041 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ חיי שרה, כ"ב מרחשון ה'תנש"א

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, וידועים הדיוקים בדרושי רבותינו נשיאינו [החל מדרושי רבינו הזקן, ובתוספת הגהות וביאורים בדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז, וגם בדרושי אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, בעל יום ההולדת דכ"ף מרחשון], שבמספר מאה ובמספר עשרים נקט שנה (מאה שנה ועשרים שנה) לשון יחיד, ובמספר שבע נקט שנים (שבע שנים) לשון רבים.

"And the life of Sarah was a hundred years and twenty years and seven years — the years of the life of Sarah."¹ Well known are the points raised in the discourses of our Rebbeim [beginning with the discourses of the Alter Rebbe², with added glosses and explanations in the discourses of our Rebbeim after him³, and also in the discourses of the Rebbe (Rashab)⁴, whose birthday is 20 MarCheshvan⁵]: with the numbers one hundred and twenty the verse uses shanah, "year", in the singular (a hundred year and twenty year), while with the number seven it uses shanim, "years", in the plural (seven years).

גם, מהו אומרו שני חיי שרה, הרי כבר נאמר ויהיו חיי שרה (ומפרט המספר דקכ"ז שנה), ולמה כופל שני חיי שרה.

Also: why does it say "the years of the life of Sarah"? It has already said "and the life of Sarah was" (detailing the number, 127 years) — why repeat "the years of the life of Sarah"?

גם צריך להבין הלימוד וההוראה משני חיי שרה בעבודת כאו"א מישראל, כידוע שכל עניני התורה (גם סיפורי התורה) הם הוראות לכאו"א מישראל, ובפרט מעשה אבות (ואמהות) שהם סימן (ונתינת-כח) לבנים.

We also need to understand the lesson of "the years of the life of Sarah" for the service of every Jew — as is known, everything in the Torah (including the stories of the Torah⁶) is a lesson for every Jew, and especially the deeds of the Fathers (and Mothers), which are a sign (and a granting of strength) to the children⁷.

ב) ומבואר בהדרושים, שבפסוק זה נכלל כל סדר ההשתלשלות (למעלה וגם) בנפש האדם, בכאו"א מישראל, שעבודתו צריכה להיות בכל פרטי הענינים דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, כמו בשרה.

2) The discourses explain that this verse includes the whole order of hishtalshelus (Above, and also) in the human soul, in every Jew, whose service must be in all the details of a hundred years, twenty years and seven years, as with Sarah⁸.

וביאור הענין, דאיתא בזהר ויהיו חיי שרה כו' מאה שנה כללא דכולא קוב"ה דאתכליל מאתר עילאה סתימא דכל סתימין במאה ברזא דמאה ברכאן בכל יומא, וכן עשרים שנה, ובגין כך כתיב שנה רזא דיחודא דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין, שבע שנים אלין אתפרשן ונפקאן מכללא כו' בדינא ורחמי בכמה סטרין ואורחין כו' ובגין כך כו' כתיב בהו שנים ולא שנה, וכולהו אקרון חיים כו'.

The explanation: the Zohar says⁹, "'And the life of Sarah was…' — 'a hundred years' is the general principle of all: the Holy One, blessed be He, who is included from the supernal place, most hidden of all hidden, in a hundred, in the mystery of the hundred blessings every day. So too 'twenty years'; and therefore 'year' is written — the mystery of the union, for Thought and Jubilee never part. 'Seven years' — these separate and go out of the general… in judgment and mercy, in many sides and paths…; and therefore… 'years' is written of them and not 'year'. And all of them are called life…"

והענין בזה, שמאה שנה קאי על הכתר (כי כתר כולל כל היו"ד ספירות, וכל א' מהם כלול מיו"ד, ויו"ד פעמים יו"ד הם מאה), שענינו בנפש האדם הוא רצון (חיצוניות הכתר) ותענוג (פנימיות הכתר).

The meaning: "a hundred years" refers to Keser (for Keser includes all ten sefiros, each comprising ten, and ten times ten is one hundred); in the human soul it is will (the outer aspect of Keser) and delight (the inner aspect of Keser).

ועשרים שנה קאי על חכמה ובינה (שכל א' מהם כלול מיו"ד), בחי' המוחין [ובכמה דרושים מבואר שגם מאה שנה הוא בחי' המוחין (כידוע שיחידות במלכות, עשיריות בז"א, ומאות באו"א (חו"ב), ואלפים בכתר), ועפ"ז י"ל, שמאה שנה הוא מוחין בעצם, ועשרים שנה הוא מוחין השייכים להמדות (עשיריות בז"א)].

"Twenty years" refers to Chochmah and Binah (each comprising ten), the level of the mochin, the intellect [several discourses¹⁰ explain that "a hundred years" too is the level of the mochin (as is known: units are in Malchus, tens in Z"A, hundreds in Abba and Imma (Chochmah and Binah), and thousands in Keser). Accordingly it may be said that "a hundred years" is the mochin in themselves, and "twenty years" is the mochin that relate to the middos (tens in Z"A)].

ובשניהם נאמר שנה (מאה שנה ועשרים שנה) לשון יחיד, כי, בכתר (מאה) כלולים כל הספירות יחד, וגם חכמה ובינה (עשרים) הם תרין ריעין דלא מתפרשין, ולכן נכללים יחד.

Of both "year" (a hundred year and twenty year) is said in the singular, because in Keser (one hundred) all the sefiros are included together, and Chochmah and Binah (twenty) are "two companions that never part"¹¹, and therefore are included together.

ושבע שנים קאי על שבע המדות, ולהיותם באופן של התחלקות עד לקוין הפכיים דחסד וגבורה (דינא ורחמי), נאמר בהם שבע שנים, לשון רבים.

"Seven years" refers to the seven middos; and since they are divided, even into the opposite lines of Chesed and Gevurah (judgment and mercy), "seven years" is said of them in the plural.

ומוסיף ומסיים שני חיי שרה, שע"י שלימות העבודה דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים באים לדרגא נעלית יותר שלמעלה מהתחלקות, שלכן לא נזכר בזה מספר (ע"ד לפני אחד מה אתה סופר).

And the verse adds and concludes "the years of the life of Sarah": through the completeness of the service of a hundred years, twenty years and seven years one reaches a higher level, above division — which is why no number is mentioned here (in the manner of "before One, what do you count?"¹²).

ג) וצריך להבין, דלפירוש זה, שני חיי שרה הו"ע בפ"ע שלמעלה מג' החלוקות דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, ופשטות הכתוב ששני חיי שרה הם הקכ"ז שנים עצמם, ולא ענין בפ"ע שלמעלה מהם.

3) This needs to be understood: according to this explanation, "the years of the life of Sarah" is a separate matter above the three divisions of a hundred years, twenty years and seven years — whereas the plain meaning of the verse is that "the years of the life of Sarah" are those 127 years themselves, not a separate matter above them.

וכמודגש בפירוש רש"י שני חיי שרה כולן שוין לטובה, שהענין דשוין לטובה (למעלה מהתחלקות) הוא בכולן, היינו, בג' החלוקות דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים (ולא בדרגא שלמעלה מהם).

As Rashi's explanation emphasizes¹³, "'the years of the life of Sarah' — all of them were equally good": being equally good (above division) applies to all of them, that is, to the three divisions of a hundred years, twenty years and seven years (and not to a level above them).

גם צריך להבין מ"ש בפירוש רש"י בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז', שמזה משמע שיש עילוי בז' לגבי כ' (בת כ' כבת ז') ובכ' לגבי ק' (בת ק' כבת כ'), אע"פ שכתר (ק') הוא למעלה מהמוחין (כ'), ומוחין הם למעלה ממדות (ז').

We also need to understand Rashi's words, "at a hundred like at twenty, and at twenty like at seven", which imply that seven has an advantage over twenty ("at twenty like at seven") and twenty over a hundred ("at a hundred like at twenty") — although Keser (one hundred) is above the mochin (twenty), and the mochin are above the middos (seven).

ד) ויובן בהקדם המבואר בכמה דרושים המשך דברי הזהר מאה שנה כללא דכולא, שמאה שנה הוא רזא דמאה ברכאן בכל יומא, שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, כפי שלמדו חז"ל מהפסוק ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, א"ת מה אלא מאה.

4) This will be understood by first noting what several discourses¹⁴ explain on the continuation of the Zohar's words, "a hundred years is the general principle of all": "a hundred years" is the mystery of the hundred blessings every day — a person must recite a hundred blessings every day, as our Sages derived¹⁵ from the verse¹⁶, "And now, Israel, what (mah) does G‑d your G‑d ask of you" — do not read mah, "what", but me'ah, "a hundred"¹⁷.

ונקודת הביאור, שמאה שנה הוא גם הכלל דעשרים שנה ושבע שנים, כללא דכולא.

The core of the explanation: "a hundred years" is also the general principle of "twenty years" and "seven years" — "the general principle of all".

דנוסף לזה שכל מאה הדרגות (עשר ספירות שכל א' מהם כלולה מעשר) שבכתר הם כלל אחד שלמעלה מהתחלקות [למעלה גם מהכלל דעשרים שנה, שיש בו שתי דרגות (חכמה בינה) אלא שהם תרין ריעין דלא מתפרשין], הוא גם הכלל דכל ג' החלוקות, גם דעשרים שנה ושבע שנים.

Besides the fact that all hundred levels in Keser (ten sefiros, each comprising ten) are one general whole above division [above even the general whole of "twenty years", which has two levels (Chochmah and Binah), though they are "two companions that never part"], it is also the general principle of all three divisions — of "twenty years" and "seven years" too.

וכמבואר בהדרושים שמאה שנה (כללא דכולא) נמשך ומתלבש בהפרטים דעשרים שנה (מוחין) ושבע שנים (מדות).

As the discourses explain¹⁸, "a hundred years" (the general principle of all) is drawn down and clothed in the particulars of "twenty years" (mochin) and "seven years" (middos).

ויש לומר, שזה שמאה הוא (גם) הכלל דעשרים ושבע, הוא, לא רק להביאור שמאה הוא כתר, דכיון שכתר הוא מקיף ה"ה הכלל דכל העשר ספירות, אלא גם להביאור שמאה הוא עצם המוחין, דאף שמוחין הם כחות פנימיים, יש לומר, שעצם המוחין הוא גם הכלל דהדרגות שלמטה ממנו, שלכן, עצם המוחין נמשך ומתלבש (אח"כ) בהמוחין השייכים אל המדות, שנחלקים (בכללות) לב' קוין (עשרים שנה), חיוב ושלילה (עשה ולא תעשה), ועד שנמשך בהמדות עצמם (שבע שנים) שבהם היא עיקר העבודה.

It may be said that one hundred being (also) the general principle of twenty and seven holds not only according to the explanation that one hundred is Keser — for since Keser is encompassing, it is the general principle of all ten sefiros — but also according to the explanation that one hundred is the mochin in themselves. Although the mochin are inner powers, it may be said that the mochin in themselves are also the general principle of the levels below them; therefore the mochin in themselves are (afterwards) drawn down and clothed in the mochin that relate to the middos, which divide (in general) into two lines (twenty years) — affirmation and negation (positive and negative commandments)¹⁹ — and are drawn down even into the middos themselves (seven years), where the main service lies.

ה) וביאור הענין דמאה שנה כללא דכולא שהוא רזא דמאה ברכות שבכל יום, יובן ע"פ המבואר בכמה דרושים שענין הברכות הוא כללות העבודה.

5) "A hundred years is the general principle of all", which is the mystery of the hundred blessings every day, will be understood according to what several discourses explain²⁰: blessings are the whole of our service.

דהנה, ברכה היא מלשון המשכה, והפירוש דברוך אתה הוי' הוא להמשיך שם הוי' שיהי' ברוך ונמשך בגילוי למטה.

Berachah, blessing, means drawing down; "Blessed are You, Havayah" means drawing down the name Havayah²¹ so that it be "blessed" — drawn down in revelation below.

וסדר ההמשכה הוא, שתחלה נמשך שם הוי' בנפש האדם, הוי' אלקינו, להיות גילוי אוא"ס בנפש כל ישראל שתתחזק אמונת ה' בלבם בגילוי עד שנעשה אלקה שלנו, כוחינו וחיותנו, ולאחרי שנמשך ונתגלה בישראל, נמשך על ידם הגילוי גם למטה להיות מלך העולם.

The order of the drawing down: first the name Havayah is drawn into the human soul — "Havayah our G‑d" — so that the Infinite Light is revealed in the soul of every Jew, and faith in G‑d grows strong in their hearts in a revealed way, until He becomes our G‑d, our strength and our life. And after it has been drawn down and revealed in Israel, through them the revelation is drawn down below as well — "King of the world".

ויש להוסיף, שההמשכה והגילוי למטה מודגשים גם בתוכן הברכות, כי, נוסף לכך ש(רוב ה)ברכות קשורים עם עניני העולם (שהרי אפילו ברכות המצוות קשורים עם עניני העולם שבהם מקיימים המצוות, ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי כו'), הרי הברכות עצמם הם על עניני העולם, וכמו ברכות השחר שתקנום חכמים על סדר העולם והנהגתו מה שהבריות נהנין בכל יום שיברכו להקב"ה על זה בפעם ראשונה שנהנין הנאה זו בכל יום, ועד"ז הברכות על בקשת צרכיו הגשמיים רופא חולים ומברך השנים וכיו"ב, ועאכו"כ ברכות הנהנין שמברכים לפני אכילה ושתי', שע"י הברכה נעשה הדבר מותר באכילה ושתי', כמארז"ל כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים, שנאמר לה' הארץ ומלואה, לאחר ברכה הרי היא לבני אדם, היינו, שפעולת הברכה היא (לא לבטל ח"ו העילוי דקדשי שמים שבדבר זה, אלא) שקדשי שמים נעשים שלו, שאכילתו ושתייתו היא בבחינת קדשי שמים, כיון שע"י הברכה נעשה הבירור והזיכוך דהדברים הגשמיים להיות נמשך בהם הגילוי ד(הוי' אלקינו) מלך העולם.

We may add that the drawing down and revelation below is emphasized in the content of the blessings too. Besides the fact that (most) blessings are connected with worldly matters (even the blessings over mitzvos are connected with the worldly things through which the mitzvos are performed — tzitzis of physical wool, tefillin of physical parchment, etc.), the blessings themselves are about worldly matters. So it is with the morning blessings²², which the Sages instituted on the order and conduct of the world, the benefits people enjoy every day, so that they bless the Holy One, blessed be He, for it the first time they enjoy that benefit each day²³; likewise the blessings requesting one's physical needs — "Who heals the sick", "Who blesses the years" and the like; and all the more so the blessings over enjoyment recited before eating and drinking, through which the food becomes permitted, as our Sages say²⁴: "Whoever enjoys this world without a blessing is as though he benefited from sacred things of Heaven, as it says²⁵, 'The earth and its fullness are G‑d's'; after the blessing it belongs to people." That is, the blessing does (not, G‑d forbid, cancel the elevation of sacred things of Heaven within the thing, but) make the sacred things of Heaven his own — his eating and drinking are on the level of sacred things of Heaven — since through the blessing the physical things are refined and purified, so that the revelation of (Havayah our G‑d,) King of the world is drawn into them.

וזהו הפירוש בדברי הזהר מאה שנה כללא דכולא ברזא דמאה ברכאן בכל יומא, כי הענין דמאה ברכות הוא כללות כל העבודה להמשיך אלקות למטה, וזהו"ע דמאה שנה כללא דכולא, כללות העבודה להמשיך אלקות למטה, ע"י ההמשכה וההתלבשות בהמוחין השייכים אל המדות (עשרים שנה) ועד לבחינת המדות (שבע שנים), שבעת ימי הבנין, שעל ידם נברא העולם, ובהם (בבחינת המדות) היא עיקר העבודה בזמן הזה.

This is the meaning of the Zohar's words, "a hundred years is the general principle of all, in the mystery of the hundred blessings every day"²⁶: the hundred blessings are the whole of the service of drawing G‑dliness below. And this is "a hundred years is the general principle of all" — the whole service of drawing G‑dliness below, through being drawn down and clothed in the mochin that relate to the middos (twenty years) and down to the level of the middos (seven years), the seven days of building, through which the world was created²⁷, and in which (the level of the middos) the main service lies in our time²⁸.

ו) והנה, ע"י ההמשכה וההתלבשות דמאה שנה כללא דכולא בהמוחין השייכים אל המדות (עשרים שנה) ובהמדות (שבע שנים) עד לעבודה במעשה בפועל כדי שיהי' גילוי אלקות בעולם, אזי נעשה (נוסף על בירור וזיכוך המטה) גם עילוי גדול יותר בבחי' מאה שנה כללא דכולא, כידוע שע"י הירידה דהעליון להשפיע להתחתון מקבל גם העליון מעלת התחתון (שלכן כל סדר ההשתלשלות הוא באופן דנעוץ תחילתן בסופן, שהעליון צריך גם לקבל מהתחתון).

6) Now, through "a hundred years, the general principle of all" being drawn down and clothed in the mochin that relate to the middos (twenty years) and in the middos (seven years), down to service in actual deed so that G‑dliness is revealed in the world, there comes about (besides the refinement and purification of what is below) also a greater elevation in "a hundred years, the general principle of all". As is known²⁹, through the higher descending to bestow on the lower, the higher also receives the advantage of the lower (which is why the whole order of hishtalshelus is such that "their beginning is wedged in their end"³⁰ — the higher must also receive from the lower).

ויתירה מזה, כיון שההמשכה למטה היא מפני שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, הרי, ע"י ההמשכה למטה נשלמת כוונת העצמות שלמעלה מכל תואר וגדר, שלכן, מעלה ומטה, בלי גבול וגבול, שוין ממש.

Moreover: since the drawing down below is because the Holy One, blessed be He, desired to have a dwelling place in the lower realms³¹, through the drawing down below the intent of the Essence, which is above every description and definition, is fulfilled — and therefore above and below, unlimited and limited, are truly equal.

והחילוק דב' אופנים אלו בעבודה, שבאופן הא' יש חילוק בין עליון (עבודה בעניני קדושה) לתחתון (עבודה בעניני העולם), והעבודה למטה הו"ע של ירידה, אלא שירידה זו היא צורך עלי'.

The difference between these two modes of service: in the first there is a difference between higher (service in matters of holiness) and lower (service in worldly matters), and the service below is a descent — though a descent for the sake of ascent.

ובאופן הב', כיון שכל ענינו אינו אלא למלא חפצו ורצונו של הקב"ה שנתאוה להיות לו ית' דירה בתחתונים, הרי, מצד כוונת העצמות אין חילוק בין עליון (עבודה בעניני קדושה) לתחתון (עבודה בעניני העולם), ובמילא, העבודה למטה אינה ענין של ירידה, כיון שנרגש בה הנקודה הכללית (כללא דכולא) שבכל עניני העבודה בשוה ממש, כוונת העצמות.

In the second, since his whole being is only to fulfill the desire and will of the Holy One, blessed be He, who desired a dwelling place in the lower realms, from the standpoint of the intent of the Essence there is no difference between higher (service in matters of holiness) and lower (service in worldly matters). Consequently the service below is not a descent, since in it is felt the general point (the general principle of all) that is in every part of the service truly equally — the intent of the Essence.

וזהו גם רזא דמאה ברכות בכל יום, כפי שלמדו חז"ל ממש"נ מה ה' אלקיך שואל מעמך, א"ת מה אלא מאה, כמבואר בהדרושים שמאה הוא מה בתוספת אל"ף, מה הו"ע הביטול (ונחנו מה), וע"י הביטול דמה ממשיכים האל"ף, בחי' הכתר (מאה), שיומשך בגילוי למטה ע"י הברכות.

This is also the mystery of the hundred blessings every day, as our Sages derived from the verse "what (mah) does G‑d your G‑d ask of you" — do not read mah but me'ah. As the discourses explain³², me'ah is mah with an added alef: mah is self-nullification ("and what (mah) are we"³³), and through the self-nullification of mah the alef — the level of Keser (one hundred) — is drawn down, to be drawn into revelation below through the blessings.

דכיון שעבודתו היא מצד הביטול והקבלת עול שבה מתגלה עצם הנשמה, הרי כל ענינו אינו אלא למלא רצונו וחפצו של הקב"ה, שזוהי הנקודה הכללית דכל עניני העבודה, כוונת העצמות.

For since his service comes from self-nullification and acceptance of the yoke, in which the essence of the soul is revealed, his whole being is only to fulfill the will and desire of the Holy One, blessed be He — the general point of every part of the service, the intent of the Essence.

ז) ועפ"ז יש לבאר מ"ש ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, ששני חיי שרה (אינו ענין בפ"ע שלמעלה מג' החלוקות דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, אלא) הם הקכ"ז שנה עצמם, שכולן שוין לטובה.

7) On this basis we can explain the verse "And the life of Sarah was a hundred years and twenty years and seven years — the years of the life of Sarah": "the years of the life of Sarah" are (not a separate matter above the three divisions of a hundred years, twenty years and seven years, but) the 127 years themselves — "all of them were equally good".

כי, בתחילת הכתוב מבואר העילוי שנעשה במאה שנה ע"י ההמשכה למטה, שזהו"ע דבת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז', שבמאה נוסף גם העילוי דעשרים, ובעשרים נוסף גם העילוי דשבע.

The beginning of the verse tells of the elevation that comes about in "a hundred years" through the drawing down below — "at a hundred like at twenty, and at twenty like at seven": to one hundred is added the advantage of twenty as well, and to twenty the advantage of seven as well.

ולאח"ז מוסיף בכתוב שני חיי שרה, שכל סוגי העבודה דמאה שנה (כתר) עשרים שנה (מוחין) ושבע שנים (מדות) הם שוין לטובה, שכל ענינם הוא להשלים כוונת העצמות, שהיא בכל עניני העבודה בשוה.

Afterwards the verse adds "the years of the life of Sarah": all the kinds of service — a hundred years (Keser), twenty years (mochin) and seven years (middos) — are equally good, for their whole purpose is to fulfill the intent of the Essence, which is in every part of the service equally³⁴.

ויש להוסיף בהביאור דכולן שוין לטובה, שטובה רומז על עצם ומקור הטוב וטבע הטוב להיטיב כפי שנמשך ומתגלה בנשמתו של כאו"א מישראל שהיא "חלק אלקה ממעל ממש", חלק מן העצם שעל ידו תופסים בהעצם, וכאשר העבודה היא מצד עצם הנשמה, שזהו"ע הביטול והקבלת עול, אזי כל עניני העבודה הם בשוה, וההשתוות היא לטובה, שכל עניני העבודה חדורים בהנקודה הכללית דהמשכת וגילוי עצם הטוב למטה, להיות לו ית' דירה בתחתונים.

We may add to the explanation of "all of them were equally good": "good" alludes to the essence and source of good — "it is the nature of the good to do good"³⁵ — as it is drawn down and revealed in the soul of every Jew, which is "truly a part of G‑d Above"³⁶, a part of the Essence through which one grasps the Essence³⁷. When the service comes from the essence of the soul — self-nullification and acceptance of the yoke — every part of the service is equal, and the equality is "for good": every part of the service is permeated with the general point of drawing down and revealing the essence of good below, to make a dwelling place for Him in the lower realms.

ח) ויהי רצון, שכיון שבימינו אלה נשלמו כל מעשינו ועבודתינו בכל פרטי הענינים דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, ובאופן דשני חיי שרה שכולן שוין לטובה, כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שכבר צחצחו את הכפתורים, ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקנו, ובפרט שלאחרי זה עברו עוד עשיריות שנים שבהם צעקו בנ"י עד מתי (וואָס דאָס דאַרף דאָך אויך האָבן אַ שיעור), תבוא תיכף ומיד הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ואז יתגלה הענין דתולדות יצחק (כפי שמתחילין לקרוא בתורה במנחה), כמארז"ל שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו, כיון שהתענוג והצחוק (יצחק) שנעשה ע"י מעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות יתגלה לעתיד לבוא, שאז ימלא שחוק פינו, ואז יהי' הענין דמאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים באופן נעלה יותר, הן הענין דמאה שנה, מאה ברכות, והן הענין דכ"ז שנה, שרומז (גם) לכ"ז אותיות התורה, כיון שכל עניני התומ"צ יהיו בתכלית השלימות, כמצות רצונך, ותורה חדשה מאתי תצא, טעמי תורה שיתגלו לעתיד לבוא בתורתו של משיח, כולל גם התורה חדשה דרבותינו נשיאינו עד לבעל יום ההולדת דכ"ף מרחשון, ובנו יחידו ממלא מקומו כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שהקיצו ורננו שוכני עפר, והם בראשם, ויאמרו תורה חדשה, חידוש גם לגבי הקב"ה, כביכול, ע"ד מארז"ל נצחוני בני נצחוני, עד לתורה חדשה מאתי תצא, מאתי דייקא, ובאופן שלא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי, אותי דייקא, ועוד והוא העיקר, שכל זה יהי' תיכף ומיד ממש, ממש ממש.

8) May it be G‑d's will that — since in our days all our deeds and service in all the details of a hundred years, twenty years and seven years have been completed, in the manner of "the years of the life of Sarah, all of them equally good", as my revered father-in-law the Rebbe, leader of our generation, said, that the buttons have already been polished³⁸ and we stand ready³⁹ to greet our righteous Moshiach; and especially since after that further decades have passed in which Jews have cried out "Until when?" (surely this too must have a limit!) — the true and complete Redemption through our righteous Moshiach will come immediately. Then will be revealed "the generations of Yitzchak" (which we begin reading in the Torah at Minchah), as our Sages say⁴⁰ that in the Time to Come they will say to Yitzchak specifically, "For you are our father"⁴¹ — since the delight and laughter (Yitzchak⁴²) brought about by our deeds and service throughout the time of exile⁴³ will be revealed in the Time to Come, when⁴⁴ "our mouth will be filled with laughter"⁴⁵. Then a hundred years, twenty years and seven years will be in a loftier way⁴⁶ — both the hundred years, the hundred blessings, and the twenty-seven years, which allude (also) to the twenty-seven⁴⁷ letters of the Torah⁴⁸ — since all of Torah and mitzvos will be in utmost perfection, "according to the command of Your will"⁴⁹; and "a new Torah will go forth from Me"⁵⁰ — the inner reasons of the Torah to be revealed in the Time to Come in the Torah of Moshiach⁵¹, including the new Torah of our Rebbeim, up to the one whose birthday is 20 MarCheshvan and his only son and successor, my revered father-in-law the Rebbe, leader of our generation. For "Awake and sing, you who dwell in the dust"⁵², with them at the head, and they will say new Torah — new even, as it were, for the Holy One, blessed be He, in the manner of the Sages' words⁵³, "My children have prevailed over Me, My children have prevailed over Me" — up to "a new Torah will go forth from Me", "from Me"⁵⁴ specifically; and in a way that "no longer will each man teach his fellow… for they will all know Me"⁵⁵, "Me"⁵⁴ specifically. And more, and this is the main thing: all this will be immediately, truly, truly truly.

*) יצא לאור בשעתו, "יום ג' כ"ה מ"ח, שנת ה'תנש"א".

*) Published at the time, "Tuesday, 25 MarCheshvan, 5751."