ז וְאִם־מִנְחַ֥ת מַרְחֶ֖שֶׁת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֥לֶת בַּשֶּׁ֖מֶן תֵּֽעָשֶֽׂה׃

(ז) מרחשת - כלי הוא, שהיה במקדש, עמוק. ומתוך שהיא עמוקה, שמנה צבור, ואין האור שורפו. לפיכך מעשה מנחה העשויין לתוכה, רוחשין. כל דבר רך, על ידי משקה, נראה כרוחש ומנענע:

ח וְהֵֽבֵאתָ֣ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֧ר יֵֽעָשֶׂ֛ה מֵאֵ֖לֶּה לַֽיהוָ֑ה וְהִקְרִיבָהּ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִגִּישָׁ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃

(ח) אשר יעשה מאלה - מאחד מן המינים הללו:

והקריבה - בעליה אל הכהן:

והגישה - הכהן:

אל המזבח - מגישה לקרן דרומית מערבית של מזבח:

ט וְהֵרִ֨ים הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיהוָֽה׃

(ט) את אזכרתה - היא הקומץ:

י וְהַנּוֹתֶ֨רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵֽאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃

יא כָּל־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תַּקְרִ֨יבוּ֙ לַֽיהוָ֔ה לֹ֥א תֵֽעָשֶׂ֖ה חָמֵ֑ץ כִּ֤י כָל־שְׂאֹר֙ וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃

(יא) וכל דבש - כל מתיקת פרי קרויה דבש:

יב קָרְבַּ֥ן רֵאשִׁ֛ית תַּקְרִ֥יבוּ אֹתָ֖ם לַֽיהוָ֑ה וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֥חַ לֹֽא־יַעֲל֖וּ לְרֵ֥יחַ נִיחֹֽחַ׃

(יב) קרבן ראשית תקריבו - מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש? "קרבן ראשית". שתי הלחם של עצרת, הבאים מן השאור. שנאמר (ויקרא כג, יז) "חמץ תאפינה". ובכורים מן הדבש. כמו, בכורי תאנים ותמרים:

יג וְכָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָֽתְךָ֮ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל־קָרְבָּֽנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח׃ {ס}

(יג) מלח ברית - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית. שהובטחו המים התחתונים, ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג:

על כל קרבנך - על עולת בהמה ועוף ואימורי כל הקדשים כולן:

[ברכות ה, א]

יד וְאִם־תַּקְרִ֛יב מִנְחַ֥ת בִּכּוּרִ֖ים^[1] לַֽיהוָ֑ה אָבִ֞יב קָל֤וּי בָּאֵשׁ֙ גֶּ֣רֶשׂ כַּרְמֶ֔ל תַּקְרִ֕יב אֵ֖ת מִנְחַ֥ת בִּכּוּרֶֽיךָ׃

(יד) ואם תקריב - הרי אם משמש בלשון כי. שהרי אין זה רשות. שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא חובה. וכן (במדבר לו, ד) "ואם יהיה היובל וגו'":

מנחת בכורים - במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא באה אביב, בשעת בישול התבואה, ומן השעורים היא באה. נאמר כאן אביב, ונאמר להלן (שמות ט, לא) "כי השעורה אביב":

קלוי באש - שמיבשין אותה על האור באבוב של קלאים. שאילולי כן, אינה נטחנת בריחים, לפי שהיא לחה:

גרש כרמל - גרוסה בעודה לחה:

גרש - לשון שבירה וטחינה. גורסה בריחים של גרוסות. כמו (איכה ג, טז) "ויגרס בחצץ". וכן "גרסה נפשי" (תהילים קיט, כ):

כרמל - בעוד הכר מלא. שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה. ועל כן נקראים המלילות, "כרמל". וכן (מלכים ב' ד, מב) "וכרמל בצקלונו".

טו וְנָֽתַתָּ֤ עָלֶ֨יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְשַׂמְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ לְבֹנָ֑ה מִנְחָ֖ה הִֽוא׃

טז וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּֽרָתָ֗הּ מִגִּרְשָׂהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹֽנָתָ֑הּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃ {פ}