048 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, תשל"א (הנחה)

ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך, והיינו שע"י ביטול המקבל שהו"ע כי יפקד, עי"ז נעשה הזכרון למעלה (וכמו שהוא כפשוטו), שע"י העלם והסתר הלבנה לגמרי בערב ראש חודש, עד שלא נשאר ממנה גם נקודה, עי"ז נעשה מחר – חדש, שהוא מולד הלבנה מחדש, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא.

VaYomer lo Yehonasan machar chodesh v'nifkadta ki yipaked moshavecha ("Yehonasan said to him: Tomorrow is the new moon, and you will be remembered, for your seat will be empty").¹ That is, through the self-nullification (bittul) of the recipient, which is the meaning of "for your seat will be empty," remembrance is brought about above (as it also is in the plain sense): through the complete concealment and hiding of the moon on Erev Rosh Chodesh, until not even a point of it remains, "tomorrow" becomes "new" — the renewed birth of the moon, which is the union of the sun and the moon.

ובעבודה הוא שע"י הביטול של המקבל נעשה עי"ז ההתחדשות.

In terms of avodah (Divine service), it is through the recipient's bittul that renewal comes about.

והנה בכדי שיהי' ענין ההתחדשות צריך להיות נמשך מבחינה שלמעלה מסדר השתלשלות, וכמו שיהי' לעתיד לבוא שתהי' התחדשות בהבריאה לפי שתהי' ההמשכה מבחינת פנימיות עתיק.

Now, for there to be renewal, it must be drawn from a level above Seder Hishtalshelus (the ordered chain of descending worlds), as it will be in the Time to Come, when there will be a renewal in creation because the drawing-down will be from the level of Penimiyus Atik (the inner dimension of Atik).

דהנה כל ההמשכות עתה הם רק מחיצוניות עתיק משא"כ לעתיד לבוא יהי' נמשך מפנימיות עתיק ממש.

For all the drawings-down now are only from Chitzoniyus Atik (the outer dimension of Atik), whereas in the Time to Come it will be drawn from the very inner dimension of Atik.²

והנה הגילויים דלעתיד תלוים במעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות, ולכן בחינת מולד הלבנה בר"ח שהו"ע החידוש, הוא מעין מה שהם עתידים להתחדש כמותה לעתיד לבוא.

Now, the revelations of the Time to Come depend on our actions and our service throughout the time of exile,³ and therefore the birth of the moon on Rosh Chodesh, which is a matter of newness, is akin to how they are destined to be renewed like it in the Time to Come.

וע"ד המבואר במדרש בענין חדשים לבקרים רבה אמונתך, שמזה שהאדם מתחדש בכל בקר כברי' חדשה הנה רבה אמונתך שהוא דוגמא לתחיית המתים שהקב"ה מחייהו בטל תחי'.

This is similar to what is explained in the Midrash⁴ on "They are new every morning; great is Your faithfulness": from the fact that a person is renewed every morning as a new creature, "great is Your faithfulness," for this is a parallel to the Resurrection of the Dead, when the Holy One, blessed be He, will revive him with the dew of life.⁵

אמנם עיקר ענין ההתחדשות יהי' לע"ל דוקא כמבואר בלקו"ת שאז יהיו נשמות חדשות.

However, the main renewal will be specifically in the Time to Come, as explained in Likkutei Torah,⁶ that then there will be new souls.

וע"ה שגם עכשיו ישנן נשמות חדשות אבל אין זה אמיתית ענין ההתחדשות, ואמיתית בחינת נשמות חדשות יהי' לע"ל דוקא, שזהו ענין ועטרותיהם בראשיהם וכו'.

And although even now there are new souls, this is not true renewal; the true level of new souls will be specifically in the Time to Come, and this is the meaning of "with their crowns⁷ on their heads"⁸ and so on.

אבל עכ"ז ישנו דוגמא לענין ההתחדשות גם עכשיו בראש חודש שע"י הביטול וכו' מגיעים לבחינת עדן, שע"ז ארז"ל כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלקים זולתך וכו' זה עדן כו'.

Nevertheless, there is a parallel to renewal even now, on Rosh Chodesh, when through bittul and so on one reaches the level of Eden, about which our Sages said:⁹ "All the prophets prophesied only about the days of Moshiach, but as for the World to Come, 'No eye has seen, O G‑d, except You'¹⁰ and so on: this is Eden…"

והנה צ"ל מה שאומר אלקים זולתך, שם אלקים דוקא.

Now, it must be understood why it says "O G‑d (Elokim), except You," specifically the name Elokim.

ועד"ז צ"ל בפרשתנו מש"כ ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש, ומקשה בזה בכ"מ וגם בהמשך תרס"ו מה שאומר אלקים, דלכאורה הול"ל שם הוי', דהרי עיקר ענין הברכות הוא משם הוי' דוקא, ובפרט ברכת יצחק שהם ברכות נעלות ביותר, כמבואר בסידור בסוף שער התקיעות.

Similarly, we must understand what is written in our parsha,¹¹ "May G‑d (HaElokim) give you of the dew of the heavens and of the fat of the earth, and abundant grain and wine." Many places, including the Hemshech of 5666,¹² ask why it says Elokim. It would seem that it should have said the name Havayah, since the essence of blessings comes specifically from the name Havayah, and especially Yitzchak's blessings, which are very lofty blessings, as explained in the Siddur at the end of Shaar HaTekios.¹³

וגם אינו מובן דאיתא במד"ר מטל השמים זו מקרא ומשמני הארץ זו משנה דגן זו תלמוד וכו', וצ"ל מהו הענין שברכו בתורה, דלכאורה אינו שייך ברכה ע"ז.

It is also not understood: the Midrash Rabbah¹⁴ says, "'Of the dew of the heavens' is Scripture, 'and of the fat of the earth' is Mishnah, 'grain' is Talmud," and so on. What, then, is the meaning of blessing him with Torah? Seemingly, a blessing does not apply to this.

שהרי התורה היתה ניתנת לישראל בלא"ה במתן תורה, דהלא תחלת הכוונה בהתהוות העולמות הי' בשביל התורה כמארז"ל עה"פ בראשית ברא וגו', בשביל ישראל שנק' ראשית כו' ובשביל התורה שנק' ראשית כו', שהתורה נקבעה בטבע הבריאה, ובאופן של תנאי דכשבטל התנאי בטל הדבר, וכדאיתא בגמרא ע"פ ויהי ערב גו' יום הששי, תנאי התנה הקב"ה במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי וכו', והיינו כו' דכתיב משמים גו' ארץ יראה ושקטה כו', בתחלה יראה ולבסוף שקטה, וא"כ הרי היתה נתינת התורה ענין המוכרח ואיך שייך ברכה על זה.

For the Torah was going to be given to Israel in any case at the Giving of the Torah, since the very first intent in the coming-into-being of the worlds was for the sake of the Torah, as our Sages said¹⁵ on the verse "In the beginning (Bereishis) G‑d created…": for the sake of Israel, who are called "first (reishis)," and for the sake of the Torah, which is called "first." The Torah was thus fixed in the nature of creation, and as a condition, so that when the condition is void the thing is void, as stated in the Gemara¹⁶ on the verse¹⁷ "And it was evening… the sixth day": "The Holy One, blessed be He, made a condition with the works of Creation: If Israel fulfills My Torah…" and this is… as it is written,¹⁸ "From the heavens… the earth feared and was still…": at first it feared and in the end it was still. If so, the giving of the Torah was a necessity, so how can a blessing apply to it?

גם צ"ל, דממה נפשך, אם היתה הכוונה בהברכה ללימוד התורה כמו שהי' קודם מתן תורה הלא ע"ז לא הי' צריך ברכה, דהרי הי' כבר לימוד התורה אצל האבות, וכמארז"ל ע"פ ואברהם זקן, אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הי' כו' יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה הי'.

It must also be understood: either way, if the intent of the blessing was the study of Torah as it was before the Giving of the Torah, no blessing was needed for that, since the Patriarchs already studied Torah, as our Sages said¹⁹ on the verse²⁰ "And Avraham was old": "Avraham our father was an elder and sat in the yeshivah… Yaakov our father was an elder and sat in the yeshivah."

וגם אאפ"ל דהכוונה להתורה כמו שהיא לאחר מתן תורה, דהלא התורה של האבות (שבזה נכלל גם יעקב) ריחות הי' לגבי התורה שלאחרי מתן תורה.

Nor can one say that the intent is the Torah as it is after the Giving of the Torah, since the Torah of the Patriarchs (which includes Yaakov as well) was but "fragrances" compared to the Torah after the Giving of the Torah.²¹

ולכאורה הי' אפשר לתרץ, שזה הי' להקס"ד של יצחק, שבקש לברך את עשו, ולכן ברכו בתורה שחשב שעי"ז יתברר בעצמו, ולעשו שייך ברכה ע"ז, כי התורה היא מוכרחת רק לישראל.

Seemingly, one could answer that this was according to Yitzchak's initial thought, when he sought to bless Esav; he therefore blessed him with Torah, thinking that through it Esav himself would be refined. And for Esav a blessing for this does apply, since the Torah is a necessity only for Israel.

אבל מ"מ אינו מובן, הלא לפועל ניתנו הברכות ליעקב, וכמ"ש עתה לקח ברכתי, ועושים מענין הברכות ענין גדול וכו', ולפי"ז אינו מובן מהו ענין הברכה ליעקב בתורה כו'.

Still, this is not understood, since in actual fact the blessings were given to Yaakov, as it is written,²² "Now he has taken my blessing," and the blessings are treated as a great matter and so on. Accordingly, what is the meaning of the blessing to Yaakov concerning Torah?

אך הענין הוא דהתורה כמו שניתנה במתן תורה היא בחינת התורה כמו שהיא מצ"ע, אבל ברכת יצחק הי' על ענין היגיעה בתורה, שע"ז נאמר יעשה למחכה לו, ואיתא בזהר אינון דדחקין למלה דחוכמתא, שעי"ז מגיעים למעלה מבחינת התורה כמו שהיא מצד עצמה, דהתורה מצ"ע היא חכמתו של הקב"ה, ולמעלה יותר היא בחינת חכמה סתימאה, וע"י היגיעה מגיעים לבחינת עדן וכו' שעז"נ עין לא ראתה גו' כנ"ל, שהוא למעלה לגמרי מבחינת החכמה.

However, the explanation is this:²³ The Torah as it was given at the Giving of the Torah is the Torah as it is in itself, whereas Yitzchak's blessing concerned toil (yegiah) in Torah, about which it is said, "He will act for one who waits for Him," and it is stated in the Zohar:²⁴ "those who press themselves in matters of wisdom." Through this one reaches beyond the Torah as it is in itself. For the Torah in itself is the wisdom of the Holy One, blessed be He, and higher still is the level of Chochmah Stima'ah (concealed wisdom), and through toil one reaches the level of Eden and so on, about which it is said, "No eye has seen…" as mentioned above, which is altogether beyond the level of Chochmah.

ועפ"ז מובן גם הקס"ד של יצחק שרצה לברך את עשו בכדי שיתברר, דלכאורה איך מתאים זה עם הבפועל (והרי האבות הן הן המרכבה), אלא שע"י הברכות שברך ליעקב בענין היגיעה בתורה, עי"ז ניתן הכח לברר את עשו, דמכיון שע"י היגיעה ממשיכים מבחינת עדן, ע"כ יכול לברר לא רק קליפת נוגה אלא גם הניצוצות שבג' קליפות הטמאות וכו'.

This also explains Yitzchak's initial thought, when he wanted to bless Esav so that Esav would be refined. For seemingly, how does this fit with what actually happened (since the Patriarchs are themselves the Divine chariot²⁵)? But through the blessings he gave Yaakov concerning toil in Torah, the power was given to refine Esav: since through toil one draws down from the level of Eden, one can refine not only kelipas nogah but also the sparks within the three impure kelipos and so on.

וכמבואר במ"א בענין וישלח יעקב וגו' עם לבן גרתי, שאז גמר הבירור עם לבן והלך לברר את עשו, שיעקב מצ"ע הי' כבר מוכן לזה אז, ומצד יעקב נגמר אז הבירור כו', שזהו ע"י הברכות בענין היגיעה בתורה.

This is as explained elsewhere²⁶ concerning "And Yaakov sent… I have sojourned with Lavan":²⁷ at that point he finished the refinement with Lavan and went to refine Esav. For Yaakov himself was then already prepared for this, and from Yaakov's side the refinement was then complete, and this came through the blessings concerning toil in Torah.

והענין הוא, דהנה מצד בחינת התורה מצ"ע כמו שניתנה במתן תורה לא הי' כל ענין השכחה, וכמארז"ל על הפסוק חרות על הלוחות, ובמילא לא הי' צ"ל ענין היגיעה, רק ענין הדיבור וכו'.

The explanation is this: From the side of the Torah as it is in itself, as it was given at the Giving of the Torah, there was no forgetting at all, as our Sages said²⁸ on the verse²⁹ "engraved on the Tablets." Consequently there was no need for toil, only for speech and so on.

ומה שהי' צ"ל דיבור עכ"פ ה"ז לפי שכן היתה נתינת התורה מלמעלה במתן תורה שניתנה בדיבור, על כן הי' צ"ל גם באדם ענין הדיבור בתורה, וע"ד המבואר בתו"א ע"פ וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר.

And that speech was needed at all is because the Torah was given from above at the Giving of the Torah through speech; therefore man too had to speak words of Torah. This is similar to what is explained in Torah Ohr³⁰ on the verse³¹ "And G‑d spoke all these words, saying."

וכלשון חז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו.

In the words of our Sages:³² "Whoever reads and reviews, the Holy One, blessed be He, reads and reviews opposite him."

דלכאורה אינו מובן למה צריך לדיבור בתורה (הן למעלה הן למטה), הלא ענין התורה הוא בהבנה והשגה והי' צ"ל מספיק במחשבה לבד, ולמה צ"ל ענין הדיבור שהוא מעשה (זוטא עכ"פ).

For seemingly it is not understood why speech is needed in Torah (both above and below): Torah is a matter of understanding and comprehension, and thought alone should have sufficed. Why is speech needed, which is an act (at least a minor act³³)?

ואא"פ לתרץ ע"פ מ"ש בגמרא עירובין (הובא בתניא) אם ערוכה בכל רמ"ח אברים משתמרת ואם לאו וכו', שהרי זה הי' רק לאחרי שניתנו הלוחות שניות, שאז הי' כבר ענין השכחה בעולם, אבל קודם לזה במתן תורה שלא הי' ענין השכחה שהי' חרות וכו' כנ"ל, אינו שייך לומר כן.

Nor can one answer from what is said in Tractate Eruvin³⁴ (quoted in Tanya³⁵), "If it is arranged in all the 248 limbs it is retained, and if not…" For that applied only after the second Tablets were given, when forgetting already existed in the world; but before that, at the Giving of the Torah, when there was no forgetting because it was "engraved" as mentioned above, this cannot be said.

אלא הטעם בזה הוא דהלא כה דברי כאש, דהתורה נמשלה לאש, ועד"מ השלהבת כשהיא בתוך הגחלת היא בבחינת העלם, וכדי להמשיך השלהבת בגילוי הוא ע"י רוח הנופח, ועד"ז בתורה הי' צ"ל ענין הדיבור בתורה שעי"ז נמשכת מההעלם אל הגילוי, דגם מצד הלוחות הראשונות ניתנה התורה למטה דוקא ולא למעלה, וכמבואר בהדרושים על מאמר רז"ל בשעה שעלה משה למרום, ולכן הי' צ"ל ענין הדיבור בתורה גם לולא ברכת יצחק.

Rather, the reason is this: "Is not My word like fire?"³⁶ The Torah is likened to fire. As an analogy, a flame within a coal is hidden, and drawing the flame out into the open is done by a blowing wind. Similarly with Torah, there had to be speech, through which it is drawn from concealment to revelation. For even from the side of the first Tablets, the Torah was given specifically below and not above, as explained in the discourses on the saying of our Sages,³⁷ "When Moshe ascended on high." Therefore speech in Torah was needed even without Yitzchak's blessing.

והחידוש בברכת יצחק הוא בענין היגיעה בתורה, שעי"ז יכולים לברר גם בחינת עשו, שהו"ע הניצוצות שבג' קה"ט (שזה הי' החידוש דלוחות שניות), שהרי עי"ז מגיעים לבחינת עדן וכנ"ל בענין יעשה למחכה לו למאן דדחקין במילין דחוכמתא, וע"כ יכולים לברר את עשו.

What is new in Yitzchak's blessing is toil in Torah, through which even the level of Esav can be refined, namely the sparks within the three impure kelipos (this was the innovation of the second Tablets), since through this one reaches the level of Eden, as mentioned above concerning "He will act for one who waits for Him," for those who press themselves in matters of wisdom. Therefore they can refine Esav.

וזהו מ"ש עין לא ראתה אלקים זולתך, שמגיעים לבחינת אלקים שלמעלה מגילויים, וע"כ אומר ויתן לך אלקים דוקא, שהברכות נמשכים מבחינת אלקים שלמעלה מכל הגילויים וכו'.

This is the meaning of "No eye has seen, O G‑d (Elokim), except You": one reaches the level of Elokim that is above revelations. That is why it says "May Elokim give you" specifically, for the blessings are drawn from the level of Elokim that is above all revelations and so on.

וזהו מ"ש ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך, שע"י כי יפקד, שהו"ע הביטול בתכלית גם לא נקודה (שזה בא ע"י יגיעה), נעשה עי"ז ונפקדת שהוא ענין ההתחדשות בתכלית מעין ועד בחינת עדן כנ"ל, עד דוד הגדיל וכו', ודוד עבדי נשיא להם לעולם בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

This is the meaning of "Yehonasan said to him: Tomorrow is the new moon, and you will be remembered, for your seat will be empty." Through "for your seat will be empty," which is utter bittul, not even a point remaining (and this comes through toil), there comes about "you will be remembered," complete renewal, akin to and up to the level of Eden as mentioned above, "until David exceeded"³⁸ and so on, and "David My servant will be prince over them forever,"³⁹ with the coming of our righteous Moshiach, very soon indeed.