Support Torah
Recordings

Rambam Safer Hamitzvot

199 - המצווה הקצ"ט - הציווי שנצטווינו להחזיר את המשכון לבעליו הישראלי בעת שהוא צריך לו

Mitzvah 199 - To Return a Collateral to Its Jewish Owner When He Needs It
המצווה הקצ"ט - השבת העבוט
Mitzvah 199: To Return a Pledge When Its Owner Needs It
This mitzvah is the command to return a pledge to its Jewish owner when he needs it: daytime implements by day and bedding at night, from "You shall surely return the pledge to him" (Devarim 24:13). Its laws are explained in the ninth chapter of Bava Metzia.

המצווה הקצ"ט

הציווי שנצטווינו להחזיר את המשכון לבעליו הישראלי בעת שהוא צריך לו.

אם המשכון ממה שנזקקים לו ביום, כגון: כלי עבודתו ומלאכתו - יחזירם לו ביום וימשכנם בלילה.

ואם הוא ממה שנזקקים לו בלילה - כגון מצעות ושמיכות שהוא ישן בהן - יחזירם בלילה וימשכנם ביום.

ולשון המכילתא: "'עד בא השמש תשיבנו לו' (שמות כב, כה) - זו כסות יום שאתה מחזיר לו כל היום.

וכסות לילה שאתה מחזיר לו כל הלילה מנין?

תלמוד לומר: 'השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש' (דברים כד, יג).

מכאן אמרו: ממשכנין כסות יום בלילה, וכסות לילה ביום.

ומחזירין כסות יום ביום, וכסות לילה בלילה".

וכבר נתבאר בגמרא מכות שאמרו: "לא תבא אל ביתו לעבוט עבטו" (דברים כד, י) - הוא לאו שנתק לעשה, ושהעשה הוא אמרו: "השב תשיב לו את העבוט".

ולשון ספרי: "השב תשיב - מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה: סגוס בלילה, ומחרשה ביום".

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ט' מ[בבא] מציעא.

240 - המצווה המשלימה ר"מ - האזהרה שהזהרנו מלמנוע המשכון מבעליו בשעה שהוא צריך לו

Negative Mitzvah 240 - Not to withhold a pledge from its owner when he needs it
המצווה המשלימה ר"מ - שלא למנוע העבוט מבעליו
Negative Mitzvah 240: Not to Withhold a Pledge When Its Owner Needs It
This mitzvah is the prohibition against keeping a pledge from its owner at the time he needs it, from "You shall not sleep with his pledge" (Devarim 24:12); daytime implements are returned by day and nighttime ones at night. Its laws are explained in the ninth chapter of Bava Metzia.

 

המצווה המשלימה ר"מ

האזהרה שהזהרנו מלמנוע המשכון מבעליו בשעה שהוא צריך לו.

אלא נחזיר לו כלי יום ביום, וכלי לילה בלילה, כמו שאמרה המשנה: "מחזיר את הכר בלילה, ואת המחרשה ביום".

והלאו שבא בעניין זה הוא אמרו יתעלה: "לא תשכב בעבטו" (דברים כד, יב).

ולשון ספרי: "לא תשכב ועבוטו עמך". אלא מחזיר לו מה שאי אפשר לו בלעדיו מחמת עוניו כמו שבאר ואמר: "כי היא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו". (שמות כב, כו).

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ט' מבבא מציעא.