ואי דלא סמיך, היכי משכחת לה?
ואי לא סמיך - איניש היזק למיצר חבירו אפילו בשאין שם דבר הניזוק אית ליה לר' יוסי דאלו שניהן מזיקין הן היכי משכחת ליה דליסמוך חד מינייהו ברישא הרי חבירו מעכב עליו:
אמר רב פפא: בלוקח.
בלוקח - אחר שעשה זה משרה בתוך שדהו או זרע שם חרדל מכר מחצה שדהו לאחר והלוקח זרע שם ירק או העמיד דבורים:
אי בלוקח מאי טעמא דרבנן?
אמאי מרחיק - הרי ברשות עשה:
ועוד מאי טעמא דרבי יוסי, אפילו משרה וירקא נמי?
ועוד מאי טעמא דרבי יוסי - דלא פליג אלא בחרדל וטעמא משום דתרוייהו מזיקין הן וליפלוג נמי במשרה וירק:
אמר רבינא: קא סברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו.
על המזיק להרחיק את עצמו - ואף על פי שמתחלה עשה ברשות:
מכלל דר' יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו, אי על הניזק אפי' משדה וירקא נמי?
אלא לעולם ר' יוסי נמי על המזיק סבירא ליה. והכי קאמר להו רבי יוסי לרבנן: תינח משרה וירקא דהני מזקי הני והני לא מזקי הני, אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי.
ורבנן דבורים לחרדל לא מזקי ליה.
אי בבינתא לא משכחא ליה.
אי בבינתא - גרעין הזרע:
אי בטרפא הדר פארי.
וסבר ר' יוסי על המזיק להרחיק את עצמו?
והתנן: "רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו"?
אלא לעולם ר' יוסי על הניזק ס"ל, ולדבריהם דרבנן קאמר להו. "לדידי על הניזק להרחיק את עצמו ואפי' משרה וירקא לא בעי רחוקי, אלא לדידכו דאמריתו על המזיק, תינח משרה וירקא דהני מזקי הני והני לא מזקי הני, אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי"?
ורבנן: דבורים לחרדל לא מזקי ליה. אי בבינתא