ודייני גולה אמרי:
דייני גולה - שמואל וקרנא בפ"ק דסנהדרין (דף יז: ע"ש):
כל שהעול כובשו - לא הוי שיור.
כל שהעול כובשו - חורשין היו בבקר סביב האילנות, ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב השור, לא חשיב. ומיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו, הוו שיור, כדאמרן גבי דיקלי:
כל שאין העול כובשו - הוי שיור.
ולא פליגי. הא בדיקלי, הא באילני.
הא בדיקלי - מילתיה דרב:
הא באילני - שהעול כובשו. דשיעור דעליית חבל לא שייך בהו, דבלא חבל עולין בכל שאר אילנות על ידי ענפים המתפצלים לכל צד. ושיעורא דכבישת עול נמי איכא למימר דלא שייך בדיקלי, דאפי' היכא דכביש ליה עול חשיב הוא אם עולין לו בחבל:
בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת: "חוץ מחרוב פלוני"?
"חוץ מסדן פלוני" מהו?
אותו חרוב הוא דלא קני הא שאר חרובים קני או דלמא שאר חרובין נמי לא קני?
חוץ מחרוב - המורכב פלוני, חוץ מסדן השקמה פלוני, והיו בה הרבה חרובין וסדנא מהו? דאם הוה שתיק לא היו מכורין בכלל שדה. אבל עכשיו ששייר אחד, איכא למימר דשאר חרובין מכר לו. או דלמא שיורי לא יגרע כחו, אלא אפילו שאר חרובין נמי לא קני הלוקח. דבשביל שייפה המוכר את כח שלו שפירש בפירוש אינני מוכר לך ההוא חרוב אין לנו לגרע כחו בשאר. אלא אי איכא מילתא לטפויי בהאי חוץ כגון דרך מטפינן ליה. כדאמר במתניתין ומודי ר"ע בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך. והאי חוץ מחרוב פלוני דקאמר לשייר דרך להאי דקל נתכוין ולא למעט השאר. ואפי' לרבנן נמי איכא למימר לפיכך אמר חוץ מחרוב פלוני דבההוא חרוב היה חפץ יותר ולא היה רוצה שיתבענו לוקח לדין ולחרוב זה איכוין לשופרא דשטרא. אבל על שאר חרובין לא חשיש לכתוב שופרא דשטרא. דמ"מ בוטח הוא במאי דקי"ל שאין חרוב המורכב נמכר בכלל שדה. כן נראה בעיני ועיקר:
אמר ליה לא קנה.
(הג"ה. א"ל לא קנה. לא הוא ולא זולתו. דכיון שאפי' לא פירש ליה חוץ כגון אלו אינן נמכרין בכלל שדה, ה"נ לא קנה. ולא פירש הללו אלא להודיעו שכל אילן שבאותה שדה הרי הן כמו אלו ולא נמכרו. ע"כ):
איתיביה: "חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני", לא קנה.
ה"ג איתיביה חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני לא קנה - ולא גרסינן אותו חרוב לא קנה דא"כ קשיא מעלייתא היא ולא מצי לתרוצי לקמיה שאר חרובין נמי לא קנה:
מאי לאו אותו חרוב הוא דלא קנה, הא שאר חרובין קנה.
א"ל לא. אפילו שאר חרובין נמי לא קנה.
לא שאר חרובין נמי לא קנה - דהאי דקתני לא קנה אשאר חרובין קאי וכל שכן האי דקמשייר ולאשמועינן אתא דלא הפסיד שאר חרובין בשביל ההוא ששייר יחידי:
תדע
תדע - דלא קני:
דאילו א"ל: "שדי מכורה לך חוץ משדה פלונית",
חוץ משדה פלוני - הסמוך לו חוץ למיצר:
ההיא הוא דלא קני הא אחרנייתא קני?
הא אחריני קני – בתמיה? והלא שדה אחת מכר לו ולא השאר:
אלא לא קנה. ה"נ, לא קנה.
ה"ג אלא לא קני ה"נ לא קני - כלומר אלא פשיטא לן דלא קני הלוקח שאר שדות, דהא המוכר שדה אחת לא מכר כל שדותיו בכלל ובשביל שאמר שטות זה: "חוץ משדה פלוני", אין לנו לומר שמכר מה שלא רצה למכור דשדה אחת נתכוין למכור ולא שתי שדות. ה"נ המוכר את השדה לא מכר חרוב וסדן דחשיבי שדה בפני עצמן והלכך בשביל ששייר אחת מהן בלא צורך אין לנו לומר שמכר השאר:
ואיכא דאמרי בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת: "חוץ מחצי חרוב פלוני, חוץ מחצי סדן פלוני" מהו?
שאר חרובין ודאי לא קני.
הא מה ששייר באותו חרוב קני, או דלמא אפילו מה ששייר באותו חרוב נמי לא קני?
א"ל: לא קני.
ואית דגרס אלא לדמי ה"נ לדמי - כלומר באותו שדה שמכר שייר לעצמו דמי ההוא שדה דקאמר חוץ משדה פלוני ה"נ ה"ק שדה מכור לך חוץ מדמי חרוב פלוני ויש עוד פירושים אחרים ולא נהירא כלל גירסא זו ופירושה משובש היה בספרים ליתן טעם בדבר כיון דלא קני אמאי קאמר חוץ משדה פלוני ומיהו הטעם כדפרישית לשייר ליה דרך לההוא חרוב או לההוא שדה ששייר נתכוין וכדאמרינן נמי (לעיל דף סג:) גבי על מנת שהדיוטא העליונה שלי ששייר מקום זיזין ומיהו היכא דליכא לטפויי שום דבר אין לנו לומר כיון דליכא לטפויי לגרועי נתכוין דדי לנו אם אינו מטפי ומרויח בשיורו אלא שיפסיד בתמיה:
איתיביה: "חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני שאר חרובין", לא קנה.
חוץ מחצי סדן פלוני מהו - ולהאי לישנא פשיטא ליה דחוץ מסדן פלוני לא קנה נמי שאר סדנין:
מאי לאו שאר חרובין הוא דלא קנה, הא מה ששייר באותו חרוב קנה?
שאר חרובין פשיטא הוא דלא קני - כדאמרן טעם לעיל תדע דאי א"ל כו':
א"ל: לא. אפי' מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה.
ומשני לא מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה - והא דקתני שאר חרובין לא קנה הכל קורא שאר חרובין אפילו חצי חרוב הנשאר וה"נ גרסי' אלא לא קני ה"נ לא קני:
תדע: דאילו א"ל: "שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלוני", ההוא הוא דלא קנה הא אידך קנה?
אלא לא קני. ה"נ לא קני.
בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא: המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתים לך מהו?
בעא מיניה רב עמרם כו' - משום דדייני גולה נקט לה הכא:
בשטר - שכתב כמה הפקיד לו וחתמו בעדים ואהני ליה האי שטרא דלא מצי טעין נפקד להד"מ:
וא"ל - נפקד היום ולמחר החזרתיו לך מהו דהא קי"ל בחזקת הבתים (לעיל דף מה:) דהמפקיד את חבירו בעדים א"צ להחזיר בעדים אבל הכא דאיכא שטר ביד המפקיד מי אמרינן דה"נ מהימן מיגו דאי בעי אמר נאנסו והוה מהימן ובשבועה כדלקמן וכדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם (שמות כב) שהתורה האמינתו לנפקד השתא נמי מהימן ובשבועה כדלקמן דמה לו לשקר אי בעי הוה פטר נפשיה בטענת שקר דנאנסו ומשום דלא רצה לשקר ואמר החזרתיו נאמן:
מי אמרינן מיגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן.
או דלמא אמר ליה שטרך בידי מאי בעי.
או דלמא אמר ליה - מפקיד שטרך בידי מאי בעי לא היה לך להניח השטר בידי אילו החזרת לי פקדוני כדי שלא אחזור ואתבענו וכמו מה לי לשקר במקום עדים דמי ולא אמרינן מה לו לשקר:
א"ל מהימן.
ולימא ליה: "שטרך בידי מאי בעי?"
א"ל: "וליטעמיך וכי א"ל נאנסו מי מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי?"?
וליטעמיך אילו אמר ליה נאנסו כו' - הלכך לא מצי למיטען מפקיד שטרך בידי מאי בעי ולמה לי לשקר במקום עדים לא דמי דהא עביד איניש למידחי ואמר אבדתי את שטרי ונפקד נמי לא הוה תייש לשטרא משום דהוה מצי למיפטר נפשיה בטענת אונס אבל מלוה את חבירו בשטר לא מצי טעין לוה פרעתי דא"ל אידך שטרך בידי מאי בעי וגבי לוה ליכא שום מיגו דאפי' טעין נאנסו צריך לשלם דמלוה להוצאה ניתנה:
אמר ליה: