לא צריכא.
לא צריכא - למיתני לא מכר את החדר אלה דמצר לו מוכר ללוקח בשטר מכירה מצרים חיצונים שחוץ לחדר דסד"א מכר את החדר שהרי בתוך המצרים הוא קמ"ל מתני' דלא מכר אלא בית והאי דמצר חוץ לחדר וכתב ביתו של פלוני מן המערב מצרים הרחיב לו:
דאע"ג דמצר ליה מצרי אבראי כדרב נחמן.
כדרב נחמן - שלא ידע לפרש ולומר חדר שלי היא ממערבו של בית דאין זה מצר הניכר לאנשי העיר והלכך כתב מצרים הניכרים:
דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוכר בית לחבירו בבירה גדולה, אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים - מצרים הרחיב לו.
בבירה גדולה - בית גדול הוא ופתוחין לו בתים סביבותיו ואין הבירה עשויה לתשמיש אלא לישיבה והילוך בני הבתים והכל בית אחד הוא כדכתיב הבירה אשר הכינותי (דברי הימים א כט):
המוכר בית לחבירו - וכגון שהיה עומד באחד מבתי הבירה ואמר לו בית זה אני מוכר לך:
היכי דמי?
אילימא דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה, פשיטא?
בית זבין ליה, בירה לא זבין ליה?
אלא דלבירה נמי קרו לה בית, כוליה זבין ליה?
כוליה זבין ליה - דכיון דליכא דקרו לבית בית ולבירה בירה אלא כולה ביחד מיקריא בית איהו בית זבין ליה וקנה הכל:
לא צריכא. דרובא קרו ליה לבית בית לבירה בירה, ואיכא נמי דלבירה קרו ליה בית.
דאיכא דקרו לבית - שבבירה בית ולבירה עצמה קרו בירה:
מהו דתימא, כוליה זבין ליה.
מהו דתימא - כיון דמצר ליה מיצרי בראי וכולה מיקריא בית כולה זבין ליה:
קמ"ל, מדהוה ליה למכתב: "ולא שיירית בזביני אלין כלום", ולא כתב.
קמ"ל - רב נחמן דלא אמרינן הכי:
משום דהוה ליה למכתב - למוכר ולא שיירית בזביני אלין שבתוך ארבעה המצרים קדמי כלום שהרי כך תיקנו חכמים לכתוב בשביל שיש בני אדם שמרחיבין המצרים בשטר המכירה ואינם מוכרים כל מה שבתוך המצרים ואיהו לא כתב ליה ש"מ כו':
שמע מינה, שיורי שייר.
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה, אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים - מצרים הרחיב לו.
בבקעה גדולה - שיש בה שדות הרבה והן שלו וכגון שהיה עומד באחד מן השדות ואמר לו שדי זו אני מוכר לך והדמים מודיעין ליכא למימר לא גבי בירה ולא גבי בקעה דהא אין אונאה לקרקעות:
היכי דמי?
אילימא דקרו ליה לשדה שדה ולבקעה בקעה. פשיטא?
שדה זבין ליה, בקעה לא זבין ליה.
ואלא דלבקעה נמי קרו לה שדה, כולה זבין ליה?
לא צריכא. דאיכא דלשדה קרו ליה שדה ולבקעה בקעה.
ואיכא נמי, דלבקעה קרו לה שדה.
מהו דתימא, כוליה זבין ליה, קמ"ל מדהוה ליה למכתב ליה: "לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום", ולא כתב ליה.
שמע מינה, שיורי שייר.
וצריכא.
וצריכא - לאשמועינן גבי בירה ובקעה דמצרים הרחיב לו:
דאי אשמעינן בית משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, אבל בקעה דכולה חדא תשמישתא היא אימא כוליה זבין ליה.
וצריכא - לאשמועינן גבי בירה ובקעה דמצרים הרחיב לו:
ואי אשמעינן בקעה, משום דלא הוה ליה למימצר ליה.
דלא הוה ליה למימכר - לחוד דלא ידע מוכר היאך ימצא שדה אחת בתוך שדותיו והלכך הוצרך להרחיב מצרים ולכתוב שדה ראובן מן המזרח ושדה שמעון מן המערב וכן לכל ד' רוחות אבל גבי בירה שעשויה בנינין משונין זה מזה בין ברוחב בין באורך בין בגובה ועובי הכתלים והיה יכול למצור ולכתוב אותו בית שעשוי כן וכן ממזרח וכן לכל רוח ורוח ומדלא עשה כן איכא למימר דכולה זבין צריכא:
אבל בית דהוה ליה למימצר ליה ולא מצר ליה כוליה זבין ליה. צריכא.
כמאן אזלא הא דאמר רב מרי (בריה) דבת שמואל בר שילת משמיה דאביי: האי מאן דמזבני ליה מידי לחבריה צריך למכתב ליה: "לא שיירית בזביני אלין קדמי כלום"?
כמאן? כרב נחמן אמר רבה בר אבוה.
כמאן כרב נחמן אמר רבה בר אבוה - דמשום דס"ל דאמרינן בעלמא מצרים הרחיב לו הלכך תקינו לכתוב כן דלא ליטעון מוכר מצרים הרחבתי ויפסיד לוקח:
ההוא דא"ל לחבריה: "ארעא דבי חייא מזבננא לך". ארעא דבי רבי חייא - שקנה מרבי חייא ארעא לשון יחיד אמר ליה ויטול הלוקח הפחותה שבשתיהן דיד בעל השטר על התחתונה ומפרש גמרא ואזיל:
הואי ליה תרתי ארעתא דהוה מתקרין: "דבי חייא".
אמר רב אשי: חדא אמר ליה, תרתי לא א"ל.
ואי א"ל "ארעתא סתמא" - מיעוט ארעתא, שתים.
ואי א"ל - איניש לחבריה:
ארעתא - מזביננא לך:
ואי א"ל: "כל ארעתא" - כל ארעתא דאית ליה.
לבר מבוסתני ופרדיסי.
בוסתני - גנות:
ופרדסי - כרמים:
ואי א"ל: "זיהרא" - אפי' בי בוסתני ופרדיסי.
זיהרא - כל הקרקעות קרויין כן:
לבר מבתי ועבדי.