"כרע נפל שכב וגו'".
כרע נפל - מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה בעילה היא אף כריעה דהכא דכתיב נופל בעילה היא שבא על בהמתו:
(במדבר כד, טז) "ויודע דעת עליון", השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?
דעת בהמתו לא הוה ידע - מאי בעיא לאהדורי כדמפרש דאמרי ליה שרי בלק מאי טעמא לא רכבת אסוסיא:
מאי דעת בהמתו?
דאמרי ליה: מאי טעמא לא רכבת סוסיא?
אמר להו: שדאי להו ברטיבא.
ברטיבא - באחו לרעות עשבים לחים:
אמרה ליה: "הלא אנכי אתונך".
"לטעינא בעלמא".
אמר להו לטעינא בעלמא - לישא משאות ולא לרכוב: אמרה ליה אשר רכבת עלי:
"אשר רכבת עלי".
"אקראי בעלמא".
אקראי בעלמא - כשאין לי סוס מזומן: אמרה לו מעודך:
"מעודך עד היום הזה".
ולא עוד, אלא שאני עושה [לך] מעשה אישות בלילה.
מעשה אישות - שאתה בועלי:
כתיב הכא: (במדבר כב, ל) "ההסכן הסכנתי", וכתיב התם: (מלכים א א, ב) "ותהי לו סוכנת".
סוכנת - מחממת:
אלא מאי "ויודע דעת עליון"? שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה.
והיינו דקאמר להו נביא לישראל: (מיכה ו, ה) "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'".
מן השטים ועד הגלגל - משחטאו בשטים ועד שנכנסו לארץ וחטאו בגלגל עשיתי עמהם צדקות הרבה:
מאי: "למען דעת צדקות ה'"?
אמר להן הקב"ה לישראל: "דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם, שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותן הימים - לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט".
כל אותן הימים - שהיה בלעם מצפה לקללכם בשעה שהקב"ה כועס בה כל הקללות מתקיימות:
היינו דקאמר ליה בלעם לבלק: "מה אקב לא קבה אל (וגו'" - אותן היום [הימים] לא זעם ה')".
ה"ג לא זעם ה' - אותן הימים לא זעם ה':
"אל זועם בכל יום".
אל זועם בכל יום - קרא הוא:
וכמה זעמו? רגע.
כמה זעמו רגע - כדמפיק ליה מקרא כי רגע באפו חיים ברצונו:
שנאמר: (תהלים ל, ו) "כי רגע באפו חיים ברצונו וגו'".
איבעית אימא: (ישעיהו כו, כ) "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם".
אימת רתח? בתלת שעי קמייתא. כי חוורא כרבלתא דתרנגולא.
בתלת שעי קמייתא - של יום זמן קימה שכל שלש שעות זמן קימה לעמוד ממטתו וכועס הקב"ה בשעה שרואה המלכים שמשתחוים לחמה בשעה שמניחין כתריהם בראשם כדלקמן:
כרבלתא - קירשת"א בלע"ז:
כל שעתא ושעתא נמי חוורא?
כל שעתא נמי חיורא - רוב שעות מתלבנות ומכספת שאינה כל שעה בחוזק אדמימות:
כל שעתא ושעתא אית ביה סוריקי סומקי, ההיא שעתא לית ביה סוריקי סומקי.
סורייקי סומקי - אפי' כשמכספת יש בה שורות שורות אדומות מאד כרגילותם אבל אותה שעה כולה מכספת:
ההוא מינא דהוה בשיבבותיה דרבי יהושע בן לוי, דהוה קא מצער ליה.
יומא חד נקט תרנגולתא, ואסר ליה בכרעיה, ואותיב. אמר: "כי מטא ההוא שעתא - אילטייה".
כי מטא ההוא שעתא, נמנם.
אמר: "שמע מינה לאו אורח ארעא". דכתיב: (משלי יז, כו) "גם ענוש לצדיק לא טוב". אפילו במיני, לא איבעי ליה למימר הכי.
גם ענוש לצדיק לא טוב - אין נכון לצדיק שיהא מעניש ולא הוה ליה איניש נענש בשבילו:
תנא משמיה דרבי מאיר: בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים לחמה - מיד כועס.
(במדבר כב, כא) "ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו". תנא משום רבי שמעון בן אלעזר: אהבה מבטלת שורה של גדולה.
אהבה - שאהב הקב"ה את אברהם ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו: ושנאה ששנא בלעם הרשע את ישראל ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו:
מאברהם. דכתיב: (בראשית כא, יד) "וישכם אברהם בבקר".
שנאה מבטלת שורה של גדולה.
מבלעם. שנאמר: "ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו".
אמר רב יהודה אמר רב: אלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה - שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק - זכה ויצאה ממנו רות.
מ"ב קרבנות - בין פרים לאילים ז' פרים וז' אילים ג' פעמים הרי מ"ב בין פרים ואילים:
א"ר יוסי בר הונא: רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה.
א"ל רבא לרבה בר מרי: כתיב: (מלכים א א, מז) "ייטב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל [את] כסאו מכסאך", אורח ארעא למימרא ליה למלכא הכי?
אורח ארעא למימר הכי - וכי דרך ארץ כן שיאמרו וייטב אלהים שם שלמה משמך והא חלשא דעתיה דאמרי ליה שיהא גדול מאביו:
א"ל: מעין קאמרה ליה.
מעין שמך - קאמר ליה ומעין כסאך ולא גדול ממש:
דאי לא תימא הכי: (שופטים ה, כד) "תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך".
"נשים באהל" - מאן נינהו? שרה רבקה רחל ולאה. אורח ארעא למימר הכי? אלא מעין קאמר, הכא נמי מעין קאמר.
נשים באהל - שרה רבקה רחל ולאה שרה ורבקה דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וגו' רחל ולאה דכתיב (בראפית לא) ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל:
אורח ארעא - שאמרה דבורה ליעל [שתהא] ברוכה משרה ורבקה אלא מעין ברכת שרה קאמרה:
ופליגא דרב יוסי בר חוני.
ופליגא - האי דמשנינן שם שלמה משמך מעין פליגא דר' יוסי בר חוני:
דאמר רב יוסי בר חוני: בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו.
בנו - משלמה.
בנו מניין - שאינו מקנא בו:
משלמה - דקאמרי ליה לדוד ייטב אלהים שם שלמה משמך:
ותלמידו - איבעית אימא: (מלכים ב ב, ט) "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי". ואיבעית אימא: (במדבר כז, כג) "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו".
ותלמידו - איבעית אימא דקאמר ליה לאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ונתן לו אליהו ולא נתקנא בו:
ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו - אע"ג דהקב"ה לא א"ל אלא וסמכת את ידך עליו חדא אזיל איהו וסמך תרתי:
(במדבר כג, ה) "וישם דבר בפי בלעם" - ר"א אומר: מלאך.
מלאך - שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל:
ר' יונתן אמר: חכה.
חכה - נתן בפי בלעם שלא היה מניחו לקלל והיינו וישם:
א"ר יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו.
מברכותיו אתה למד מה היה בלבו - דכתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה הוא היה רוצה לקללם בכך שלא יהיו בתי כנסיות ולא נתן רשות ואמר מה טובו אוהליך:
ביקש לומר: שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות - (במדבר כד, ה) "מה טובו אהליך יעקב".
לא תשרה שכינה עליהם - "ומשכנותיך ישראל".
לא תהא מלכותן נמשכת - "כנחלים נטיו".
לא יהא להם זיתים וכרמים - "כגנות עלי נהר".
לא יהא ריחן נודף - "כאהלים נטע ה'".
ריחו נודף - ממצות:
לא יהיו להם מלכים בעלי קומה - "כארזים עלי מים".
לא יהיה להם מלך בן מלך - "יזל מים מדליו".
לא תהא מלכותן שולטת באומות - "וזרעו במים רבים".
לא תהא עזה מלכותן - "וירם מאגג מלכו".
וירם מאגג מלכו - מתרגמינן ותתקף מאגג שתהא מלכותו עזה:
לא תהא אימת מלכותן - "ותנשא מלכותו".
אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות.
וכולם - כל הברכות של בלעם חזרו לקללה כמו שהיה כוונתו מתחילה:
חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות - שלא יפסקו מישראל לעולם:
שנאמר: (דברים כג, ו) "ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". - קללה ולא קללות.
הקללה לברכה - אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם ולא כל הקללות לברכות שחזרו:
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מאי דכתיב: (משלי כז, ו) "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא"?
נעתרות - נהפכות כמו עתר שמהפך התבואה כלומר נאמנים פצעי אוהב ונהפכות מנאמנות נשיקות שונא:
טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מברכה שברכם בלעם הרשע.
אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה. שנאמר: (מלכים א יד, טו) "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו'". מה קנה זה עומד במקום מים וגיזעו