אמרו ליה: משירייתך היכא?
משרייתך היכא - שכתבת לנו שבנא וסיעתו השלימו:
אמר: הדרו בי.
הדרו בי - חזרו ממה שהבטיחוני:
אמרו ליה: אם כן אחוכי קא מחייכת בן.
נקבוהו בעקביו, ותלאוהו בזנבי סוסיהם.
והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין.
אמר רבי אלעזר: שבנא בעל הנאה היה.
בעל הנאה - כמשמעו וי"א משכב זכור:
כתיב הכא: (ישעיהו כב, טו) "לך בא אל הסוכן הזה".
וכתיב התם: (מלכים א א, ב) "ותהי לו סוכנת.
סוכנת - מחממתו וחבירו ובוקע עצים יסכן בם (קהלת י):
(ואומר): (תהלים יא, ג) "כי השתות יהרסון צדיק מה פעל".
(ואומר) כי השתות יהרסון וגו' - בתריה דכי הנה הרשעים ידרכון קשת כתיב:
רב יהודה ורב עינא.
חד אמר: אילו חזקיה וסיעתו נהרסים, צדיק מה פעל?
צדיק מה פעל - הקב"ה מה שכר שהוא משלם ולקמן מפרש מאי משמע שתות לשון סיעת צדיקים:
וחד אמר: אילו בית המקדש יהרס, צדיק מה פעל?
אילו בית המקדש חרב - ע"י סנחריב בעצתו של שבנא צדיק מה פעל איה נפלאותיו של הקב"ה:
ועולא אמר: אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות, צדיק מה פעל?
אילו מחשבות של שבנא הרשע אין נהרסות - והכי משמע קרא כי השתות יהרסון מחשבותיו של אותו רשע הכתוב למעלה כי הנה הרשעים ידרכון קשת ולשון שתות מחשבות שהוא משית בקירות לבו יהרסון ראויות הן ליהרס שאם לא כן צדיק מה פעל מה פעלו של חזקיהו והיכא שכרו כי השתות לשון ולא שת לבו גם לזאת (שמות ז):
בשלמא למאן דאמר: אילו מחשבותיו של אותו רשע, היינו דכתיב: "כי השתות יהרסון".
ולמ"ד בית המקדש נמי.
דתנן: אאבן היתה שם מימות נביאים הראשונים, ו"שתייה" היתה נקראת.
אבן היתה שם - תחת הארון:
ושתייה היא נקראת - שממנה נשתת עולם שנאמר (תהלים נ) דיבר ויקרא ארץ ואומר מציון מכלל יופי וגו' במסכת יומא (דף נד:) אומר עולם מציון נברא:
אלא למ"ד חזקיה וסיעתו, היכא אשכחן צדיקי דאיקרו "שתות"?
דכתיב: (שמואל א ב, ח) "כי לה' מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל".
ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו כח, כט) "הפליא עצה הגדיל תושיה".
תושיה - על שם שהעולם משותת על התורה ולומדיה נקראת תושיה:
א"ר חנן: למה נקרא שמה: "תושיה"?מפני שהיא מתשת כחו של אדם.
דבר אחר, "תושיה", שניתנה בחשאי, מפני השטן.
מפני השטן - שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה:
דבר אחר: "תושיה", דברים של תוהו שהעולם משותת עליהם.
דברים של תוהו - דיבור וקרייה בעלמא וכל דיבור אין בו גשישה ממש כתוהו הזה ואעפ"כ עולם משותת עליהם ונוטריקון הוא תי"ו תוהו שייה משותת:
אמר עולא: מחשבה מועלת אפילו לד"ת.
מחשבה - דאגת הלב על מזונותיו של אדם:
מועלת - מהניא לשכח למודו:
שנאמר: (איוב ה, יב) "מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה"?
מפר מחשבות ערומים - נותן להם מזונות ומבטל מחשבות מלבם שלא היו מניחין אותן לעשות תושיה ל"א מחשבה שאדם מחשב כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי מועלת להשבית הדבר שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא:
מפר מחשבות ערומים - שאין מחשבותיו עולה בידו ואפילו לתושיה:
אמר רבה: אם עסוקין לשמה, אינה מועלת.
שנאמר: (משלי יט, כא) "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
עצה שיש בה דבר ה', היא תקום לעולם:
אמר ר' יהודה אימתי:
א"ר אבהו א"ר אלעזר: הלכה כרבי יהודה.
וא"ר אבהו אמר רבי אלעזר: בכולן צריכין הכרזה בבית דין.
הכרזה בב"ד - ואינן נפסלין לעדות עד שיכריזו בב"ד להודיע פסולן:
רועה: פליגי בה רב אחא ורבינא.
חד אמר: בעי הכרזה. וחד אמר: לא בעי הכרזה.
לא בעי הכרזה - שעבירה שלו מפורסמת לכל:
בשלמא למ"ד לא בעי הכרזה, היינו דאמר רב יהודה אמר רב: סתם רועה - פסול.
אלא למ"ד בעי הכרזה, מאי סתם רועה - פסול?
דבסתמא מכרזינן עליה.
דבסתמא מכרזינן עליה - אע"פ שלא באו עדים שהכניס עדרו לשדה אחר:
ההיא מתנה דהוו חתימי עלה תרין גזלנין.
סבר רב פפא בר שמואל לאכשורה, דהא לא אכרזינן עלייהו.
אמר ליה רבא: גנהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן, בגזלן דאורייתא מי בעינן הכרזה?:
גזלן דרבנן - הנך דמתני':
גזלן דאורייתא - החוטף ממש כגון בניהו בן יהוידע דכתיב (שמואל ב כג) ויגזול את החנית מיד המצרי הכי מפרש במרובה (ב"ק דף עט:):
סימן דב"ר ועריו"ת גנ"ב:
אמר רב נחמן: דאוכלי דבר אחר - פסולין לעדות.
אוכלי דבר אחר - מקבלי צדקה מן הנכרים דהוי חילול השם מחמת ממון והוה ליה כרשע דחמס:
הני מילי הבפרהסיא, אבל בצינעה לא.
ובפרהסיא נמי לא אמרן ואלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה וקא מבזי נפשיה בפרהסיא.
אבל לא אפשר ליה - חיותיה הוא.
אמר רב נחמן: זהחשוד על העריות - כשר לעדות.
כשר לעדות - דבעינן רשע דחמס כדכתיב (שמות כנ) אל תשת וגו' עד חמס:
אמר רב ששת: עני מרי ארבעין בכתפיה, וכשר?
עני מרי - ענני אדוני:
ארבעין בכתפיה - חייב מלקות הוא אע"פ שאין שם התראה דאמר מר (קדושין דף פא.) מלקין על לא טובה השמועה שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה:
וכשר - בתמיה:
אמר רבא: חומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול.
אמר רבינא, ואיתימא רב פפא: לא אמרן אלא לאפוקה, אבל לעיולה לית לן בה.
לאפוקה - לומר מת בעלה או גירשה דניחא ליה לשוויה פנויה דתיהוי שכיחא ליה:
לעיולה - לומר פלוני קידשה:
פשיטא?
מהו דתימא הא עדיפא ליה.
הא עדיפא ליה - דתיהוי אסורה עליה ולא תיהוי שכיחא ליה:
דכתיב: (משלי ט, יז) "מים גנובים ימתקו וגו'".
דכתיב מים גנובים ימתקו - ושקורי משקר:
קמ"ל דכמה דקיימא הכי שכיחא ליה.
ואמר רב נחמן: טגנב ניסן וגנב תשרי - לא שמיה גנב.
ניסן - זמן קציר תשרי זמן בציר ואסיף:
לא שמיה גנב - כדמפרש ואזיל:
הני מילי: באריסא, ודבר מועט, ובדבר שנגמרה מלאכתו.
באריסא - דטרח בה ומורה היתירא ליטול דבר מועט יותר על חלקו מפני טרחו:
ודבר שנגמרה מלאכתו - דמשויה נפשיה כפועל ומורי בה היתירא וסבר לא קפיד:
איכריה דרב זביד, חד גנב קבא דשערי - ופסליה.
איכר - לאו היינו אריס ואינו חולק בפירות:
וחד גנב קיבורא דאהיני - ופסליה.
קיבורא דאהיני - כמין אשכול יש תמרים הרבה בענף אחד:
הנהו קבוראי דקבור נפשא ביום טוב ראשון של עצרת.
קבוראי - קוברי מתים:
שמתינהו רב פפא, ופסלינהו לעדות.
ופסלינהו לעדות - דמשום שכר ממון עוברים על דת והוו להו כרשע דחמס:
יואכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע.
אמר ליה רב פפא: "והא רשעים נינהו"?
כסברי מצוה קא עבדי.
והא קא משמתינא להו.
והא משמתינן להו - על הראשונה וחוזרין ועוברין ושונין בעבירה:
לסברי כפרה קא עבדי לן רבנן: