לא יהו כהנים זכאין בעורה?
לא יזכו בעורה:
ת"ל: עור העולה, מ"מ.
עור העולה, אין לי אלא עור העולה, עורות קדשי קדשים מנין?
ת"ל: עור העולה אשר הקריב.
אשר הקריב - כל הקרבנות במשמע:
יכול שאני מרבה אף קדשים קלים?
ת"ל: עולה, מה עולה קדשי קדשים, אף כל קדשי קדשים.
רבי ישמעאל אומר: עור העולה, אין לי אלא העולה, עורות קדשי קדשים מנין?
ודין הוא: ומה עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה, קדשי קדשים שזכו בבשרן, אינו דין שזכו בעורן?
מזבח יוכיח, שזכה בבשר ולא זכה בעור.
שזכה בבשר - באימורים:
מה למזבח, שכן לא זכה במקצת, תאמר בכהנים שזכו במקצת?
שכן לא זכה במקצת - עורות שלא מצינו עור למזבח תאמר בכהנים שזכו במקצת בעור העולה:
הואיל וזכו במקצת, זכו בכוליה.
רבי אומר: כל עצמו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד,
כל עצמו כו' - אין לנו להביא ראיה לשאר עורות מעולה שפרט בה הכתוב לבדה מפני שלא הוצרכנו ללמוד על שאר עורות מה תהא עליהן אלא על של עולה בלבד:
שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר.
פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, הן ועורותיהן [נשרפין] עמהן.
ועורותיהן עמהן - כדכתיב ואת הפר ואת עורו וגו':
חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור - מתנה לכהן, רצו מפשיטין אותן, לא רצו אוכלין אותן ע"ג עורן.
רצו מפשיטין - שהרי לא הצריכו להפשיט ונתנו לכהן כמות שהן כדכתיב כחטאת כאשם תורה אחת וגו':
קדשים קלים - לבעלים, רצו מפשיטין אותן, רצו אוכלין אותן על גב עורן.
אבל עולה נאמר בה: (ויקרא א, ו) והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה.
נאמר בה והפשיט - והבשר למזבח ועל העור שהזקיקו להפשיט לא אמור מה תהא עליו ולמזבח אינך יכול להביאו (זה) דבהדיא פרט לך הקטר באברים מופשטין ולא פרט לך העור עמהן:
יכול לא יהו הכהנים זכאין בעורה?
ת"ל: (ויקרא ז, ח) עור העולה אשר הקריב לו יהיה,
לו יהיה - רישיה דקרא המקריב את עולת איש ועליה קאי לו יהיה:
פרט לטבול יום (ומחוסר כיפורים) ואונן.
פרט לאונן כו' - דלא חזי להקרבה:
שיכול לא יזכו בבשר
שיכול לא יזכו בבשר - כלומר אע"פ שנתמעטו מלחלוק בבשר מלאכול לערב הוצרכו למעטן מן העורות:
שהוא לאכילה, יזכו בעור שאינו לאכילה?
שיכול לא יזכו בבשר - מפני שהוא ראוי לאכילה והן אינן ראוים לאכילת היום:
ת"ל: לו יהיה, פרט למחוסר כיפורים וטבול יום ואונן.
ות"ק נמי תיפוק לי מדינא?
מדינא - כי היכי דנפקא ליה לרבי ישמעאל ולמה לי קרא לעורות קדשי קדשים:
מילתא דאתיא בקל וחומר, טרח וכתב לה קרא.
ורבי ישמעאל, האי אשר הקריב מאי עביד ליה?
אשר הקריב - דיליף ת"ק מיניה עורות קדשי קדשים מאי עביד ליה:
פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן.
ותיפוק ליה מלו יהיה?
תיפוק ליה מלו יהיה - כדנפקא ליה לרבי:
רבי ישמעאל לטעמיה,
רבי ישמעאל לטעמיה - דדריש לו יהיה לדרשא אחריתי:
דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר בעולה לו יהיה, ונאמר באשם לו יהיה, מה להלן עצמותיו מותרין, אף כאן עצמותיו מותרין.
מופני, דאי לא מופני איכא למיפרך: מה לאשם שכן בשרו מותר.
לו יהיה קרא יתירא הוא:
קרא יתירא הוא - דמצי למכתב עור העולה אשר הקריב לכהן ולשתוק:
כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשיטן, אין עורותיהן לכהנים.
אין עורותיהן לכהנים - אלא נשרפים עם עורן:
לאחר הפשיטן, עורותיהן לכהנים.
אמר רבי חנינא סגן הכהנים: מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה.
לא ראיתי עור יוצא לשריפה - משהופשט הכי מפרש לה בגמרא:
אמר רבי עקיבא: מדבריו למדנו, שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה, שיאותו הכהנים בעורו.
ונמצא טריפה - ואפילו שפסול זה היה בו קודם הפשט הואיל ולא ניכר עד לאחר הפשט יאותו הכהנים בעורו:
וחכמים אומרים: אין לא ראינו ראיה,
אין לא ראיתי ראיה - שמא לא אירע בימיו שימצא טריפה אחר הפשט ואם אירע ושרפוה הוא לא ראה:
אלא יצא לבית השריפה:
אלא יצא לבית השריפה - הואיל וקודם הפשט הוה ביה:
גמרא
כל שלא זכה המזבח בבשרה, לא זכו הכהנים בעורה, ואע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה.
ה"ג - בגמ' כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה ואע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה ול"ג כל שאין לו בבשר דההיא מאי בעיא לענין דם מרצה על העור הא ההיא בכהן טמא קאמר אלא רישיה דהך דלעיל מהך נקט ואותיב הכי קתני רישא כל שלא זכה המזבח בבשרה כגון שאירע בו פסול קודם זריקה דלא היה לה לבשר שעת היתר למזבח לא זכו הכהנים בעורה ולא פליג בין שהופשט קודם הפסול בין לא הופשט אלמא אע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה ונפסל הבשר ואח"כ זרק קאמר דלא זכו בעורה:
מני? רבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו.
מני ר' אלעזר בר' שמעון היא - דאמר לקמן (דף קד.) אין הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו בלא בשר כגון אם נפסל הבשר ואין הדם מרצה עליו אף העור לא יצא מידי מעילה להיות ניתר לכהנים אחר הפשטן:
אימא סיפא: כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם הפשיטן, אין עורותיהן לכהנים, לאחר הפשיטן עורותיהן לכהנים.
עורותיהן לכהנים - ואפילו אירע פסול זה קודם זריקה:
אתאן לרבי, דאמר: הדם מרצה על העור בפני עצמו.
אתאן לרבי - דפליג עליה דרבי אלעזר לקמן (שם) ואמר הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו בלא הרצאת בשר:
רישא רבי אלעזר ברבי שמעון, סיפא רבי?
אמר אביי: מדסיפא רבי היא, רישא נמי רבי היא, ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה.
ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה - אע"ג דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו היכא דאיתרמי דאיפשט קודם זריקה מודה הוא שאין כהנים רגילין בכך שאסור לשהות הדם כל כך הלכך נמי דקתני כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה טעמא משום דפסול דקודם זריקה קודם הפשט הוא ומיהו היכא דאיתרמי דהפשיט קודם זריקה ונפסל אחר הפשט אע"פ שלא זכה מזבח בבשר יזכו הכהנים בעורה ומשנתינו דברה בהוה:
רבא אמר: מדרישא ר"א ברבי שמעון, סיפא נמי ר"א בר"ש.
מאי קודם הפשט
קודם שנראו להפשט - קודם זריקה אין עורותיהן לכהנים ואפי' הופשט ואח"כ נפסל וכל שכן כשהוא עם הבשר דאין דם מרצה על העור בלא בשר:
לאחר שנראו להפשט - דהיינו לאחר זריקה עורותיהן לכהנים ואפי' עורו עם הבשר כשנפסל כדקאמר רבי אלעזר דכיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים:
על העור בפני עצמו - אם הופשט ונפסל הבשר קודם זריקה וזרק הדם הותר העור דקסבר רבי אין עור פסול אלא הנפסל עם הבשר אבל הופשט קודם פסולו אפי' קודם זריקה אתיא זריקה ושריא ליה וכל שכן אחר הפשט ואחר זריקה אבל אם קודם הפשט נפסל ואפילו אחר זריקה הרי הוא כבשר: