באבהתא מי אתכחש?
בדאבהתא מי איתכחש - עדות של אבהתא קיים הוא והכל מודים בו:
לימא רבא ורב נחמן בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי.
דאיתמר: ב' כתי עדים המכחישות זו את זו.
המכחישות זו את זו - בעדות אחת כגון שנים אומרים פלוני לוה מפלוני מנה ושנים אחרים הכחישום ואמרו לא לוה ממנו כלום שהרי באותו היום שאתם אומרים שלוה ממנו היה עמנו הלוה כל אותו היום ולא לוה משום אדם כלום ובעדות כזה לא האמינה תורה האחרונים יותר מן הראשונים אלא בעדות הזמה כגון שמעידים על העדים עצמם עמנו הייתם במקום פלוני ולא ראיתם שלוה:
אמר רב הונא: זו באה בפני עצמה ומעידה, וזו באה בפני עצמה ומעידה.
זו באה בפני עצמה ומעידה - כשאר עדיות שבעולם דלא נחזיקנה בפסולה מספק:
וזו באה כו' - בעדות אחרת אבל אחד מכת זו ואחד מכת זו אין מצטרפין לעדות אחת דהא אחד מהם פסול בודאי ואין כאן אלא חצי עדות וטעם דרב הונא משום דאוקי גברא אחזקיה ולא תפסלינהו מספק:
ורב חסדא אמר: בהדי סהדי שקרי, למה לי.
(א"ר חסדא) בהדי סהדי שקרי למה לי - ולא יעידו בשום עדות בעולם דאוקי ממונא אחזקיה ולא תוציאנו מספק שמא העדים פסולים:
לימא רב נחמן דאמר כרב הונא.
לימא רב נחמן - שמכשיר עדות דאבהתא שהעידו עדים מוכחשים דהיינו עדות אחרת שלא הוכחשו בה כדרב הונא שהכשירם בעדות אחרת שלא הוכחשו בה:
ורבא כרב חסדא?
אליבא דרב חסדא כולי עלמא לא פליגי.
אליבא דרב חסדא כ"ע לא פליגי - לומר כל אחד אנא סבירא כרב חסדא דודאי רב נחמן לא סבירא ליה כרב חסדא דהא רב חסדא אפילו בעדות אחרת בעלמא פוסל כל שכן בעדות דאבהתא שהוכחשו העדים מאכילה באותו עדות של אותו קרקע:
כי פליגי אליבא דרב הונא.
רב נחמן כרב הונא.
ורבא, עד כאן לא קאמר רב הונא אלא לעדות אחרת, אבל לאותה עדות לא.
אבל באותו עדות - דאותו קרקע עצמו לא [והלכתא כר"נ שהרי נפסק הדין על פיו כדמוכח לקמן אנן אחתינן]:
הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא.
הדר אייתי סהדי - אותו שהפסידו רב נחמן:
דאבהתיה היא - והרי לשניהם עדי חזקה ועדי אבות ואין כח לזה מזה וכל דאלים גבר כדאמר רב נחמן לקמן בשמעתין:
אמר רב נחמן: אנן אחתיניה אנן מסקינן ליה. לזילותא דבי דינא לא חיישינן.
אנן מסקינן ליה - כלומר לא נחזיק את זה יותר מזה הואיל ועדות שניהם שוה:
לזילותא דבי דינא - שמא ילגלגו הבריות על ב"ד על שסותרין את דיניהם ודמי לחוכא ואיטלולא:
מתיב רבא, ואיתימא רבי זעירא: שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת. שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה - הרי זו לא תנשא. ואם נשאת לא תצא.
שנים אומרים מת - אשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו שנים ואמרו לה מת בעליך ושנים אומרים לא מת א"נ שנים אומרים נתגרשה בחיי בעלה ואינה זקוקה ליבם ושנים אומרים לא נתגרשה וזקוקה ליבם א"נ כגון שהיה בעלה קיים ובאין להתירה לאחר הרי זו לא תנשא דאוקי תרי להדי תרי ואיתתא בחזקת איסור אשת איש קיימא:
ואם ניסת לא תצא - דיעבד אין לכתחלה לא ובפרק האשה שנתארמלה פרכינן מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי ומשני אמר רב ששת כגון שניסת לאחד מעדיה ותו פרכינן היא גופה באשם תלוי קיימא ומשני באומרת ברי לי שמת בעלי:
רבי מנחם ברבי יוסי אומר תצא.
אמר ר' מנחם בר' יוסי: אימתי אני אומר תצא, בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת. אבל נשאת ואח"כ באו עדים, הרי זו לא תצא.
בזמן שבאו עדים - האחרונים שאמרו לא מת ולאח"כ ניסת לפיכך תצא שהרי באיסור נשאת שאילו שאלה מב"ד היו אוסרין לה לינשא:
אבל אם נשאת - על פי עדי מיתה שהתירוה בית דין לינשא ואחר כך באו עדים שהוא קיים לא תצא דחיישינן לזילותא דבי דינא וקשה לרב נחמן:
א"ל אנא סברי למעבד עובדא. השתא דאותיבתן את ואותבן רב המנונא בסוריא - לא עבדינן בה עובדא.
למעבד עובדא - דמחתינן ליה ומסקינן ליה ולא ניחוש לזילותא דבי דינא:
דאותיבתן - השיבותני מברייתא זו:
ואותבן רב המנונא - השיב לו כמו כן מהא ברייתא דר' מנחם ורבנן:
נפק עבד עובדא.
נפק עבד - רב נחמן עובדא ולא חש לזילותא דבי דינא:
מאן דחזא סבר טעותא היא בידיה.
ולא היא אלא משום דתליא באשלי רברבי.
טעותא היא בידיה - שלא נזכר מהך ברייתא דלעיל ועוד דאמר לא עבדינן בה עובדא:
דתליא באשלי רברבי - רבי יהודה ור' אלעזר ור' שמעון ב"ג כולהו סברי להו דלא חיישינן לזילותא דבי דינא כדמפרש רב אשי במסקנא:
דתנן רבי יהודה אומר: "אין מעלין לכהונה על פי עד אחד.
אין מעלין לכהונה - להחזיק אדם בכהן לאכול בתרומה ולעבוד עבודה ולישא את כפיו על פי עד אחד המעידו שהוא כהן כדמפרש ר' אלעזר לקמיה [בשמעתין]:
אמר ר' אלעזר: אימתי במקום שיש עוררין. אבל במקום שאין עוררין, מעלין לכהונה על פי עד אחד.
א"ר אלעזר אימתי - אין מעלין ע"פ עד אחד בזמן שיש על הכהן עוררין עדים הפוסלים אותו כדמפרש בסמוך ולפרש דברי ר' יהודה בא ולא לחלוק עליו:
אבל אין עליו עוררים - אלא קול פסול בעלמא כדמפרש לקמיה מעלין ע"פ עד אחד שמכחיש את הקול:
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה ע"פ עד אחד".
רשב"ג היינו ר' אלעזר?
רשב"ג היינו ר' אלעזר - דהא ודאי במקום שיש עוררין עליו לא אמר רשב"ג דליהוי חד נאמן וכי אמר מעלין במקום שאין עוררין קאמר:
וכי תימא, ערער חד איכא בינייהו.
ערער חד איכא בינייהו - והא דקתני בזמן שיש עליו עוררין היינו עד אחד הפוסלו ומכחיש עד אחד המכשירו:
רבי אלעזר סבר ערער חד.
דרבי אלעזר סבר ערער חד - הוי ערער ואין עד אחד נאמן עליו להכשירו: