ways — the drawing down of sovev into memaleh and the raising of memaleh into sovev — in such a way that each of them includes both.

ועפ"ז יש לבאר השייכות דענין זה ליעקב דוקא, כי ההתכללות דשני האופנים שבעבודת הבירורים שבכל אחד מהם ישנם שתי המעלות, הוא ע"י גילוי בחינת היחידה, למעלה מהגבלה, וזה שביעקב נאמר ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, נחלה בלי מצרים, הוא לפי שהי' בו גילוי היחידה (כמו שנתבאר לעיל).

On this basis one can explain why this is connected with Yaakov specifically. The merging of the two ways of the avodah of refinement, so that each of them has both advantages, comes through the revelation of the level of yechidah, which is above all limitation; and the reason it was said of Yaakov⁵⁸ ufaratzta yamah vakeidmah vetzafonah vanegbah ("you will spread out to the west, to the east, to the north and to the south"), an inheritance without boundaries,⁵⁹ is that he had the revelation of the yechidah (as explained above⁶⁰).

והנה ידוע דשכינה היא בחינת מלכות, הכוללת את כל נשמות ישראל, כמארז"ל כל ישראל בני מלכים הם.

Now, it is known that the Shechinah is the level of malchus,⁶¹ which includes all the souls of Israel, as our Sages said⁶²: "All Jews are the children of kings."⁶³

ועפ"ז יש לומר, דביחוד קוב"ה ושכינתי' נכלל גם היחוד דהקב"ה וישראל.

Accordingly it can be said that the union of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah also includes the union of the Holy One, blessed be He, and the Jewish people.

דשלימות היחוד הוא כשהוא בשני האופנים, המשכה והעלאה.

The perfection of the union is when it is in both ways, drawing down and raising up.

ויש לומר, דמהטעמים על זה שענין הנישואין דהקב"ה וישראל יהי' לעתיד לבוא, כי אז יהי' גילוי היחידה ע"י משיח שהוא בחינת יחידה הכללית, אמיתת הענין דופרצת, ע"י שיעלה הפורץ לפנינו, בקרוב ממש.

It can be said that one of the reasons why the marriage of the Holy One, blessed be He, and the Jewish people will be in the time to come⁶⁴ is that then there will be the revelation of the yechidah through Moshiach, who is the general yechidah⁶⁵ — the true fulfillment of ufaratzta, through "the one who breaks through will go up before us,"⁶⁶ very soon indeed.