רבי אלעזר היא, דאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות - עשאה זונה.
ר' אלעזר היא דאמר פנוי הבא כו' - בעילת זנות קרי זונה הלכך אתנן נמי אסור דאתנן זונה קרינא ביה ואנא דאמרי כרבנן:
אי ר' אלעזר, מאי איריא: אלמנה, ניתני: פנויה?
אלמנה איצטריך. סלקא דעתך אמינא: הואיל ובנין אב הוא לא ניתסרו - קא משמע לן:
בנין אב הוא - אי נקט פנויה ה"א פנויה אין דליכא איסורא אבל כל אתנן של אשה האסורה לו לא ניתסר דהא כתיב בקרא זונה וסתם זונה היינו בפנוי ופנויה לר' אלעזר:
ובנין אב הוא - ללמד שאין אתנן אסור אלא בפנוי ופנויה אבל מאלמנה דאסירא ליה לכ"ג לא קמ"ל. ל"א הא מני דקתני אלמנה לכ"ג אתננה אסור ר"ע היא דאמר בפ'. החולץ אין קדושין תופסין בחייבי לאוין הלכך כעריות דכריתות דמיין ולרבא דאמר כל זונה הוי אתנן מאי שנא דקתני כגון אלמנה אפי' פנויה נמי דהא רבא לא דריש להאי תועבה כאביי אף זונה נמי לא מיתסר עד דאמר לה בהדיא הילך אתנן אבל בסתמא מתנה בעלמא הוא דלא הויא זונה בחדא בעילה בסתמא ודלא כר"א אבל היכא דזונה מעיקרא היא לרבא נמי בסתמא אתנן הוא ואפילו פנויה:
האומר לחבירו הא לך טלה זה כו': והא שפחה לעבד מישרא שריא?
משרא שריא - ואמאי קאמרי רבנן דהוי אתנן הא ליתא תנא דאסר אתנן המותרת אלא ר' אלעזר לחודיה:
אמר רב הונא: אצלו קאמר.
אצלו - אצל הישראל עצמו ולדידיה אסורה שפחה:
והא דקתני [עבד] לישנא מעליא קאמר.
לישנא מעליא - ועבד היינו אבר המשמש כ"ש:
אי הכי מ"ט דרבי?
אמר שמואל בר רב יצחק: לעולם עבדי. וכי קתני: בעבד עברי.
אי הכי מ"ט דרבנן, שפחה לעבד עברי מישרא שריא?
שפחה לעבד עברי מישרא שריא - דכתיב משנה שכר שכיר עבדך שעובד בין ביום ובין בלילה שהוליד לרבו בנים משפחתו:
הכא במאי עסקינן כגון דלית ליה אשה ובנים.
דתניא: אין לו אשה ובנים - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית. יש לו אשה ובנים - רבו מוסר לו שפחה כנענית:
אין רבו מוסר לו כו' - דכתיב אם בגפו יבא בגפו יצא ורבי דאמר לא הוי אתנן לית ליה האי סברא דודאי אפי' אין לו אשה ובנים מוסר לו רבו שפחה כנענית:
יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית - בעל כרחו של עבד דגזירת הכתוב היא דכתיב (שמות כא) אם בעל אשה הוא וכתיב בתריה אם אדוניו יתן לו אשה וגו':
משנה
ואיזהו: מחיר כלב?
האומר לחבירו: הוליך טלה זה תחת כלב.
וכן שני שותפין שחלקו, אחד נטל עשרה, ואחד תשעה וכלב: שכנגד הכלב - אסור.
מתני' שכנגד הכלב אסורין - להקרבה דמחיר כלב הן:
ושעם הכלב - מותר.
אתנן הכלב ומחיר זונה - הרי אלו מותרין.
אתנן כלב - הילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי:
מחיר זונה - שהחליף טלה בזונה וקנתה לשפחתו באותה טלה:
שנאמ' שנים ולא ארבעה.
ולדותיהן מותרין.
ולדותיהן - דמחיר ואתנן:
מותרין - שנאמר שניהם ולא ולדותיהן:
הן ולא ולדותיהן:
גמרא
ת"ר: מחיר כלב - זהו חליפי כלב. וכן הוא אומר: (תהילים מד) תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם.
ולא רבית במחיריהם - אלמא מחיר היינו דמים:
אימא אתנן זונה?
אימא אתנן - ממש דהא מחיר כלב היינו אתנן:
מי קאמרינן אנן אתנן ומחיר? אתנן ולא מחיר קאמרינן?
א"כ, נימא קרא: לא תביא אתנן זונה וכלב? מדכתיב אתנן זונה ומחיר כלב ש"מ:
ומחיר כלב כתיב - כלומר מדכתיב וי"ו גבי ומחיר מוסיף על ענין ראשון ובין חליפיו ובין אתננו אסור:
ומשני שנים ולא ג' - [היינו אתנן זונה ואתנן ומחיר כלב]:
השותפין שחלקו אחד נטל כו': ניפוק חדא להדי כלבא והנך כולהו לישתרו?
הכא במאי עסקינן כגון דטפי דמי כלב מחד מינייהו, והאי טיפונא דכלב שדי בכולהו:
מחד מינייהו - שאין באותן שכנגדו שום טלה ששוה דמי הכלב דהשתא דמי הכלב מעורבין בכולהו כגון שאותן שכנגדו שוה כל חד וחד דינר דהוו עשרה דינרין ואותן תשעה שעמו שוין כל חד דינר חסר מעה דהיינו תשעה דינרין פחות תשעה מעות והכלב שוה דינר ותשעה מעות הרי י' דינרים נמצא בתשעה מאותן שכנגדו מגיע מדמי הכלב והעשירי כולו כנגדו לשון ירושלמי כגון דשוי לכל חד וחד מאותן שכנגדו ארבע זוזי ופלגי חומשא דזוזא דהוו להו בין כולהו מ"א זוזא ואותן שעמו לא שוו כל חד אלא ד' זוזי דהוו שלשים ושש זוזי וכלבא שוי חמשא והוו מ"א נמצא בתשעה מעשרה שכנגדו בכל אחד חצי חומש מדמי הכלב והעשירי כולו כנגדו: