Enjoying this page?

Shevuos, Page 044b

צורת הדף באתר היברובוקס

ורב יוסף אמר כשומר שכר דמי לימא דרב יוסף תנאי היא לא בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף והכא במלוה צריך למשכון קא מיפלגי מר סבר מצוה קא עביד ומר סבר לאו מצוה קא עביד לימא כתנאי המלוה את חבירו על המשכון ונכנסה שמיטה אף על פי שאינו שוה אלא פלגא אינו משמט דברי רבן שמעון בן גמליאל רבי יהודה הנשיא אומר אם היה משכונו כנגד חובו אינו משמט ואם לאו משמט מאי אינו משמט דקאמר תנא קמא אילימא כנגדו מכלל דרבי יהודה הנשיא סבר כנגדו נמי משמט אלא אמאי תפיס משכון אלא לאו כנגד כולו ובדשמואל קא מיפלגי לא לעולם כנגדו ובהא קמיפלגי תנא קמא סבר כנגדו ורבי יהודה הנשיא סבר כנגדו נמי משמט ודקא אמרת למאי תפיס ליה משכון לזכרון דברים בעלמא:

 

פרק שביעי - כל הנשבעים

מתני' כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה וחנוני על פנקסו השכיר כיצד אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך הוא אומר נתתי והלה אומר לא נטלתי הוא נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה כיצד אמר לו תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך והוא אומר התקבלת דינר זהב נגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות הוא אומר כליי נטלת והוא אומר לא נטלתי הוא נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה כיצד אמר לו שני כלים נטלת והוא אומר לא נטלתי אלא אחד נחבל כיצד היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול ואמר לו חבלת בי והוא אומר לא חבלתי הרי זה נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה כיצד אמר לו חבלת בי שתים והלה אומר לא חבלתי בך אלא אחת שכנגדו חשוד על השבועה כיצד

כשומר שכר דמי - שכר מצוה ומלוה על המשכון נמי מצוה עבד:

לימא דרב יוסף תנאי היא - דמילתא דרבה ודאי תנאי היא דרבי עקיבא לית ליה דרבה אלא דרב יוסף מי לימא תנאי היא מי מצי לאוקמה לרבי אליעזר כוותיה:

צריך למשכון - להשתמש בו ומנכה לו מן החוב דמי שכירות המשכון רבי אליעזר סבר כיון דצריך למשכון אין כאן מצוה ולהנאתו נתכוין והוי כשומר חנם ורבי עקיבא סבר כיון דפוחת  עליו והולך מצוה היא ולא הוי עליו אלא כשומר שכר:

לימא כי הני תנאי - הא דשמואל:

המלוה על המשכון - אין שמיטה משמטתו דאין כאן משום לא יגוש שהרי אינו נוגשו:

אינו משמט - לקמן מפרש אי בההוא פלגא קאמר אי בכוליה חוב קאמר:

אי נימא כנגדו - הוא דאינו משמט דלההוא פלגא מיהא הוי משכון:

מכלל דרבי יהודה - דפליג עליה דאמר אם אין משכון כנגד חובו משמט אכנגדו נמי משמע דאפי' ההוא פלגא דכנגדו לא חשיב משכון ומשמטא ליה שביעית:

אלא משכון - דתפס למאי תפסיה אי לאו למשכון מיהת דההוא פלגא:

אלא לאו כנגד כולו - קאמר תנא קמא אינו משמט דאע"פ שאינו שוה אלא פלגא הוי משכון כנגד כולו ואינו משמט כלום מן החוב והיינו כשמואל ואתא רבי יהודה הנשיא למימר דאם  אין משכון כנגד הלוואתו אינו משמט כולו אלא כנגדו:

לא לעולם כנגדו - קאמר רבי שמעון דאינו משמט דלההוא פלגא מיהא הוי משכון ולית ליה דשמואל ואההוא. פלגא גופיה פליג ר' יהודה הנשיא למימר דלא הוי משכון:

כנגדו נמי משמט - דלא הוי משכון אלא לזכרון דברים תפסיה: מתני'

פרק שביעי - כל הנשבעים


מתני' כל הנשבעין - כל המחויבין שבועה מן התורה נשבעין ולא משלמין כלומר לא חייבה תורה שבועה לישבע וליטול אלא הנתבע ישבע לתובע ולא ישלם ובגמרא יליף לה:

ואלו נשבעין ונוטלין - שתיקנו להם חכמים לישבע וליטול:

השכיר והנגזל כו' - כולהו מפרש להו במתני':

ושכנגדו חשוד על השבועה - התובע שהנתבע שכנגדו חשוד על השבועה ונתחייב הנתבע שבועה מן התורה ע"י הודאה במקצת נשבע התובע ונוטל:

וחנוני על פנקסו - על מה שכתוב בפנקסו שהוא כותב עליה הקפות שהוא מקיף ולקמן מפרש היכי דמי:

הרי זה נשבע ונוטל - ובגמרא מפרש מאי שנא שכיר דתיקנו ליה רבנן:

עד שתהא מקצת הודאה - לרבי יהודה לא תיקנו שבועה ליטול אלא במקום שיש שבועה על הנתבע והפכוה חכמים על התובע באלו השנויות כאן:

הרי זה נשבע ונוטל - שהדברים מוכיחים שהרי עדים מעידים שמשכנו שלא ברשות: