למ"ד מזרח ומערב הכי יתבי ולמאן דאמר צפון ודרום יתבי הכי:
בשלמא למאן דאמר צפון ודרום, שפיר.
בשלמא למ"ד צפון ודרום שפיר - דאע"ג דלא אפשר שלא יהא מקצת מן השולחן בדרום דאי אפשר לצמצם שולחנות של עשר אמות בעשר אמות אפ"ה דמאי דטפי טפח לא הוי לא חשיב ליה:
אלא למאן דאמר מזרח ומערב, מכדי שלחן כמה משוך מן הכותל?
אלא למ"ד מזרח ומערב - הוא האורך והרוחב מצפון לדרום מכדי שורה הצפונית כמה מרוחקת מכותל צפוני שתי אמות ומחצה שיהו כהנים הנושאים שני סדרים יכולים להלך זה בצד זה כדאמרינן במתני' דשנים היו מסדרין בבת אחת ולהילוך שני בני אדם בעינן שתי אמות ומחצה כדאמרינן לעיל גבי בדי ארון ושלחן רוחב אמה ושתי אמות ומחצה בין שורה צפונית לשלחן של משה ואמה דידיה ושתי אמות ומחצה בינו לשורה דרומית ואמה רוחב השולחנות הרי עשר אמות ומחצה אישתכח דקאכיל פלגא באמתא דדרום. אכל תפס ולמ"ד צפון ודרום ליכא למיפרך הכי דלדידיה הוי רוחבו ממזרח למערב ושורה מערבית משוכה מכותל מערבי שתי אמות ומחצה ואמה רוחב דשולחן ושתי אמות ומחצה בינו ובין השלחן של משה כו':
שתי אמות ומחצה, ואמה דידיה, ושתי אמות ומחצה דביני ביני, ואמה, ושתי אמות ומחצה דביני ביני, ואמה דידיה.
אישתכח דקאכיל שולחן פלגא דאמתא בדרום.
מי סברת שלחן דמשה בהדייהו הוה יתיב?
דמשה בהדייהו הוה יתיב - באמצע ממש דליבעי שתי (אמות) הפרשות של שתי אמות ומחצה:
לא, דמידלי ליה ומנח ליה,
לא דמידלו ליה ומנח ליה כו' - שלא יהא מונח ביניהם ממש אלא משוך לצד מערב וראשו מכוון כנגד אויר שבין שתי השורות דהשתא ליכא אלא חדא הפרשה:
ומיתתי להו לדידהו פורתא,
ומיתתי ליה פורתא - מושיבם לצד מזרח במקום נמוך:
כתלמיד היושב לפני רבו.
כתלמיד היושב לפני רבו - נמוך הימנו כך אותם של שלמה נמוכין משל משה דבית המקדש היה משופע ולצד מערב מגביה יותר:
ת"ר: עשרה שלחנות עשה שלמה, ולא היו מסדרין אלא על של משה.
שנאמר: (מלכים א ז, מח) ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב.
את השלחן - לשון יחיד:
עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה.
שנא': (דברי הימים ב יג, יא) (את) מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב.
רבי אלעזר בן שמוע אומר: על כולם היו מסדרין,
על כולן היו מסדרין - פעמים בזה פעמים בזה:
שנאמר: (דברי הימים ב ד, יט) את השולחנות ועליהם לחם הפנים.
ובכולן היו מדליקין, שנאמר: (דברי הימים ב ד, כ) את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור.
ר' יוסי בר' יהודה אומר: לא היו מסדרין אלא על של משה.
אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אשר עליהם לחם הפנים זהב?
אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש: שנים שהיו באולם מבפנים לפתח הבית, אחד של כסף ואחד של זהב.
שנים שהיו באולם מבפנים - אצל פתח ההיכל אחד של כסף ואחד של זהב והאי דקרי הכא כסף ובמתניתין שייש משום דשייש לבן ככסף:
על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו,
בכניסתו - כשמגיעין לפתח מניחין אותו עליו ועומדין לפוש:
ועל של זהב ביציאתו,
ועל של זהב ביציאתו - ושם היה מונח עד שיוקטרו הבזיכין כדקתני מתני':
שמעלין בקודש ולא מורידין.
שמעלין בקודש - כגון בכניסתו מניחו על של כסף וכשמגיע להיכל מסדר על של משה שמצופה זהב הרי עלייה ולא מורידין לכך ביציאתו מניחו על של זהב:
אחד של זהב בפנים, שעליו לחם הפנים תמיד.
ומנא לן דאין מורידין?
אמר רבי: דאמר קרא, (שמות מ, יח) ויקם משה את המשכן, ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, ויתן את בריחיו, ויקם את עמודיו.
ויקם משה את המשכן וגו' - מדרישיה וסיפיה דקרא בלשון הקמה דאפי' בצחות הלשון לא הורד שמע מיניה אין מורידין ואי נמי דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים ש"מ אין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים ל"א מעיקרא ויקם משה את המשכן (שמות מ) דהיינו יריעות שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולן:
ומנלן דמעלין?
אמר רבי אחא בר יעקב: דאמר קרא, (במדבר יז, ג) את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח, כי הקריבום לפני ה' ויקדשו, ויהיו לאות לבני ישראל.
בתחילה תשמישי מזבח, ועכשיו גופו של מזבח.
(דברים י, ב) אשר שברת ושמתם בארון.
אשר שברת ושמתם בארון - שישים השברים בארון:
תני רב יוסף: מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון.
מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגין בו מנהג בזיון.
(סימ"ן ביט"ל סר"ח ושכ"ח)