משלי פרק כא

משלי פרק כא

א פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְהוָ֑ה עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ׃

ב כָּֽל־דֶּרֶךְ־אִ֭ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה׃

(ב) כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן - ומונ':

ג עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַיהוָ֣ה מִזָּֽבַח׃

ד רוּם־עֵ֭ינַיִם וּרְחַב־לֵ֑ב נִ֖ר רְשָׁעִ֣ים חַטָּֽאת׃

(ד) רום עינים - גסות הרוח:  ורחב לב - חפץ למלאות תאות לבו הוא ניר של רשעים חרישותם ומחשבותם הוא חטאתם:

ה מַחְשְׁב֣וֹת חָ֭רוּץ אַךְ־לְמוֹתָ֑ר וְכָל־אָ֝֗ץ אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃

(ה) מחשבות חרוץ - אדם ישר המתהלך באמת ובמשפט חרוץ:  אך למותר - להצלחה ולריוח באות:  וכל אץ - דוחק את השעה:

ו פֹּ֣עַל א֭וֹצָרוֹת בִּלְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר הֶ֥בֶל נִ֝דָּ֗ף מְבַקְשֵׁי־מָֽוֶת׃

(ו) פועל אוצרות - להרבות הון: בלשון שקר:  הבל נדף וגו' - מוקשי (ס"א מבקשי) מות הם לו:

ז שֹׁד־רְשָׁעִ֥ים יְגוֹרֵ֑ם כִּ֥י מֵ֝אֲנ֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃

(ז) יגורם - יגור אותם:

ח הֲפַכְפַּ֬ךְ דֶּ֣רֶךְ אִ֣ישׁ וָזָ֑ר וְ֝זַ֗ךְ יָשָׁ֥ר פָּעֳלֽוֹ׃

(ח) הפכפך דרך איש וזר - איש והוא זר סר מן המצוה דרכו הפכפך:

ט ט֗וֹב לָשֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מִ֝דְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃

(ט) ובית חבר - שנכנס לבית חבירו לדבר עם אשתו, ומדרש אגדה ניבא שסוף השכינה להסתלק מעל ישראל שהם כאשת מדיני':  ובית חבר - בית שמחברים בו רעים להקב"ה כגון צלם שהעמיד מנש' בהיכל ה':

י נֶ֣פֶשׁ רָ֭שָׁע אִוְּתָה־רָ֑ע לֹא־יֻחַ֖ן בְּעֵינָ֣יו רֵעֵֽהוּ׃

יא בַּעְנָשׁ־לֵ֭ץ יֶחְכַּם־פֶּ֑תִי וּבְהַשְׂכִּ֥יל לְ֝חָכָ֗ם יִקַּח־דָּֽעַת׃

(יא) בענש לץ יחכם פתי - ע"י יסורי הלצים הפתאים מתחכמים ושבים בתשובה:

יב מַשְׂכִּ֣יל צַ֭דִּיק לְבֵ֣ית רָשָׁ֑ע מְסַלֵּ֖ף רְשָׁעִ֣ים לָרָֽע׃

(יב) משכיל צדיק - צדיקו של עול' הוא הקב"ה נותן לב להכרית בית רשע כגון זכר עמלק:

יג אֹטֵ֣ם אָ֭זְנוֹ מִזַּעֲקַת־דָּ֑ל גַּֽם־ה֥וּא יִ֝קְרָ֗א וְלֹ֣א יֵעָנֶֽה׃

יד מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה־אָ֑ף וְשֹׁ֥חַד בַּ֝חֵ֗ק חֵמָ֥ה עַזָּֽה׃

(יד) מתן בסתר - צדקה:  ושוחד בחק - אף זו צדקה יכפה אף, יכפה חמה עזה:

טו שִׂמְחָ֣ה לַ֭צַּדִּיק עֲשׂ֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃

(טו) שמחה לצדיק עשות משפט - שמחה להקב"ה לעשות דין בצדיקים כדי לזכותם לחיי העה"ב ושמחה לצדיק שהקב"ה מביא יסורין עליהם כדי שיזכו לעה"ב כך נדרש במדרש תהלים:  ומחתה - היא לפועלי און לפי שאין נותנין לב לשוב ואין היסורין מועילין להן ומצטערין ולא להועיל:

טז אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִדֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל בִּקְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ׃

(טז) אדם תועה מדרך השכל - פורש מן התורה:  בקהל רפאים - בעדת גיהנם:

יז אִ֣ישׁ מַ֭חְסוֹר אֹהֵ֣ב שִׂמְחָ֑ה אֹהֵ֥ב יַֽיִן־וָ֝שֶׁ֗מֶן לֹ֣א יַעֲשִֽׁיר׃

(יז) איש מחסור - מי שאוהב שמחת משתה תמיד:

יח כֹּ֣פֶר לַצַּדִּ֣יק רָשָׁ֑ע וְתַ֖חַת יְשָׁרִ֣ים בּוֹגֵֽד׃

(יח) כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד - צדיק נחלץ ורשע בא תחתיו כגון מרדכי והמן:

יט ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת בְּאֶֽרֶץ־מִדְבָּ֑ר מֵאֵ֖שֶׁת מדונים [מִדְיָנִ֣ים] וָכָֽעַס׃

(יט) טוב שבת בארץ מדבר - גם זה על סלוק השכינה נאמר:

כ אוֹצָ֤ר ׀ נֶחְמָ֣ד וָ֭שֶׁמֶן בִּנְוֵ֣ה חָכָ֑ם וּכְסִ֖יל אָדָ֣ם יְבַלְּעֶֽנּוּ׃

(כ) וכסיל אדם - וכסילות של אדם:

כא רֹ֭דֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד יִמְצָ֥א חַ֝יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֽוֹד׃

כב עִ֣יר גִּ֭בֹּרִים עָלָ֣ה חָכָ֑ם וַ֝יֹּ֗רֶד עֹ֣ז מִבְטֶחָֽה׃

(כב) עיר גבורים עלה חכם - זה משה רבינו שעלה לבין המלאכים גבורי כח (ויורד וגו', תורה):

כג שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃

כד זֵ֣ד יָ֭הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ ע֝וֹשֶׂ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן׃

(כד) יהיר - גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר:

כה תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑נּוּ כִּֽי־מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣יו לַעֲשֽׂוֹת׃

כו כָּל־הַ֭יּוֹם הִתְאַוָּ֣ה תַאֲוָ֑ה וְצַדִּ֥יק יִ֝תֵּ֗ן וְלֹ֣א יַחְשֹֽׂךְ׃

(כו) וצדיק יתן - כל צרכי ביתו שהקב"ה מזמן לו:

כז זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֵבָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי־בְזִמָּ֥ה יְבִיאֶֽנּוּ׃

(כז) אף כי בזמה יביאנו - וכ"ש כשהוא מביאו להרשיעו ובעצה רעה כגון קרבנות בלעם ובלק שלא היו מביאים אלא לקלל את ישראל:

כח עֵד־כְּזָבִ֥ים יֹאבֵ֑ד וְאִ֥ישׁ שׁ֝וֹמֵ֗עַ לָנֶ֥צַח יְדַבֵּֽר׃

(כח) ואיש שומע - שקבל מה שכתוב בתורה לא תענה ברעך וגו' (שמות כ׳:י״ג):  לנצח - תמיד:

כט הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו וְ֝יָשָׁ֗ר ה֤וּא ׀ יכין [יָבִ֬ין] דרכיו [דַּרְכּֽוֹ׃]

(כט) העז איש רשע בפניו - הרשע מרא' עזותו בשעת כעסו:  בפניו - מל' אף:

^{[שו"ע אדה"ז יג, ד]}ל אֵ֣ין חָ֭כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה וְאֵ֥ין עֵ֝צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהוָֽה׃ (פ)

(ל) אין חכמה וגו' - אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב:

לא ס֗וּס מ֭וּכָן לְי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה וְ֝לַֽיהוָ֗ה הַתְּשׁוּעָֽה׃